לסתום את הפירצה

אבי לוי עומד למשפט באשמה שהריץ את אג"ח ד' של מליסרון (או לפחות ידע על הרצתה), לקראת הרחבת סדרת האג"ח בבורסה. לפי האשמה, לוי עשה זאת באמצעות חשבונה של חברת עופר פיתוח מקבוצת עופר השקעות, החברה־האם של מליסרון.

אם לוי אשם או לא יקבע רק ביהמ"ש אולם מה שבטוח הוא, שעצם העובדה שהחוק בישראל מתיר לבעל שליטה או לחברה־אם פרטית (כמו עופר השקעות) שבבעלותו, לרכוש בבורסה באופן גלוי ני"ע של חברה־בת ציבורית (כמו מליסרון, למשל) ובכך להשפיע (אפילו בעקיפין) על מחיר נייר ערך זה לקראת הנפקה, מלמד כי יש בעיה בחוק הנוכחי.

הדו"ח של יוסי בהיר שהוגש לביהמ"ש, מציג באופן ברור כיצד לרכישות שביצעה עופר פיתוח היתה השפעה על מחיר אג"ח ד' של מליסרון, וזאת כאשר אבי לוי מכהן הן כמנכ"ל עופר השקעות והן כממלא מקום מנכ"ל מליסרון. משכך, טוב עשתה רשות ני"ע כשבחרה לחקור פעילות חריגה זו באג"ח ד' של מליסרון לקראת ההנפקה.

חשוב ביותר שרשות ני"ע תמשיך ותפעל ללא דופי כדי לחקור ולחשוף מקרים של חשד לעבירות של הרצת ני"ע. אולם במקביל על הרשות לפעול גם לשינוי החוק בישראל, באופן שיאסור לחלוטין על בעלי עניין שיש להם מידע פנימי על פעילותה של חברה ציבורית, מלבצע פעולות בניירות הערך של החברה, וזאת הן לפני פרסום דו"חות כספיים והן בימים שלפני הנפקה.

בדומה למקובל בארה"ב, על הרשות להוביל שינוי חקיקה שיגדיר באופן ברור חלונות זמן קבועים שבהם יוכלו נושאי משרה בחברה ציבורית ובעלי מניות שלה שמיוצגים בדירקטוריון, לבצע פעולות בניירות הערך של החברה בבורסה. רק תיקון כזה בחוק יבהיר באופן ברור לא רק מה מותר ומה אסור, אלא גם מתי מותר ומתי אסור לבצע פעולות מסוימות.

יש שיטענו כי תיקון כזה עלול לפגוע ביכולתם של בעלי שליטה לתמוך בכל זמן בחברה שבשליטתם, אולם אין כך הדבר משום שבכל רגע נתון יוכלו עדיין בעלי השליטה לפרסם באופן מסודר הצעת רכש פומבית (מלאה או חלקית) לנייר הערך של החברה ובכך להכריז בגלוי על רצונם לרוכשו במחיר מסוים.