השבוע: יש גבול

הודעת הממשלה על הבנייה בהתנחלויות שהגיעה אחרי ההכרה בפלסטינים באו"ם הפתיעה כמו הגשם שירד השבוע. אחרי ההחלטה באו"ם נתניהו וליברמן לא יכלו לאכזב שוב את הבוחרים שלחצו עליהם להיכנס לעזה. הם היו חייבים לפחות דקלרטיבית "להיכנס באבו מאזן". אבל בינינו, הם לא באמת מתכוונים לבנות בשטחE1 , הם רצו להרגיז את העולם ואת אשתו אובמה.

הם חושבים במושגים של קבוצת כדורסל יהירה. הם מדברים Trash Talking במטרה להוציא את היריב מאיזון, אבל הם לא באמת חושבים קדימה. כמו גיא פניני, הקפטן של מכבי תל אביב. כולם מזבלים אבל הוא דישן באגרסיביות את האוזן של יונתן שולדבראנד, כשהזכיר את המילים "סרטן" ו"נאצי". אם פניני היה מסתפק באשפה המוכרת הנוגעת לאמו ולאחותו עם הקונוטציה למקצוע העתיק ביותר בעולם, הוא לא היה משלם 100 אלף שקל, סרט הקפטן לא היה נשלל ממנו, והוא היה ממשיך לשחק בנבחרת ישראל כמו גדול. הוא פשוט לא חשב שמישהו ינסה לפענח את המזבלה שיצאה לו מהפה.

נתניהו וליברמן העריכו ששיחות נזיפה לשגרירינו בעולם זו הסנקציה החריפה ביותר שתופעל נגדנו. הם לא הביאו בחשבון את ההחלטה במועצת הביטחון שמאיימת לערטל את מידת גרעיניותנו. הצעד הבא יכול להגיע בצורת עיכוב הסיוע הביטחוני מארה"ב. אובמה לא יקצץ בסיוע, אבל עלולות לצוץ משום מקום בעיות בירוקרטיות לא צפויות. יש 101 דרכים להקשות על מדינת ישראל ככלל, ועל אנשי עסקים וחברות ישראליות כפרטים.

נתניהו בקדנציה השנייה שלו כבר היה צריך לדעת שקשרים בין מנהיגים דומים לקשרי זוגיות. מילה לא במקום לא נשכחת (ראה הולנד באזכרה לנספים בצרפת), עלבון נרשם בפנקס (עיין בפנקס של אובמה), וראוי גם כאן לחזק את הזוגיות עם מחוות. להחמיא מפעם לפעם, לקנות מתנה כשתינוק נולד, ולהשתתף בשמחה אפילו לפני שנולד.

היום מקובל כבר בשבוע ה־12 לברך על העובר. העולם הביע את התפעלותו מהיריונה של קייט מידלטון והנסיך וויליאם. אך מדינת ישראל לא הגיבה. ייתכן שליברמן ונתניהו נעלבו משיחת הנזיפה לשגריר ישראל בבריטניה או שהם פשוט חשבו שלא צריך לעשות דרמה כשאשה קצת מקיאה בהיריון. אצלנו מקובל להגיד מזל טוב אחרי, רק אחרי שיולדים את השליה, כך שלפי החישוב של ליברמן נותרו שישה חודשים בקירוב לברך את הבריטים.

ליברמן פועל בזמן ובמקום שמתאים לו. לא רואים עליו כשהוא מתרגש או כשהוא כועס. הוא לא מיהר לבעוט את אנסטסיה וסטס אחרי שסרחו, אבל היה ברור שהאקדח בשלב כלשהו יונח על השולחן. את דני איילון הוא בירך על תרומתו כממציא השרפרף מחדש ושחרר אותו לכתוב פטנט. ואף אחד לא כועס עליו כמו שאף אחד לא כועס על פוטין, כשהוא קובע מתי מגיע תאריך התפוגה של חבר המפלגה.