יש עתיד עסקי לשיתוף קבצים?

הסיסמה "מידע רוצה להיות בחינם" מהדהדת כבר כמעט 30 שנה. היא מבטאת, ויש אומרים אף מעודדת, את אווירת ההעתקה הפיראטית של כל תוכן שרק אפשר לשכפל. הרי אם המידע רוצה להיות בחינם מחובתנו לסייע לו בכך, לא? זה משכנע ומפתה, ובמדינה שפעם כונתה "מדינה של דיסקט אחד" - אדם אחד קנה פעם את מערכת ההפעלה חלונות ויתר תושבי ישראל העתיקו - לא פלא שרבים חושבים על האינטרנט כחגיגת חינמיות.

אבל הסיסמה הזאת שנויה במחלוקת עוד מיום היווצרה, ויש לה קורבנות עם פנים ושמות, ובהם סופרים, מוזיקאים, עיתונאים, מחזאים, מרצים ויועצים. מידע חינם הוא מידע שלא ברור מי ישקיע בעתיד ביצירתו. עתיד שכולו ממתין כארוחת חינם גדולה בביטורנט ובאתרי שיתוף הוא חלום באספמיה במקרה הטוב, וחתרנות הרסנית במקרה הסביר.

האם יש דרך ביניים? כולם מחפשים אותה. למשל כריס אנדרסון, עורכו הפורש של המגזין "Wired", כתב בעבר רב־מכר על המודלים של חינמיות. אתר הניו יורק טיימס פיתח מודל תמחור מסובך שמאפשר לקרוא 20 מאמרים חינם בחודש, ומעבר לכך יש לשלם מחיר שמשתנה בהתאם לסוג המכשיר שבו קוראים.

וכעת פרופ' ג'ושוע גנס (Gans), כלכלן מאוניברסיטת טורונטו, מציע הצעה חדשה לשביל זהב: ספרון קצרצר וחדש, "Information Wants To Be Shared" (http://is.gd/IQYJcY), שיצא בהוצאת הרווארד ביזנס ריוויו, מקדם את הרעיון של שיתוף מאורגן במידע כחלופה להתלבטות בין פיראטיות לקמעונאות מסורתית. מידע לא רוצה להיות חינם, הוא רוצה להיות נפוץ. וככל שמפיצים ומשתפים אותו ערכו עולה.

"שיתוף" ו"חינם" אינם בהכרח אותו הדבר. בתאגידים רבים מקוננים על כך שגם אם היו מקבלים כמה סנטים מכל סרט או שיר שמועתק ברשת, הדבר היה מפרנס אותם היטב. הצעתו של גנס היא למסד את הפשרה הזאת. לאפשר לאנשים להפיץ את הידע, שעלות ייצורו נמוכה ועלות שכפולו אפסית, ולאפשר לבעליו ליהנות מתפוצתו. בעלי זכויות יוצרים לא יצליחו להישאר בתפקיד הכרטיסנים שמאיישים את שער הכניסה. עליהם ללמוד לרכוב על גלי ההמון. ולא במקרה ניסיונותיהן של כמה להקות לאפשר לגולשים להוריד את אלבומיהן חינם או לנקוב בעצמם במחיר התגלו כרווחיים. גנס מספר על ניסיון עדכני של להקת הרוק xx מלוס אנג'לס, שבאמצעות שיתוף מבוקר הצליחה להפיץ אלבום חדש שלה ל־5 מיליון מאזינים בתוך שבוע, ולהרשים את ענקית התוכנה מיקרוסופט שהתגייסה לבנות אתר שמספר את סיפורה (http://is.gd/vcCrPC).

בעלי זכויות יוצרים לא יצליחו להישאר בתפקיד הכרטיסנים שמאיישים את שער הכניסה. עליהם ללמוד לרכוב על גלי ההמון | צילום: שאטרסטוק

גנס עושה את הדברים שלהם הוא מטיף. ספרו הוא בלון ניסוי למכירה באמצעות שיתוף. איש הרי לא באמת מאמין שספרים דיגיטליים, שעלות יצירתם נמוכה ועלות שכפולם והפצתם אפסית, בהכרח צריכים להימכר במחיר מלא, כאילו הודפסו על נייר יקר. הוא מנסה לעדכן את כלכלת ההפצה של ספרים כך: בסופו של כל ספר דיגיטלי שהוא מוכר ב־4.5 דולר דרך אמזון, בארנס אנד נובל או אתר ההוצאה של הרווארד מופיע קופון שמאפשר לרכוש עוד עותק ב־99 סנט. תיאורטית, ייתכן מצב שבו על כל אדם שיקנה את הספר במחירו המלא, רבבות יקנו אותו בפחות מדולר. אם הספר ירכב על כוח השיתוף, ויזכה לתפוצה דומה לזו של ספרים שמועתקים פיראטית, זו תהיה הוכחה לכך שהכלכלה יכולה להתעדכן לטובת כולם. לפי גנס, גם אם ייכשל צריך להמשיך לחפש.

גם אנדרסון היה בשעתו יצירתי, כשאפשר להוריד בחינם עותקים דיגיטליים של ספרו "חינם", אבל מכר במחיר מלא ובהצלחה רבה את התקצירים של הספר. ימים יגידו איך תתפתח אסטרטגיית השיתוף המסחרי, ואם היא תהיה זאת שתציל את תעשיית התוכן. נשתף אתכם בתוצאות.