השבוע: אין מדינה למפלגה

רוני דניאל לא לבד. רבים התאכזבו כשצה"ל לא שעט ברכבו ובפרשיו לעזה, אבל המלחמה לפחות לעת עתה הסתיימה והמוזות שבו לתפוס כותרות. חודשיים לפני הבחירות המוזות הן פוליטיות בכל רמ"ח איבריהן. בין המאוכזבים מתוצאות המבצע נמנים גם כמה מחברי הרשימה של הליכוד לכנסת. הרשימה, שעקפה את הבית היהודי מימין, מזכירה ומבהירה לנתניהו כיצד לנהוג בערבים, בבית המשפט העליון ובכל מי שדעותיו הליברליות השתבשו עליו כמו דן מרידור ובני בגין.

ולמרות התוצאות, כשנבחרת החלומות מאחוריו הצהיר נתניהו שהוא רוצה את בני בגין ודן מרידור, חבריו מירושלים וממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי, לצדו בממשלה הבאה. אילו מצביעי הפריימריז בליכוד היו יודעים שז'בוטינסקי התכוון בכותבו "שתי גדות לירדן" למדינת כל אזרחיה כלומר: להענקת שוויון זכויות מלא לערבים, הוא היה מחוסל בדיוק כמו בגין ומרידור, אף על פי שמת לפני 72 שנה.

מצביעי הליכוד שגדלו בבית האידיאולוגי של ז'בוטינסקי לא יאהבו את הדברים הבאים, אבל דווקא ציפי לבני היא ממשיכת דרכו של ז'בוטינסקי, שהגותו המדינית והחברתית ויחסו לשופטים, לחוק ולדמוקרטיה היתה ליברלית ונאורה. לבני חזרה למירוץ אחרי שצברה אהדה ציבורית ומנדטים על הנייר מחוץ למערכת הפוליטית. היא לא חוששת לדבר על שלום אבל הבנים שלה, שלא כמו בנים של אי אילו פוליטיקאים, הם חיילים קרביים שמשרתים בצנחנים. פעם קראו לזה דוגמה אישית.

כצפוי חזרתה לפוליטיקה של לבני זכתה לקיתונות של רותחין. היא עשתה לא מעט טעויות בדרך, אבל מי לא עושה? יאיר לפיד מכיר את הפוזיציה הזאת היטב. בתור כותב טורים מבריק הוא כבר התיישב בקלות על כורסת ראש הממשלה.

הסקרים לא מיטיבים עמו, גם לא עם לבני. בבחירות האלה המרכז נבלע לתוך קרביו של הלווייתן הימני, ומה שנותר מהשמאל הוא סרדין קטן. אפילו יחימוביץ' מבקשת להניח תפילין ובלבד שלא תתויג כשמאלנית.

ציפי לבני. עשתה הרבה טעויות בדרך, אבל מי לא עושה | צילום: איי אף פי

אחרי שאהוד ברק, שר הביטחון הנצחי, הלך הביתה (לפי שעה) החבילה הביטחונית הרגישה נופלת על כתפיו של נתניהו. העובדה שבמהלך מבצע עמוד ענן ליברמן נשמע כמו זהבה גלאון מיוחסת לברק. בנוגע לאבו מאזן ליברמן לא יקל על נתניהו, ודאי לא לפני הבחירות.

אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון הפלסטינים יזכו היום, דווקא בכ"ט בנובמבר, אחד התאריכים החשובים בתולדות הציונות, בהכרה כמדינה משקיפה באו"ם. נתניהו נמצא במלכוד. העולם יצפה ממנו לנהל משא ומתן עם אבו מאזן, אבל נבחרת החלומות שלו מצפה שהוא יחסל אותו, ואחריו את חמאס, ובין לבין יפציץ באיראן ויבנה את ההתנחלויות.

נתניהו כבר הוכיח שהוא לא שש אלי קרב, ולכן אחרי הבחירות אם הסרדין יגדל להיות קרפיון ייתכן שהלווייתן יצרף אותו ללהקה שלו, ובמקום לשיר את אלקין סטייל הם ישירו את שיר השלום. לא הגיוני? נכון. מי אמר שיש היגיון בפוליטיקה?