"נטילת חוב, גם לשם חלוקת דיבידנד, עולה עם מטרותיה של בזק"
אבי ברגר, שותף מנהל בפירמת PwC ישראל, שולל בחוות דעת כלכלית, שצורפה להתנגדותה של בזק להגשת תביעה נגזרת כלפיה, את טענותיו של פרופ' ירון זליכה, וטוען כי יש לראות הדיבידנדים ונטילת חובות ככלים שמצמצמים את עלויות הריבית
"חלוקת דיבידנד כאשר לחברה יש חוב חיצוני (אפילו באותם מקרים לא שכיחים שבהם החברה מצהירה מפורשות כי החוב נלקח לצורך חלוקת דיבידנד) הנה פרקטיקה העולה בקנה אחד עם מטרות הפירמה ומקובלת בישראל ובעולם" - כך סבור רו"ח אבי ברגר, השותף והמנהל בפירמת PwC ישראל.
במסגרת חוות דעתו הכלכלית, המצורפת לתגובת ההתנגדות של בזק לאישור תביעה נגזרת נגדה ונגד בעל השליטה בחברה, שאול אלוביץ', טוען ברגר כי במצבים מסוימים פרקטיקה כזו עשויה גם להשיא את שווי הפירמה, בכפוף ליכולתה לשרת את החוב שבמאזנה.
לא נגרם נזק
ברגר אף סבור כי העובדה שבאותה העת הדבר גם עשוי לעלות בקנה אחד עם עניינו של בעל השליטה בפירמה ככל בעל מניות אחר, אינה מעלה ואינה מורידה דבר.
באופן קונקרטי, לאחר שבדק את נתוני בזק, הגיע ברגר למסקנה כי ההחלטות שהתקבלו על ידי דירקטוריון בזק, בהמלצת נושאי המשרה בחברה, בדבר חלוקת דיבידנדים, מצד אחד, ונטילת הלוואות, מצד שני, הנן החלטות מקובלות, וכי אין ממש בטענה כי המדובר בהחלטות בלתי סבירות, רשלניות או כאלו שהסבו נזק לחברה.
לפני כשלושה חודשים הגיש בעל מניות בבזק, פרץ זקן חמו, תביעה בטענה כי החברה ונושאי המשרה בה הפרו את חובות הזהירות והאמונים כלפי החברה בנטילת ההלוואות לצורך מימון חלוקת הדיבידנדים.
התובע אף ביקש מפרופ' ירון זליכה (לשעבר החשב הכללי באוצר) לחוות את דעתו המקצועית בנוגע לחלוקת דיבידנדים ואופן מימונם. זליכה קבע כי נטילת ההלוואות שאינן דרושות לפעילות ייצור הכנסות של החברה ושימשו בפועל לצורך חלוקת הדיבידנדים לא היתה לטובתה של בזק, גרמה להוצאות ריבית מיותרות, פגעה ביכולת התמרון של החברה בפעילותה ואף גרעה משווייה. ברגר חולק על כך ומציין כי במקרה הנדון יש לראות בדיבידנדים המחולקים באופן שוויוני לכל בעלי המניות ובנטילת חובות המגבירה את הפיקוח על החברה, כלים מרכזיים המצמצמים את העלויות, דהיינו הוצאות הריבית, ומגבירים את הפיקוח על המנהלים, ולכן יש לראת בהם דווקא סממנים חיוביים.
חלוקה שוויונית
זליכה אף קבע כי החלטת דירקטוריון בזק לחלק כדיבידנד את כל הרווח החשבונאי הראוי לחלוקה ואף מעבר לכך פוגעת בנכסי החברה ובזכויותיהם של בעלי המניות וכי מדובר במקרה פרטי של תיעול ההון בחברה. בתגובה טוען ברגר כי הספרות המקצועית קובעת כי חלוקת דיבידנדים, וודאי במזומן, הנה חלוקת רווחים של החברה בצורה השוויונית ביותר הקיימת והנה אנטיתזה לתיעול ההון.
בניגוד לחוות דעתו של זליכה בדבר החשש לכך שרשות המסים לא תתיר בניכוי את הוצאות המימון של הריבית על הלוואות לצורכי מס, סבור ברגר כי יש בהחלט בסיס איתן לסבור כי הוצאות אלו יותרו בניכוי וכי ההוצאות הללו אינן בבחינת נזק לחברה. ברגר דוחה עוד את מסקנתו של זליכה שלפיה חלוקת הדיבדנדים הנה מימוש כפוי של חלק משמעותי מהשקעת בעלי מניות המיעוט ופגיעה בנכסי החברה ובזכויות בעלי מניות המיעוט.
לדעת ברגר, הטיעון של זליכה חותר תחת הבסיס שעליו מבוסס קיומן של חברות, שהרי ללא צפי של דיבידנדים מה הטעם בהחזקה של חברה למטרות רווח? נהפוך הוא, לחלוקת דיבידנדים יתרונות רבים לחברה ולבעלי מניותיה.
תגובה אחת לכתיבת תגובה