מה קורה במסדרונות וושינגטון?

השוק אופטימי כי בכל יום עולה נציג תורן ומבטיח כי הוא בדרך לפתרון. הנה עדכון קצר לגבי המתרחש במסדרונות וושינגטון: בינתיים חוץ מאמירות חיוביות אנו לא רואים התקדמות אמיתית (על פי המדווח).

הדמוקרטים שנבחרו רק עתה לנשיאות הבטיחו כי הם רוצים להעלות את המסים שישלמו העשירים כדי לקחת חלק גדול מהנטל התקציבי של ממשלת ארה"ב. עתה, בגישושים שבין שני הצדדים, הרפובליקאים הגיעו עם הצעה כי "להכות" את העשירים לא דרך העלאת המס אלא דרך הפחתת השירותים שיקבלו בשירותי בריאות ופנסיה. הדמוקרטים מתנגדים להצעה הרפובליקאית.

הרפובליקאים מצהירים מנגד כי הם יהיו מוכנים למסים יותר גבוהים על העשירים, אולם זה מותנה בהסכמה של הדמוקרטים לשינויים מבניים בשירותי הבריאות לקשישים (medicare) והפחתה של תשלומי הביטוח הלאומי, ובמילים אחרות הגדלת הנטל על האוכלוסיות המבוגרות בארה"ב.

נשמע לכם מוכר? בצדק. זה מאוד קרוב לנקודת ההתחלה. אגב, הרפובליקאים בעצם שואפים ל"בחינת יכולות" של האוכלוסייה המבוגרת בארה"ב מתוך חשיבה, הגיונית משהו, כי אין סיבה שמשלם המסים האמריקאי ישלם גמלת זקנה לוורן באפט למשל. השאלה היא כמה כאלו יש וכמה זה שווה בכסף.

יש שיחות ויש הרבה פרטים ולכן השוק אוהב את זה. מצד שני, בחינה של הפסיכולוגיה בין שני הצדדים מעלה כי קיימים מכשולים רבים לפני שנגיע להסכם. חלקים גדולים של המפלגה הדמוקרטית כבר הודיעו כי בחינה של תכניות הרווחה למיניהן לא מונחת על השולחן בטווח הזמן הקצר. אמנם לא ברור אם אובמה יקבל את דעתם, אולם מדובר על חלק ניכר מהמפלגה הדמוקרטית (על פי דיווחי האתרים הפוליטיים וה- FT).

אותן קבוצות לא מצהירות על כך שאין צורך בשינוי עמוק של תכניות הרווחה, אבל הן אומרות כי הדבר לא צריך לעלות על השולחן במסגרת המו"מ על הצוק הפיסקאלי.

ברק אובמה נשיא ארה"ב | צילום: בלומברג

נשמע מוזר, אבל הבעיה היא פילוסופית ותודעתית. הדמוקרטים מתקשים לקבל את הצעת הרפובליקאים כי תכניות הרווחה יותנו ברמת העושר של הקשיש. ההערכה היא שגם כך האוכלוסייה העשירה התנתקה מהסולידריות החברתית בארה"ב, ואם היא גם לא תהנה מהטבות ה-medicare והביטוח הלאומי, זה ייצור תחושה של העדר שייכות ופגיעה ברמת העיקרון של השוויוניות במערכת הרווחה שמונהגת בארה"ב.

נשמע לא הגיוני אבל ככה זה כשיש עקרונות. הדמוקרטים מבינים כי בשלב ראשון האוכלוסייה החזקה תצהיר כי היא מוותרת על ההנאה מתוכניות אלו, אולם בשלב שני זה ימצב את התוכניות האלו במוקד ויכוח פוליטי קשה הרבה יותר כי מדובר יהיה בתוכניות של עניים בלבד.

האם זו סיבה לדאגה? אני מניח שלא.

הרבה יותר חשוב לראות מה חושב אובמה. הזדמנות להצצה הייתה בתחילת השבוע כאשר הבית הלבן פרסם מסמך בן 14 עמודים על מה יקרה אם הצוק הפיסקאלי יתממש. המסמך כולל תחזית עגומה על הכלכלה, כאשר רק השפעת הטבות המס צפויה לפגוע בכ-200 מיליארד דולר על ההוצאה של הצרכן. מסמך זה אמור ליצור לחץ על הצד הרפובליקאי, אולם באופן עקיף הוא מיועד גם לקולות הדמוקרטים שמשדרים לאובמה להתעקש בכל מחיר על עמדותיו.

קוראים יקרים, אני יודע שהפרטים שכתובים במייל לא מספקים את הדעת או הופכים אתכם לבעלי יכולת לדעת איך ייגמר הסיפור (כך לפחות אני הרגשתי אחרי שקראתי את המקורות לכך). זו בדיוק הבעיה, אנו בשלב הערפל ואין בהירות לאיזה כיוון הולכים הדברים. מצד אחד יש מספיק זמן כדי ששני הצדדים יעמדו על עמדותיהם, אך מן הצד השני כולם מנסים להרגיע ויש תחושה שהרע מכל לא יכול לקרות.

האם זה יהיה ברבור שחור? להערכתי לא. מצד שני, אי אפשר לצפות ברבור שחור.

שבת שלום.

הכותב הוא אנליסט המקרו הבכיר של בנק ההשקעות אופנהיימר ישראל.