דרך הסינרגיה

רמת החיים הגבוהה והדרישה לשירותי בריאות איכותיים ומתקדמים מאפיינות את המטופל בעולם המערבי המודרני. המשבר הכלכלי שפוקד את אירופה וארצות הברית בעשור האחרון, שלהשלכותיו תהיה השפעה עוד שנים רבות, יצרו דיסוננס בין רמת הציפיות של האוכלוסייה ובין היכולת של המדינה לספק שירותים כאלה. זאת לצד החשש מיכולתם של חלק מהמטופלים לממן שירותים ברמה גבוהה בעצמם. נתונים המצביעים על עלייה בגידול האוכלוסייה והזדקנותה בעשורים הקרובים ועל גידול בעלויות הפיתוח של שירותי בריאות וטיפולים מותאמים אישית וחדשניים רק יגדילו פער זה.

המציאות הרפואית החדשה מאלצת את קובעי המדיניות במרבית המדינות להתמודד עם השאלה ועם הפתרונות האפשריים לה. באוקטובר התקיים בתל אביב כנס בנושא, בשם "מימון מערכות בריאות ושירותי בריאות", שארגן משרד הבריאות בשיתוף הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). באירוע השתתפו 16 נציגים ממדינות המשתייכות ל־OECD וכן בכירים במערכת הבריאות בארץ. המשתתפים בכנס הביעו הסכמה בדבר הצורך לחתור לשוויון הבריאות ולהקטנת הצריכה הפרטית. יש להבדיל בין מימון שירותי בריאות פרטיים על ידי הפרט לבין אספקת שירותי בריאות על ידי גופים שמאוגדים במסגרת פרטית.

כבר לא דיון אידיאולוגי

דברי סיכום הכנס של מארק פירסון, ראש חטיבת הבריאות ב־OECD, מעידים יותר מכל על שינוי התפיסה בנושא פיתוח גורמי הרפואה הפרטית והציבורית במערכות הבריאות בעולם, ומסמנים את הכיוון החדש של הדיון בנושא באופן שמקדם ומאפשר תהליכים מחשבתיים יצירתיים. על פי פירסון, החדשנות היא בתפיסת התהליכים כסינרגיה של העמדות המסורתיות שבהן מחזיקים בכירי מערכות הבריאות, המצדדים בשוויוניות מלאה בכל מחיר (לעתים גם במחיר של איכות) לעמדות שמייצגות את השוק החופשי, התחרות וחופש הבחירה של הפרט. כיום ברור כי למערכת הפרטית יש יתרונות כמו למערכת ציבורית, והתפיסה הרווחת היא שהגבולות נעשו מטושטשים

מהכנס עלה שהדיון בנושא מימון שירותי בריאות איננו אידיאולוגי יותר, קרי רפואה פרטית או ציבורית, אלא מתרכז בדרכים ובשיטות להשגת סינרגיה מיטבית בין המערכת הציבורית לפרטית. סינרגיה אופטימלית היא כזו שתדע להביא לידי ביטוי את היתרונות של כל אחת מהמערכות, תבטיח את קיומה של רפואה איכותית במדינה, גם אם היא פרטית, ותייצר רמת תחרות שתקדם את המערכת הציבורית. לדעת מומחים, רק כך תוכל המדינה לספק רמה סבירה של שירותי בריאות שוויוניים, ולאפשר לפרט לממש את זכות הבחירה לשירותי רפואה איכותיים יותר.

פחות חסמים רגולוטוריים

אף שרוב המומחים בתחום - כמו פרופ' ריצ'רד סולטמן, מומחה עולמי בניהול ומדיניות בריאות, וד"ר ברוס רוזן ממכון ברוקדייל - טוענים שהסרת חסמים רגולטוריים וגישה אינטגרטיבית הן חלק מהדרכים שיובילו לסינרגיה מיטבית, מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו טוען שסינרגיה ותמהיל מיטבי של רפואה ציבורית ופרטית יכולים להתקיים רק על ידי הקפדה והעמקה של הרגולציה במערכת הבריאות. ייתכן שכוונתו היתה ששילוב זה יתממש רק על ידי שינויים רגולטוריים־תפיסתיים נרחבים, יותר מאשר העמקה של הרגולציה הקיימת, שהתפתחה מעקרונות הסוציאליזם של ראשית המאה ה־19 ואשר איננה מתאימה לימינו.

בישראל, חוק בריאות ממלכתי שחוקק ב־1994, הגדיר את חובתה של מערכת הבריאות לספק שירותי בריאות ברמה סבירה לכלל תושביה, אך אינו מקנה לה את הזכות למנוע שירותי בריאות איכותיים יותר ממי שידו משגת. החוק גם קידם צדק חברתי בסיסי בהתירו מימוש שירותי בריאות נוספים ("ביטוחים משלימים" בקופות חולים). בסופו של תהליך, מערכות בריאות מודרניות, התומכות בהעצמת המטופל והגברת האחריות שלו על בריאותו, לא יוכלו למנוע מהמטופל את הזכות לבחור שירותי בריאות מיטביים על ידי רגולציה, ויהיו חייבות להכיל את הרפואה הפרטית ככלי מקדם רפואה ציבורית.

הכותב הוא יו"ר אסותא ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר