מאמינים באיסוף מידע אנונימי? אתם בטח מאמינים גם בפיות

ההעדפות המסחריות שלך עוברות מיד ליד

פעם, חברות שאספו עלינו מידע נהגו לטעון שהמידע הזה אנונימי ואם הוא ישמש לפרסומת, הוא ישמש רק לפילוח קבוצתי - למשל, אם אתה בן 25 שחובש משקפיים, המידע שלך יופיע רק כאשר המפרסם יבחר את הדמוגרפיה הזו. הוא לא יקבל את המידע המדויק שלך.

זה לא נכון כבר כמה שנים. תושב ג'ורג'יה בשם אנדי מוראר שלח לא מזמן טופס מקוון לסוכנות רכב, בו הודיע שהוא מעוניין לקנות BMW וביקש שייצרו עמו קשר. עם ההקלקה של מוראר, נשלחה שאילתה עליו לחברה שעוקבת אחרי אנשים שמעוניינים בכלי רכב - ותוך שניות, קיבלה הסוכנות מידע שמקורו בהיסטוריית החיפוש האישית של מוראר.

המקרה של מוראר רחוק מלהיות פרטי. בדיקה של הוול סטריט ג'רנל העלתה שמתוך כ-1,000 אתרים פופולריים, 75% כבר מכילים את כפתורי הלייק של פייסבוק - שמשדרים מידע על פעולות המשתמש, גם אם הוא לא מחובר לפייסבוק באותו הרגע. מספר גדול של אתרים שדורשים הרשמה מוכרים את המידע שלך לכל המרבה במחיר; האמת, גם לכל הממעיט במחיר, את המידע שלכם אפשר למכור מאוד בזול. אתר הדייטים הפופולרי OKCupid, למשל, מוכר את המידע שמספק המשתמש על הנטיה המינית שלו ועל היסטוריית הסמים שלו.

החברות טוענות שהמידע הוא אנונימי, אבל הוא מפסיק להיות אנונימי ברגע שאתה הופך להיות לקוח של החברה שרכשה את המידע. במקרה של מוראר, למשל, סוכנות הרכב יכולה לדעת אם הוא רציני בקשר לקניית המכונית החדשה או שהוא רק מפנטז - ואם הוא רציני, איזה סוג של הצעה יכולה לקסום לו. בקיצור, הם יכולים לעקוף את ההגנות שיש למוראר מפני נוכלות. הם מגיעים לעסקה עם הרבה יותר מידע עליו משיש לו עליהם.

שני את הסטטוס, ועכשיו

 

yelp הוא אתר שמטרתו בחיים היא לאפשר לאנשים לחוות את דעתם על שירותים שהם קיבלו, כמעט כל שירות. לעתים קרובות, הוא יכול לשמש גם ככלי לפריקת תסכולים של לקוח על ספק שירותים גרוע. חלק מהתלונות הללו מוצדקות, חלק מהן חסרות בסיס - וכולן יכולות לפגוע קשות במוניטין.

מטבע הדברים, חלק מהביקורות הללו מצאו את דרכן לבית המשפט, כשבעלי עסק זועמים תובעים את האנשים שגורמים להם נזק. המקרה האחרון - והבוטה ביותר עד כה - הוא זה של ג'יין פרז מווירג'יניה. היא שכרה את שירותיה של חברת השיפוץ דיץ דבלופמנט, ולאחר שהיתה מאוד לא מרוצה מהתוצאה, היא פרסמה סטטוס אגרסיבי במיוחד ב-yelp. פרז טענה כי עובדי החברה והמנכ"ל שלה גרמו נזק לביתה ואף גנבו את התכשיטים שלה.

בדיץ הבחינו תוך זמן קצר שאנשים מתרחקים מהם. לדבריהם, החברה ספגה נזק של 300,000 דולר. בתגובה, תבעה החברה את פרז ב-750,000 דולר. השופט שיושב בתיק מצא שפרז לא סיפקה שום הוכחות להאשמה החמורה ביותר - שעובדי דיץ גנבו תכשיטים שלה - והורה לה להשמיט את הטענה הזו מהביקורת שלה.

כלומר, השופט פעל כאן בעצם כעורך. עורך דינה של פרז טען שמדובר בפגיעה בזכות הדיבור שלה שצריכה להפחיד את כולנו. עורך הדין של הצד השני טען שמדובר בסך הכל במניעת המשך נזק כתוצאה מהוצאת דיבה.

ולא בטוח שמבחינת דיץ, זה היה שווה את זה: קודם, רק האנשים בסביבה שלו ידעו על הביקורת הנוראית הזו. עכשיו היא מפורסמת בעולם כולו. האם זה יוסיף לדיץ לקוחות? אני בספק.

אמא, את מביכה אותי

 

פייסבוק שחררה מידע שממנו אפשר ללמוד הרבה על אופי התקשורת של המשפחה שלכם ברשת החברתית. זה משתנה מגיל לגיל: בגילאי 13-17, ילדים בדרך כלל יוזמים את הקשר עם ההורים שלהם, בשיעור של כ-65%. עם זאת, ככל שהילד מתבגר, הסבירות שהוא ייצור קשר עם ההורה נמוכה יותר ומגיעה לכ-40%. כאשר הצאצא מגיע לגיל 40, הסבירות עולה שוב ונעה לאזור ה-50%.

נערות ונשים נוטות לכתוב על הקיר של ההורים שלהן משמעותית יותר מנערים וגברים, כשנשים בנות 30 כותבות משמעותית יותר. ככל שגילם של הילדים עולה, הסבירות שההורים הם אלו שייצרו את הקשר, כולל באמצעות תגובה על דברים שהצאצא כתב, עולה.

הורים נוטים לומר לילדים שלהם שהם גאים בהם, ולהפגין חיבה כלפיהם, בעוד שהצאצאים נוטים להביע הכרת תודה וחיבה. כאשר הורים מתקשרים עם ילדיהם ממין זכר, הם נוטים יותר לדרוש מהם להתקשר הביתה מאשר כאשר הם מתקשרים עם צאצא ממין נקבה. קח את זה מכאן, ד"ר פרויד.

ביצת הקוד כמרקחה

 

ככל שאתה רדיקלי יותר, תמיד יהיה מישהו שיבנה את עצמו על כך שהוא יותר רדיקלי ממך. קהילת הקוד הפתוח היא דוגמה קלאסית לכך. אותה קהילה, דרך אגב, סובלת מזה זמן רב מוסר הבנה בסיסי: זו קהילה של מתכנתים שלא מבינה למה משתמשים (שבסך הכל רוצים שהתוכנה שלהם תעבוד), מסרבים להתלהב ממערכת הפעלה שדורשת מהם לשנות מקצוע או לשרוף שעות בשביל שהכל יפעל כשורה.

בימים אלה, ביצת הקוד הפתוח כמרקחה: אחד ממייסדיה, ריצ'רד סטולמן - שנמצא בסביבה מאז שריצ'רד ניקסון הורה לעקוב אחרי היפים - האשים את מערכת ההפעלה אובונטו בהיותה תוכנת ריגול. 

למה? ובכן, מסתבר שהגרסה האחרונה שלה - שהיא מהנפוצות והפופולריות במשפחת לינוקס - שולחת לחברה שמפיצה אותה, Canonical, מידע על החיפושים של המשתמש. קנוניקל, מצידה, משתמשת במידע הזה כדי להציג למשתמש מודעות רלוונטיות. היא טוענת (בצדק, מבחינתה) שאם היא רוצה להפיץ מוצר חינמי ולפרוץ אי פעם את חומות הגטו של המתכנתים, היא צריכה למכור פרסומות.

בכל מקרה, אומרים שם, משתמשים שלא רוצים לספק את המידע הזה יכולים לעשות זאת בקלות על ידי שינוי הגדרות. אחרי הכל, אם אתה משתמש לינוקס, אתה לא אמור לפחד משמונה, תשע שעות של משחק עם ההגדרות - אם פרטיותך חשובה לך. החברה הגיבה בחריפות לטענות של סטולמן וטענה שמדובר בהפצת FUD (פחד, אי ודאות וספק).

כל העושה אנלוגיות בין המצב הזה ובין מצבו של השמאל-מרכז בישראל עושה זאת על דעתו האישית ובאחריותו.

קצרצרים

1. עד כמה גרוע מצבה של הונאת הפונזי החביבה על המדור, גרופון? עד כדי כך גרוע, שכאשר נפוצה שמועה לא מבוססת על כך שגוגל עומדת לקנות את התועבה, היא הקפיצה את מחיר המניה שלה ב-23%, עליה שגרופון במצבה הנוכחי לא יכולה אפילו לחלום עליה. בשעתו, גוגל הציעה לגרופון רכישה תמורת 6 מיליארד דולר, הצעה שהחברה - שטרם הונפקה אז - דחתה בבוז; היום שווה גרופון 3.07 מיליארד, תעשו את החשבון. לא ברור למה לגוגל לדחוף את ראש בריא למיטה כל כך חולה.

2. פרקליטת המדינה של קליפורניה מימשה את איומיה והגישה נגד אפליקציה  תביעה ראשונה. הנאשמת: חברת דלתא איירליינס, שלא מציגה את מדיניות הפרטיות שלה בצורה נוחה באפליקציה. בנוסף, האפליקציה שותה מידע מהמכשיר שלהם באופן חופשי למדי. בכתב התביעה, מבקשת הפרקליטה מבית המשפט לאלץ את דלתא לחייב את דלתא ב-2,500 דולר עבור כל הורדה של האפליקציה.

3. ויק גונדוטרה, האחראי בין השאר על גוגל+, נעלם לפני כשנה וחצי מטוויטר. ההנחה של רבים מעוקביו היתה שהוא בחר להפגין נאמנות לרשת החברתית המקרטעת של גוגל. ובכן, מסתבר שזה לא המצב. כשהודיעו מיקרוסופט ונוקיה על הברית החדשה שלהם, בראשית 2011, כתב גונדוטרה בעוקצנות ש"שני תרנגולי הודו (Turkey) לא יוצרים נשר". למילה Turkey יש משמעות, באנגלית אמריקאית, גם של מוצר כושל או כזה שנמכר במרמה. ההערה לא מצאה חן בעיני הבוס של גונדוטרה, לארי פייג', והוא הורה לו להפסיק לחלטר ביח"צ על חשבון גוגל בטוויטר. מאז גונדוטרה פועל רק בגוגל+. לא נמסר אם פייג' הורה לגונדוטרה גם להקיף את המטה של גוגל בריצה.

4. דיווחנו בשעתו על הנסיונות להסגיר מבריטניה לארה"ב את ריצ'רד או'דווייר, כחלק מהמלחמה הפרועה של הממשל האמריקאי בכל מי שנראה כאילו עשוי לחלום יום אחד על  הפרת חוקי זכויות היוצרים. בסוף השבוע הגיע סוף טוב לפרשה: או'דווייר התייצב מרצונו בבית משפט בניו יורק, שילם קנס של 20,000 דולר והתחייב שלא לעבור יותר על חוקי ארה"ב. בתמורה, הוקפאו ההאשמות נגדו ונמחק הרישום הפלילי שלו.

5. RIM, יצרנית הבלקברי, מתהדרת בכך שהמכשירים שלה הם הסמארטפונים המאובטחים ביותר בסביבה. יש רק דבר אחד שהם לא עמידים לו: טמטום של המשתמש. אי לכך ובהתאם לזאת, RIM הודיעה שמעתה, היא לא תאשר שורה של סיסמאות אוויליות שמקובלות על המשתמשים. מי שיבחר בסיסמה "123456", "באטמן", "שנהאותי" ועוד כ-103 מהן - יתבקש בנימוס אך בתקיפות לבחור לעצמו סיסמה סבירה יותר.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"