חקר ביצועים: השבוע של האחיות, המשכנתאות והזהב

בשבוע שעבר פרסם מילון מרים וובסטר את דירוג עשר המילים שהגולשים חיפשו הכי הרבה באתר שלו ב־2012. הרשימה הזאת היא כמו מם (מקום 10) שמסכם את מה שהעסיק השנה את העולם - חוץ מנישואים (מקום 4), שהחיפוש שלהם הוא שטויות במיץ עגבניות (מקום 8). הרי את הדמוקרטיה (מקום 5) פירנסה נוסחה מנצחת: תלמדו, תעבדו קשה, תהיו מקצוענים (מקום 6) ותשיגו משהו בחיים. בשנים האחרונות המשוואה לא עובדת. הביטחון העיוור בקפיטליזם (מקום 1) נסדק, והסוציאליזם (גם מקום 1), מי היה מאמין, חזר לשיח. מתוך ערימת ההוצאות המאמירה, מעמד הביניים הרים את ראשו, קנאי (מקום 3) לזכויותיו ושמח לאידן (מקום 9) של מפלצות בנקאות שנחשפו במערומיהן. בארצות הברית הבוחרים כבר הכריעו בדילמת קפיטליזם־סוציאליזם. בעוד חודש וחצי נדע אם יש פה אפקט גלובלי (מקום 7) ואם בישראל סדר היום האזרחי ידחק את הביטחוני ויכריז: טושה (מקום 2).

קרן צוריאל־הררי

מלחמות הפטנטים - פג תוקפן

"מתי בדיוק התיק הזה עומד להיסגר?", שאלה השופטת לוסי קו בדיון נוסף במשפט של אפל נגד סמסונג בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי של צפון קליפורניה. בתרגום חופשי מאמריקאית מנומסת, השופטת אומרת: באמא שלכם, נמאס לי מזה. וקו אינה היחידה. גוגל, פייסבוק וזינגה כבר פנו לבית משפט בבקשה לבטל פטנטים שמנוסחים באופן מעורפל, למשל "שיטה ממוחשבת שמאפשרת לצד שלישי להחזיק כספים כפיקדון עבור שני צדדים לחוזה", ומשרד הפטנטים האמריקאי שוקל כעת בחיוב לבטל פטנט שרשם סטיב ג'ובס על ביצוע פעולות במסך מגע. במילים אחרות, אחרי שנים של מלחמות פטנטים יוקדות גם הרשויות וגם החברות מבינים שצריך לעשות קצת סדר ולהשכין קצת שלום, ובעיקר שלא כל תיאור של "מישהו עושה משהו באמצעות מכשיר או מחשב" ראוי להיקרא פטנט.

איתי שמושקוביץ

סטיב ג'ובס | צילום: רויטרס

הבהלה לזהב - האמת על המצב

אימת הצוק הפיסקאלי, שממנו עלולים האמריקאים ליפול ב־1 בינואר, שולחת אותם בחזרה לחיקו החם והבטוח של הזהב. מאז נובמבר זינקו הביקושים למטבעות זהב בלא פחות מ־131%, ובמקביל נרשמה עלייה משמעותית גם במכירות התכשיטים. אנליסטים מסבירים כי אחרי שדעכה קדחת הבחירות הציבור פשוט הבין ששום דבר לא עומד להשתנות, ושהוא צריך לדאוג בעצמו לביטחון הפיננסי שלו באפיקים סולידיים יחסית. הבהלה לזהב נשמעת רומנטית, ואפילו מעוררת תקווה לשיקומו של החלום האמריקאי הגדול, אבל לאמיתו של דבר זו תופעה מדאיגה. אם הציבור מעדיף לאגור מטבעות בכספת במקום להשקיע בערוצים פיננסיים מקובלים, יידרשו שנים ארוכות כדי לשקם את האמון שלו במערכת ולהתניע אותה מחדש.

תמר טוניק

פישר - געגועים לשוטר הרע

בנק ישראל ניסה. בראשות סטנלי פישר הוא הפסיק את ההלוואות לקבוצות רכישה, הגביל את המשכנתאות בריבית משתנה, הגדיל את ההון העצמי הנדרש לקניית דירה. כל צעד כזה לווה בהצהרות על חשיבותו ועל כך שהוא־הוא ירגיע סוף סוף את השוק. זה לא קרה, בשום שלב. השבוע התברר שגם בנובמבר המשיך שוק המשכנתאות לדהור למעלה. ואחרי ההגבלה האחרונה במשכנתאות, עושה רושם שלבנק ישראל נגמרו הצעדים. אבל בנק ישראל לא לבד. אחרי הבחירות יגיע תורו של משרד האוצר להכות ברוכשי הדירות. העלאת המסים כבר מתבשלת בירושלים, וזה יהיה כואב הרבה יותר.

שי פאוזנר

סטנלי פישר | צילום: מיקי אלון

אוסבורן - נאחז בפרסטיז'ה

ג'ורג' אוסבורן, שר האוצר הבריטי, הכריז בשבוע שעבר בפרלמנט ש"זה לוקח זמן, אבל הכלכלה מחלימה", ונענה בפרץ צחוק מריר: הכלכלה הבריטית מצויה בתרדמת, עם שיעור אבטלה שנע סביב 8%. כלכלנים מזהירים כבר שנתיים שמדיניות הקיצוצים הרת אסון, אבל אוסבורן אינו מודה בטעות ואינו מציע תוכנית חלופית. הוא הטיל את כל יוקרתו על תוכנית הצנע, ועכשיו הוא מתקשה לסגת. גם לקברניטים בישראל כדאי ללמוד את הלקח הבריטי: אל תסנדל את עצמך במדיניות שלא ניתן לסגת ממנה. למשל, התקציב הדו־שנתי, שמסתיים בגירעון אדיר. גם את ההתנגדות האינסטינקטיבית למסים כדאי לשקול: מחקר עדכני של קרן המטבע מראה שבעתות שפל, העלאות מסים מזיקות פחות מקיצוצים. בחיים, אם אתה לא רוצה להפוך לאתנחתא טרגי־קומית, כדאי לשמור על אופציות פתוחות.

אורי פסובסקי

דירקטוריון החברה לישראל - על מה הם מצטערים

אמיר אלשטיין, יו"ר החברה לישראל, נשמע השבוע לדעת הקהל וויתר על חבילת אופציות מפנקת בשווי 25 מיליון שקל, שאותה כמעט ולקח רגע לפני שתיקון 20 לחוק החברות מוריד את השאלטר של חגיגת שכר הבכירים. ויתור אמיץ, גם אם בא מאוחר. מי שמתנהג באופן מקומם בסיפור הזה הוא דירקטוריון החברה לישראל, שמתבצר בעמדתו. האנשים שאישרו את הכמעט־מחטף הזה, בהם כמה מאנשי העסקים המכובדים במשק - זהבית כהן, דן זיסקינד, איתן רף ואחרים - לא בירכו על החלטתו של אלשטיין. הם לא איחלו למנהלים אחרים לנהוג כמותו ולהתיישר עם רוח החוק. להפך, הם הביעו "אי־נוחות" מהוויתור על החבילה, נוכח "החשיבות העליונה בהמשך כהונתו". ההתבטאות הזאת אינה מוסיפה כבוד לא לבכירים הללו, ויותר מכך - גם לא למוסד הדירקטוריון.

גלית חמי

אמיר אלשטיין | צילום: אוראל כהן

שריג - עשה חצי עבודה

מי שלוקח משכנתא נדרש לבצע שני ביטוחים, ביטוח מבנה וביטוח חיים. לקוחות ערניים עושים את הביטוחים באופן עצמאי. מי שמתקשה מגלה שהבנק שש לעזרתו ומפנה אותו לחברות הביטוח, תמורת עמלה נאה. חברות הביטוח, מצדן, מגלמות את העמלה במחיר הפוליסה. עכשיו הורה המפקח על הביטוח באוצר עודד שריג לבנקים להפסיק עם הגזל הזה ולחתוך את העמלות על ביטוחי מבנה מ־40% מהפרמיה ל־20%, כמו אצל סוכני ביטוח פרטיים. עבור הבנקים זו מכה מתחת לחגורה: העמלות האלה הכניסו להם הרבה מאוד כסף על אפס עבודה. אז מה עושים? מתחכמים. בבנקים גילו כי שריג לא נגע בעמלות על ביטוחי החיים (שכח?), ולכן בעוד עמלות ביטוחי המבנה יוזלו, עמלות ביטוחי החיים יעלו. או במילים אחרות: המפקח על הביטוח עשה חצי עבודה, ואנחנו נשלם על זה.

גבי קסלר

עודד שריג | צילום: מיקי נועם אלון

שביתת האחיות - הזדמנות לשקיפות

משרד האוצר פרסם השבוע תלוש שכר של אחות, והסלים את המאבק בין הצדדים: אין שכר כזה, יש שכר כזה, האוצר משקר, האחיות משקרות. לציבור אין כלים לשפוט מי משקר ואיפה המניפולציות. חבל, כי הציבור הוא מי שמשלם את השכר, גם של האחיות וגם של פקידי האוצר. לכן במקום לשלוף כל פעם את התלוש שנוח לו במאבק הנקודתי, האוצר צריך סוף סוף לפרסם את כל המשכורות במגזר הציבורי. לא רק של השיאנים, אלא של כולם: כל אחות, כל מורה, כל פועל בנמל ועובד בחברת החשמל, כל רמטכ"ל או ראש מוסד, כל פקיד במשרד האוצר. רק שקיפות כזאת תאפשר דיון ציבורי ענייני בשיפור המערכות הציבוריות ובחלוקה צודקת יותר של התקציבים, בלי שביתות ובלי צווים.

שאול אמסטדרמסקי