מאחורי הקלעים של הפשרה עם קק"ל: "תבעו אותי רק בגלל שאני אח של וינרוט"

כמעט 13 שנה חלפו מאז שהתפוצצה ברעש גדול עסקת הקרקעות של הפטריארכיה היוונית, שבמסגרתה זויפה חתימתו של הפטריארך היווני על מסמכי העסקה, אך המעורבים בפרשה עדיין לא יכולים להניח אותה מאחוריהם. הפרק האחרון לעת עתה הוא החלטתו של המגשר, השופט העליון בדימוס תיאודור אור, לחייב את עו"ד יעקב וינרוט לשלם לקק"ל 5.5 מיליון דולר, שהם 21 מיליון שקל, קצת יותר מכפול מהסכום שגבה בשעתו וינרוט כשכר טרחה ועמד על 10 מיליון שקל.

בתמורה להעברת הסכום על ידי וינרוט, הוא יצא מהתביעה שהגישה הימנותא, חברה־בת של קק"ל, נגדו ונגד שורת נתבעים נוספים, וסכומה הכולל עומד על 108 מיליון שקל. בנוסף יימחק מהתביעה אחיו של וינרוט, ד"ר אבי וינרוט, שנתבע גם הוא לשלם את מלוא סכום העתק לקק"ל.

מסמכים שהוגשו בחודשים האחרונים לביהמ"ש, וחלקם הוגשו גם בהליך הגישור, שופכים אור על הרקע לטענות ולגרסאות הסותרות, שהובילו ככל הנראה לבסוף את עו"ד וינרוט להסכים לשלם פיצוי כלשהו ולהעניק למגשר אור סמכות לקבוע את גובה הסכום. מהמסמכים עולה שהטענה המרכזית של אבי וינרוט נגד ההליך היתה שהוא נתבע אך ורק בגלל היותו אחיו של יעקב וינרוט. העובדה שבסופו של דבר הוא יצא מההליך בלא שחויב לשלם כל פיצוי בעצמו, מלמדת שטענתו לא היתה משוללת יסוד.

מי שלהבדיל מהאחים וינרוט עדיין נותר להתמודד עם התביעה הוא עו"ד אברהם פרי, ששימש כנוטריון בעסקת הקרקעות. במשך שנים היו פרי ויעקב וינרוט ביחסי חברות, שהגיעה לסיומה בעקבות הפרשה. בכתב ההגנה שהגיש פרי, הוא גלגל את מלוא האחריות למחדלי העסקה על כתפיו של יעקב וינרוט שהיה הנאמן.

פרי מיוצג בהליכים על ידי משרדו של עו"ד יחזקאל ביניש, בעלה של נשיאת העליון בדימוס. הגנתו של פרי היא כי מלוא התביעה צריכה להיות מופנית לעו"ד וינרוט ששימש כנאמן של התובעת ולא פעל לטענתו כמתחייב מחובתו.

פרי טען שהתבקש בתפקידו כנוטריון, ותמורת שכ"ט של כמה מאות שקלים בלבד, רק לאמת את חתימת הפטריארך. לדבריו, וינרוט, כנאמן העסקה וזה שהחזיק בידיו את מלוא התמורה, היה צריך להיפגש עם הפטריארך ולוודא שהוא חתם על המסמכים. לדבריו, כשווינרוט עלה לחדרו של הפטריארך הוא לא ניסה כלל לוודא את הסכמתו המפורשת, אף שהוא זה שעמד להעביר את 20 מיליון הדולר במזומן למתווכים. במקום זאת, הסתפק וינרוט במילות תודה קצרות ועמומות.

עוד טען פרי שווינרוט התרשל בכך שהעביר את התמורה בטרם נרשמה לטובת הימנותא הערת אזהרה במינהל מקרקעי ישראל, שכן די בכך שהמינהל או לשכת רישום המקרקעין היו מוצאים פסול בייפוי הכוח כדי שהעסקה לא תתממש, שעה שהכסף כבר שולם במלואו. "כל עו"ד מתחיל בנדל"ן יודע שלא מעבירים ולו שקל עד לרישום הערת אזהרה", נכתב בכתב ההגנה שלו. פרי כאמור ימשיך לנהל את הגנתו עד לסיום ההליך.

עו"ד יעקב וינרוט | צילום: אוראל כהן

המתווכים סיפקו חתימה מזויפת

עסקת הקרקעות התרחשה בשנת 2000, כשקק"ל ביקשה להאריך את תקופת ההחכרה של 520 דונם קרקעות בשכונות טלביה ורחביה בירושלים, שהיו בבעלות הפטריארכיה היוונית. העסקה היתה אמורה להתבצע באמצעות שני מתווכים, אנשי העסקים דוד מורגנשטרן ויעקב רבינוביץ', שאותם ייצג עו"ד יעקב וינרוט ובמסגרתה סוכם שקק"ל תשלם 20 מיליון דולר תמורת הקרקעות. הסכום הופקד בנאמנות בידי וינרוט, וזה היה רשאי למסור את הכסף למתווכים כנגד חתימת הפטריארך על ייפוי כוח המעביר את הזכויות בקרקע לקק"ל. לימים התברר כי שני המתווכים נטלו את הכסף, אך סיפקו חתימה מזויפת של הפטריארך לעניין העברת הקרקעות למדינה. וינרוט ומשרדו גבו מתוך סכום העסקה 2.5 מיליון דולר כשכר טרחתם.

רק בחלוף יותר מעשר שנים, ולאחר שהסתיים ההליך הפלילי נגד רבינוביץ' ומורגנשטרן, הגישה הימנותא, שמיוצגת על ידי עו"ד ירון אלחנני ממשרד קנטור־אלחנני־טל ושות', את התביעה נגד כ־20 נתבעים שונים.

"לא גזלתי שכר טרחה, קיבלתי אותו כדין"

לגבי עו"ד יעקב וינרוט נטען שהוא קיבל לידיו את 20 מיליון הדולר והוא נהג ברשלנות כשלא וידא אישית, בעצמו או ברמת ההקפדה הנדרשת, כפי שחייב היה לעשות, כי הפטריארך הוא זה שחותם בפועל על מסמכי העסקה. עוד נטען שהוא שחרר את כספי הימנותא מבלי שנכח אישית במעמד החתימה של מסמכי העסקה. בנוסף, הועלו טענות שווינרוט "גזל" 2.5 מיליון דולר מהכסף כשכר טרחתו.

לגבי אברהם וינרוט נטען כי "סייע בידו של עו"ד יעקב וינרוט" באירועים ביום החתימה, ולכן הוא אחראי ביחד ולחוד עמו כשותף או מסייע לכל המחדלים והמעשים המיוחסים לווינרוט. בקשר לנתבע עו"ד פרי, הנוטריון בעסקה, נטען שאימת את

חתימת הפטריארך על ייפוי הכוח, ביודעו בין היתר כי על סמך אישור זה מוצאים כספי הימנותא מידה. בהיות האישור שניתן על ידו כוזב, הרי שהוא אחראי לתרמית וחייב לפצות את הימנותא במלוא 20 מיליון הדולר.

וינרוט שכר את שותפו לשעבר, עו"ד בועז בן צור, לייצגו בהליך. בכתב ההגנה שהוגש שבועות אחדים לפני שניתנה החלטת המגשר, טען וינרוט שמדובר בתביעת סרק ושהוא פעל ביושר ובתום לב מוחלט, וש"חטאו" היחיד היה שנפל קורבן לשרשרת מעשי מרמה, לפחות כפי שנקבע בהליכים הפליליים. עו"ד וינרוט טען שאת מלוא האחריות לכך שחתימת הפטריארך התבררה כמזויפת יש להטיל לפתחו של הנוטריון, כי זה היה תפקידו ומומחיותו.

לטענת וינרוט, הוא לא היה אמור להיות נוכח במעמד החתימה, וממילא במועד המקורי שנקבע לחתימה הוא לא היה בארץ, ולכן אחיו, אבי וינרוט, התייצב במקומו, אך בסופו של דבר האירוע נדחה למחרת והאחים וינרוט הגיעו שניהם. לדברי וינרוט, הנוטריון הוא זה שנתן לו אישור מפורש לכך שהפטריארך חתם על המסמכים, ולאחר מכן הוא מסר את הצ'קים לרבינוביץ' כפי שהתחייב. לטענתו, המדינה, קק"ל והימנותא החליטו לבצע את העסקה משיקוליהן, ולגופים אלה עומדים מנגנוני בדיקה וייעוץ שאין שניים להם. "הרעיון שלפיו המדינה הסכימה לממן עסקה של 20 מיליון דולר רק בגלל אמירה כזו או אחרת המיוחסת לעו"ד וינרוט, מי שייצג בעלי עניין בעסקה - הוא רעיון עוועים", נטען בכתב ההגנה. באשר לשכר הטרחה, וינרוט כותב שהוא לא "נטל" כספים כלשהם, אלא קיבל כדין שכר טרחה מבעליהם החוקיים.

אבי וינרוט. שמו שורבב לתביעה ללא עילה?

"עובר אורח תמים"

ד"ר אבי וינרוט הגיש כתב הגנה באמצעות עו"ד יובל לוי ותקף בחריפות את שרבוב שמו לתביעה, לטענתו ללא כל עילה אלא ממניעים זרים ופסולים. לדבריו, ברור שאילולא היה נושא את שם המשפחה וינרוט והיה אחיו של יעקב וינרוט, לא היתה הימנותא מעלה על דעתה לכלול אותו ברשימת הנתבעים. לטענתו, עצם העובדה שנלווה לאחיו ביום העסקה אינה מבססת עילת תביעה כלשהי נגדו, ומבחינתו "הכל היה בעיקר טרחה וכאב ראש" כשהוא נאלץ לבטל הרצאה באוניברסיטה כדי להתייצב לחתימה. אבי וינרוט טען ש"היה למעשה עובר אורח תמים בפרשה", וכי הימנותא הפריחה כמה סיסמאות ויצרה מצב שבו הוא מוצא עצמו נדרש לשלם לא פחות מ־20 מיליון דולר. בכתב ההגנה נכתב כי לאבי וינרוט "ברור כי לו שמו היה כהן, לוי, בוזגלו או כל שם אחר שאינו וינרוט, היה נמנע ממנו התענוג המפוקפק להיכלל ברשימת הנתבעים".