"כדי לחזור למגרש הגלובלי, בריטניה חייבת לצאת מהאיחוד"

פרפורי הגסיסה של גוש היורו והמשבר הכלכלי באירופה עוררו בבריטניה ויכוח חדש־ישן: האם עדיף לממלכה המאוחדת לעזוב את האיחוד האירופי ולצאת לדרך עצמאית? משני צדי המתרס עומדים היורו־סקפטיים, המזוהים עם הימין אבל שייכים למעשה לכל המפלגות, ותומכי האיחוד.

שאלת ההישארות באיחוד עברה במשך שנים מתחת לרדאר של הפוליטיקאים בבריטניה. ובכלל, מה שמאפיין את התהליכים באיחוד האירופי הוא שהאינטגרציה בין המדינות השונות הולכת וגדלה, וזה תהליך שאותו אי אפשר - או לפחות בכלל לא פשוט - להחזיר לאחור. לפי סקר שפרסם בחודש שעבר "האובזרבר", 56% מהבריטים יבחרו לעזוב את האיחוד האירופי אם ייערך על כך משאל עם. התומכים בעצמאות בריטניה מרגישים כי האיחוד האירופי אינו משרת את האינטרסים שלהם, ובמקרים מסוימים אף פוגע בגאווה הלאומית.

"יש המון בעיות באיחוד האירופי", אומר ל"כלכליסט" חבר הפרלמנט האירופי פול נאטאל וסגן יו"ר מפלגת עצמאות לבריטניה (UKIP). "קודם כל, בריטניה משלמת כיום דמי חברות של כ־50 מיליון ליש"ט ביום כדי להיות חלק מהמועדון הזה, ואני לא חושב שזה משהו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו בתקופה של משבר כלכלי. מעבר לכך, אנחנו סבורים שהאיחוד האירופי אינו דמוקרטי. הנציגים של הנציבות האירופית, שהיא היחידה שיש לה הזכות להציע חקיקה, נפגשים בחדרי חדרים ולא נבחרים בבחירות דמוקרטיות".

בריטניה אכן תורמת לתקציב האיחוד האירופי בהיקף של 15 מיליארד ליש"ט בשנה, אך היא מקבלת בחזרה רק כ־6 מיליארד ליש"ט בצורת סובסידיות, בעיקר חקלאיות. מחקר של איגוד לשכות המסחר הבריטי העריך כי בריטניה מפסידה כ־7.4 מיליארד ליש"ט בשנה כתוצאה מרגולציה של האיחוד האירופי. הדיונים על תקציב האיחוד האירופי, שהתקיימו בחודש שעבר, הסתיימו ללא הסכמה על מסגרת התקציב.

שותפות לא מובנת מאליה

חברותה של בריטניה באיחוד האירופי מעולם לא היתה מובנת מאליה. בניגוד למדינות אחרות מהיבשת, הבריטים לא מרגישים שייכים לגמרי למועדון, ומלאים נוסטלגיה לאימפריה שאבדה להם. לכן, לונדון פוזלת הרבה יותר לכיוון וושינגטון מאשר לפריז ולברלין.

בריטניה בחרה גם לא להצטרף לגוש היורו, מהלך שהתברר בדיעבד כחכם. אולם הסיבה לכך היתה לאו דווקא כלכלית, אלא הגאווה הלאומית והרצון להתבדל משאר אירופה. בריטניה גם לא הצטרפה להסכם שנגע למעבר חופשי בן מדינות אירופה. כל עוד האיחוד האירופי נחשב לפרויקט מוצלח, הם שיתפו איתו פעולה, אבל עכשיו, כשהסדקים מעמיקים, הם עשויים לשקול את הרעיון שוב.

תומכי ההישארות באיחוד טוענים כי האצלת הסמכויות לבריסל היא מחיר קטן שבריטניה צריכה לשלם תמורת היתרונות בהשתייכות לאירופה. תומכי האיחוד סבורים שרק שיוך לבלוק גדול כמו האיחוד האירופי יסייע לבריטניה לשמור על כוחה והשפעתה בעולם, שהולכים ודועכים במאה השנים האחרונות. או כפי שראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר אמר בחודש שעבר: "אירופה היא ייעוד שלעולם לא יתקבל על ידינו בקלות. אבל זה חלק מהותי מכך שהאומה שלנו תישאר מעצמה עולמית פוליטית וכלכלית".

הוויכוח בין הצדדים מורכב ונוגע לתחומי חיים רבים, והגירה היא אחד הנושאים הטעונים ביותר. "אנחנו חושבים שאחת הזכויות הבסיסיות של מדינה ריבונית היא להחליט מי רשאי ואינו רשאי להיכנס לתחומה, וברגע זה אין לנו סמכות כזו כיוון שאנחנו חברים באיחוד האירופי", אומר נאטאל. "אסור לשכוח כי הפעם האחרונה שבה הצבענו על הנושא הזה במשאל עם היתה ב־1975. אני נולדתי ב־1976, למה שלא תהיה לי הזכות להחליט אם אני רוצה להיות חבר באיחוד, שזו החלטה שקיבל הדור שמעליי?".

כיום, בריטניה חייבת לאפשר לאזרחי 27 המדינות החברות באיחוד לגור ולעבוד בה באופן חופשי. היורו־סקפטיים טוענים שאם ההגירה תפסיק, יפחת העומס על השירותים הציבוריים והבריטים יזכו לרווחה גדולה יותר. מנגד, התומכים בהשתייכות לאיחוד טוענים כי המהגרים שבאים לבריטניה עוזרים להצעיד את הכלכלה קדימה ולעבוד במשרות שהמקומיים לא מוכנים לעבוד בהן.

כבר לא מפלגת שוליים

"זו כלל לא תהיה בעיה", אומר נאטאל, "היו צרפתים שגרו פה לפני שנכנסנו לקהילה האירופית (EC) ב־1973. אנשים מכל העולם חיים כאן וזה ימשיך להיות כך. אנחנו רק רוצים לשים סוף לאיחוד הפוליטי. לתפיסתנו, הנציגים הנבחרים שלנו בווסטמינסטר צריכים להחליט מי יכול להגיע למדינה, ולא האיחוד האירופי שמורה לנו על מדיניות 'דלת פתוחה' לכל אירופה. אז מובן ששום דבר לא יקרה לזרים שנמצאים כאן. בריטניה היא מדינה פתוחה וחופשית".

מפלגת UKIP, שנחשבה תמיד למפלגת שוליים, היא אחת המרוויחות הגדולות ממה שמסתמן כעלייה ברגשות הבדלניים של הבריטים. המפלגה אמנם לא זכתה במושבים בפרלמנט הבריטי, אך היא מחזיקה ב־12 מושבים בפרלמנט האירופי ובשלושה חברים בבית הלורדים. דיוויד קמרון, ראש הממשלה הנוכחי של בריטניה, כינה ב־2006 את UKIP מפלגה של "מטורללים, משוגעים וגזענים בארון". בבחירות האחרונות הם זכו ב־3% מהקולות, אולם לא במושבים בפרלמנט. הסיבה לכך היא שהשיטה בבריטניה היא "הכל או כלום": כל מחוז שולח רק נציג אחד לפרלמנט, ולכן הוא חייב לזכות ברוב הקולות במחוז. כעת, הסקרים צופים ל־UKIP תמיכה של 6%–11%.

"האיחוד לא ישתנה"

אבל האם בריטניה יכולה בכלל לעזוב את האיחוד האירופי, או שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? אם שואלים את נאטאל, הדבר בהחלט אפשרי. "כל מה שצריך זה הצבעה בפרלמנט, ונוכל לעזוב באופן מיידי כמעט. אנחנו רוצים לקיים משאל עם בנושא, כיוון שרוב הבריטים מעוניינים לעזוב את האיחוד האירופי ולכן אנחנו בטוחים שהתוצאה של משאל העם תהיה 'כן' מהדהד".

עד כמה שולטת בריסל במה שנעשה בבריטניה?

"75% מהחוקים שלנו נחקקים כעת בבריסל, ולא על ידי נציגים שבחר הציבור. אנחנו חושבים שזה שגוי מהבסיס, כיוון שהאנשים שמחוקקים את החוקים צריכים להיות אחראים לכך דמוקרטית. בבריטניה, חברי הפרלמנט שנבחרים באופן דמוקרטי הם אלה שמחוקקים את החוקים, ובית הלורדים, שאינו נבחר, הוא הגוף המייעץ. האיחוד האירופי פועל הפוך: האנשים שלא נבחרו מחוקקים את החוקים והבית המייעץ הוא זה שנבחר".

למה לא לנסות לשנות את האיחוד האירופי מבפנים במקום לעזוב?

"אני לא חושב שהוא יכול להשתנות, זאת הבעיה. לדעתי, האיחוד האירופי התחפר בפוזיציה הנוכחית שלו והוא מלא אינטרסים פוליטיים ופיננסיים. אנחנו הכלכלה החמישית בגודלה בעולם ויש לנו חבר עמים שמכסה רבע מהגלובוס. לאיחוד האירופי עצמו יש הצמיחה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ, והוא הולך ומאבד מהשפעתו. אנחנו רוצים שבריטניה תשתחרר מהכבלים האלה ותהפוך לשחקנית גלובלית שוב".