"סליחה, החברה היא שלי. נגה יודע מה זה כיבוד הורים"

לוי רחמני, שעוסק בתחום הביטוח עוד מהימים שרחוב הרצל היה הרחוב הראשי של תל אביב, אוהב שמשווים אותו לשלמה אליהו. שניהם אנשים מבוגרים - רחמני בן 82 ואליהו בן 76 - שניהם חזקים, מתוחכמים ושנויים במחלוקת, ושניהם החלו את הקריירה כסוכני ביטוח קטנים, שהחברות שהקימו הפכו למרכזיות בתעשיית הביטוח הישראלית. אליהו את "אליהו חברה לביטוח", כיום התשיעית בגודלה בענף, רחמני את איילון, השישית בגודלה. השנה אליהו רכש את מובילת השוק מגדל, וכמה חודשים אחר כך רחמני שב, בגיל גבורות, לכיסא יו"ר איילון.

"כן, יש קווים מקבילים, אבל יש גם הבדל גדול", אומר רחמני בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "שלמה הגיע לישראל כפליט בלי כלום ואני נולדתי לבית של ביטוח. אבא שלי היה סוכן ביטוח. את שלמה הכרתי עוד כשהגיע אליי כשליח של מגדל. אני רואה את הבחור, בא להחתים אותי על משלוח. התחלתי לדובב אותו, אמר לי שהוא תומך במשפחה. היה יושב אצלי, שותה כוס קפה, לא כמו כל השליחים שבאים, מחתימים והולכים. ואז, כשאנחנו מדברים, הוא אומר לי: 'אני רואה שסוכני ביטוח מרוויחים כסף, כדאי להיות סוכן ביטוח?', אמרתי לו בוודאי, וככה זה התחיל. הגאונות של שלמה היא החושים הטבעיים שלו. אין לו השכלה, הוא לא למד אנגלית, חלק מהזמן לא הבנתי מה הוא אומר, אבל היו לו הדרכים שלו לתקשר. הוא גם היה שותף שלי. ב־1996 רכש 36% מהחברה שלי תמורת 11.5 מיליון דולר. אפילו היה לי שם לחברה, 'א.א ביטוח', כלומר אליהו־איילון, או איילון־אליהו, אבל לצערי לאחר 17 חודשים ראינו שהחלום של החברה המאוחדת לא הולך. אז קניתי אותו בחזרה ב־19.5 מיליון דולר. הוא עשה רווח טוב. אני מאוד שמח איפה שהוא נמצא היום", אומר רחמני בנוגע להשתלטותו של אליהו על מגדל. "הופתעתי מהכיוון כי היה לו חלום אחד, רכישת השליטה בבנק לאומי. הוא אמר לי: 'לוי, תראה, אני אשב בחדר איפה שהרצל' (כלומר בכיסא יו"ר בנק לאומי, שמאחוריו תלויה תמונתו של בנימין זאב הרצל - ש"א), אבל היתה לו הזדמנות טובה והוא ניצל אותה. איך אומרים? מזליקו. גם ברוך השם ירדו מהטענה שאדם שנמצא בהימורים לא ראוי שיחזיק שליטה", הוא אומר, ומתייחס להודאתו של אליהו בחקירת רשות המסים כי הוציא עשרות מיליוני שקלים על הימורים בבתי קזינו בלונדון. "בבנק לאומי זו היתה הבעיה, אבל המפקח על הביטוח ירד מזה, והעניין של מגדל הסתדר. שלמה היה מסכן, כי כל הצ'קים, הכל היה רשום. אני אומר לך שהוא בן אדם ואיש משפחה, אבל ברוך השם שזה נסגר. אבל לא ניכנס לשלמה. על שלמה ריכלתי מספיק".

לא רחמני

רחמני יושב מולי בחדר ישיבות גדול בבניין איילון, בחולצה ועניבה מהודקות. חרף גילו, מבטו ודיבורו יציבים. בהקלטת השיחה, אגלה אחר כך, הוא נשמע בן לא יותר מ־50. אני טועם עוגייה, וחושב שרחמני מזכיר במשהו את אדמונד לוי, שופט העליון לשעבר, שתמיד ישב באחד הכיסאות הגדולים בבית המשפט העליון בעיניים מכווצות, כשכיפה גדולה לראשו. הכיפה על ראשו של רחמני אינה גדולה, אך הוא מקפיד להזכיר את הייחוס המשפחתי שלו כצאצא של הרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, מגדולי האדמו"רים החסידיים.

בתעשיית הביטוח ושוק ההון לוי ידוע כאדם חזק וחסר רחמים. "אם הוא אוהב אותך הוא יחבק אותך, אם לא, הוא יחסל אותך. זה בן אדם שהחברה חשובה לו יותר מכל דבר, וגם מהבן שלו", אומר גורם בתעשייה. המשפט הזה מתייחס למקרה ספציפי. ב־2005, בעקבות פרשת קרטל חברות הביטוח שזעזעה את הענף בשנות התשעים, רחמני ובנו נגה, שהצטרף לחברה ב־1981 ונחשב ליורש המיועד, הורחקו מניהול איילון למשך שבע שנים ושלוש שנים, בהתאמה. ב־2008 נגה חזר לחברה, לכיסא יו"ר הדירקטוריון. בשלוש השנים הבאות רווחי איילון נשחקו, ואת 2011 היא סיימה בהפסד. תהליך ההדחה של נגה החל כבר אז, ובאוקטובר השנה הסתיימה תקופת ההשעיה של רחמני האב, והוא שב מיד לכיסא היו"ר.

"סליחה, סליחה, החברה היא שלי. הוא יודע מה זה כיבוד הורים", אומר לי רחמני כשהוא נשאל על הדחת הבן. "ולא רבנו. נגה הרחיק את עצמו מהחברה. אלה הנפשות הטובות שמלעיזות", הוא אומר. מקורבים לחברה אמרו ל"מוסף כלכליסט": "נגה רחמני לא בחר להרחיק את עצמו מהחברה אלא לוי רחמני בחר לפטר אותו".

אתה אדם מבוגר, ואתה לא מתכוון להשאיר את החברה לבנך. אתה לא רוצה למכור?

"לא אמרתי שלא. תלוי בנסיבות. אני באתי לעולם בלי איילון ואני יכול ללכת מפה בלי איילון. יש היום עלויות רגולציה כבדות, 12%–15% לשנה. אתה לא מבין מה הולך. כל יום מגיע חוזר מהרשות, וכל אחד מהם בעובי של ספר".

אומרים עליך שאתה אדם קשה.

"יכול להיות. אם אומרים, לא יודע מי אומר, אבל אם הייתי קשה עם מישהו אני מבקש סליחה ומחילה. מה זה אדם קשה? אדם שעומד על זכויותיו? אני לא רבתי עם אנשים. אני אשמח אם אדם יגיד שרבתי איתו".

רבת עם נגה, בנך.

"לא, חס ושלום. קודם כל, יש מריבות במשפחות. אבל לא רבנו. בכנס של סוכני ביטוח התחבקנו והתנשקנו. יש לשונות רעות, גם כמה עיתונאים נפלאים, אל תיפגע, אבל זה הכל שטויות. נגה מסודר מבחינה כלכלית. דאגתי לו. יש לו 1.5% ממניות החברה. קיבל את כל העזרה. מישהו דאג לו, למשפחה שלו. ברוך השם הוא מסודר. אני לא הרחקתי אותו. הוא הרחיק את עצמו. לאחר התביעה הנגזרת, הוא בחר להוציא מכתב לחברת אנטרופי לאחר שלא רצו לאשר לו שכר של 20 אלף שקל בחודש".

"התביעה הנגזרת" שרחמני מזכיר היא תביעה שהוגשה בידי חנה גוטליב, בעלת מניות מיעוט באיילון, שטענה כי לוי ונגה רחמני משכו מהחברה, לאורך שנים, משכורות עתק שלא אושרו על ידי האסיפה הכללית של בעלי המניות, כנדרש. גובה התביעה היה 103 מיליון שקל, ובמאי 2012 הצדדים הגיעו לפשרה שלפיה לוי ונגה רחמני ישלמו לגוטליב ועורכי דינה 4 מיליון שקל, וישיבו לחברה 22.5 מיליון. מאוחר יותר השניים הודו כי "נפלו פגמים פורמליים בהליכי אישור השכר".

"שלחו אחת שקנתה מניות ב־702 שקל, ועורכי הדין שלה זכו. היא קיבלה 400 אלף שקל ועורכי הדין שלה קיבלו 4 מיליון שקל, ואני צריך להחזיר את הכסף. זה גורם להתעשרות שלא כדין. יש מגמה כזו, תביעות ייצוגיות גם. אתה רואה, מסחר נוראי. ואני לא רוצה לדבר על השופט חאלד כבוב. הוא דווקא הילל אותם".

אז אתה לא חושב שמשכורת של 103 מיליון שקל לחמש שנים זה הרבה? אתם אמנם מחזיקים ב־85% מהמניות, אבל עדיין יש עוד בעלי מניות.

"השאלה מה המאמץ. אני וורקוהוליק. אני עובד 12 שעות ביום, שישה ימים בשבוע. ה־104 מיליון שקל זה עלות מעסיק. תתחיל לשאול כמה נשאר. זה בדיוק העיתונות. אל תיפגע. תשאל כמה נשאר".

כמה נשאר?

"נשאר 42 מיליון שקל. תחלק את זה על פני עשר שנים לשני אנשים. זה מיליון שקל נטו לשנה לאדם. אני לא חושב שזה הרבה".

השבוע רחמני הגיש תביעה נגד שתי חברות ביטוח אמריקאיות שאמורות היו לבטח אותו על הפסד 26.5 מיליון השקלים ששילם במסגרת ההסדר.

אז אם לא לקחתם הרבה, למה הגעתם לפשרה והחזרתם רבע מהכסף?

"אני יכול לעשות משהו כשהרשות אומרת שאני צריך להחזיר? אני רוצה להופיע בעיתון כל יום? אני איש צנוע, לא מופיע, לא מצטלם. אני לא רוצה שעיתונאים יתקשרו אליי כל יום: 'לקחתם 100 מיליון שקל אז תחזירו 80'. אני לא מתנגד לתביעות ייצוגיות ותביעות נגזרות, אבל הם עברו את הגבול. הציבור חשוב, אבל דבר גם עם בעלי עסקים. אתה יודע שאנשים עוזבים את הארץ? תראה את אקירוב. הוא אומר 'בשוויץ פורשים בפניי שטיח אדום', אבל פה יש מחאה ברוטשילד".

כך ייעשה לרגולטור עיקש

אתה מתנגד למחאה?

"לא מתנגד, אני דווקא בעד, אבל תראה איפה היום כל אנשי המחאה. בכנסת. ואני רוצה לראות מה הם יעשו. הם עשו זאת למען אגו ושררה. ברוך השם, אלוהים הרחיק אותי מזה. אני אין לי אגו. תגיד לי תשב שם, אני אשב שם".

והאם היחס לטייקונים אינו קצת באשמתם? למשל התספורות שהם עשו לציבור.

"לכל מטבע יש שני צדדים. אני מסכים איתך על הסדרי החוב. לא יעלה על הדעת שלוקחים כסף מהציבור ואחר כך עושים תגלחות. אף על פי שחשוב לי להגיד שהציבור רצה להרוויח עם הטייקונים, הציבור צריך להשתמש בראשו כשהוא משקיע. אז כשהוא השקיע הוא רצה להרוויח עם הטייקונים האלה, וכשהוא מפסיד, אז הוא בא בטענות".

מה דעתך על נפילתו של נוחי דנקנר?

"היות ואני בידידות עם אביו, אני מנוע מלדבר על נוחי".

אי אפשר לדבר עם לוי רחמני בלי להיזכר בתפקידו בפרשת קרטל הביטוח: ב־1992 הסתיימה חקירה פלילית של רשות ההגבלים העסקיים, ובה נחשף ש־14 מנהלים בכירים בשמונה חברות ביטוח דאגו לתאם מחירים ולהימנע מתחרות. 11 נושאי משרה בשש חברות הורשעו במסגרת הסדר טיעון, ושלושה סירבו להודות באשמה. ב־2002 הורשעו בחלק מהסעיפים והוטלו עליהם קנסות ועונשי מאסר שהומרו בעבודות שירות, וב־2005, לאחר שערערו, בית המשפט העליון החמיר את עונשם. השלושה היו מנכ"ל הפניקס איתמר בורוביץ' - ולוי ונגה רחמני.

לאחר ההרשעה הגיע רחמני האב עם המפקח דאז על הביטוח אייל בן שלוש להסדר שלפיו הוא ובנו יורחקו למשך שנים מניהול החברה. בתקופה זו הם נותרו פעילים בחברת האחזקות הציבורית איילון, בעלת השליטה בחברת הביטוח, ומשכו ממנה משכורות של מיליוני שקלים בשנה. ב־2011, למשל, משך רחמני האב שכר של כמעט 11 מיליון שקל מאיילון אחזקות, שהפסידה באותה השנה 66 מיליון שקל. רחמני סבור שמלכתחילה הסיבה להפסדים היא הרחקתו מניהול חברת הביטוח, שמשפיעה מהותית על הכנסות חברת האחזקות. הוא הפסיד יותר ממה שמשך כמשכורת. "לא היה קרטל, זה סיפורי בדים וגם המפקח על הביטוח אז יודע את זה", הוא אומר. "איילון הפסידה 200 מיליון שקל כי הרחיקו אותי ואת נגה. אותי הרחיקו עשר שנים. שבע שנים הרחקה ועוד שלוש שנים משפט. אתה יודע שאסור היה לי לדבר עם אנשים בחברה? היום כשחזרתי אני לא יודע איפה יושבים אנשים". רחמני מרים את קולו, כמעט צועק.

יש פחד מהרגולטור? מהמפקח על הביטוח? מרשות ניירות ערך?

"זה לא פחד, אבל הם מתנהלים בצורה קשה. הם עושים דברים... חומר יכול לשכב אצלם חודשיים והם לא עושים כלום, ואז הם מתקשרים ואומרים שאתה צריך לתת להם חומר עד מחר בבוקר. מה זה, גסטאפו? או דוגמה אחרת. אני שמעתי יום אחד את המפקח על הביטוח אומר למנכ"ל של חברת ביטוח 'תזחל אליי לירושלים', מה זה 'תזחל אליי לירושלים?', יש לכם לשכה בתל אביב ולפי התקנות אתם מקבלים גם בתל אביב בימי חמישי. צריך להיות בן אדם. כל אדם שיושב על הכיסא, אבל בוודאי במקומות ציבוריים, חושב שהוא מלך העולם. אבל תראה מה קרה עם האנשים האלה. המפקחים לשעבר אייל בן שלוש וידין ענתבי, ואריק פרץ (סגנו של ענתבי - ש"א). בן שלוש לא נקלט בשום מקום והיה לו מזל שפוגל (אהרון פוגל, יו"ר מגדל - ש"א), שהכיר אותו, נתן לו להיות דירקטור. אריק פרץ וידין ענתבי נקלטו (בתפקידים בכירים בפסגות וד"ש, בהתאמה - ש"א) אבל לא נשארו".

אז מה אתה אומר, ששלושתם התייחסו לעצמם כמלכי העולם וכשפרשו הבינו שזה לא כך?

"אני לא אמרתי כלום. אמרתי שאני מכיר שלושה אנשים שהיו מפקחים על הביטוח ושלושתם לא נקלטו בתעשייה. מה זה אומר? אולי הם גאונים יותר מהענף ואנחנו אנשים קטנים".

"מודה כל יום לאלוהים"

אבל אלה סיפורים ישנים. היום על סדר היום של רחמני מעיבות פרשות חדשות, ובין לבין הוא מצליח לרוות נחת מהכבוד שעולם הביטוח רוחש לו, כמי שהקים חברת ביטוח שמעסיקה 700 עובדים. בשבוע הבא הוא יקבל פרס מפעל חיים מכתב העת המקצועי של ענף הביטוח והפנסיה "עדיף".

אחרי הטקס הוא יצטרך לחזור ולעסוק בתביעה שהוגשה נגדו לפני ארבע שנים על ידי תלמה מגד, שטוענת שבמשך 25 שנה שימשה המאהבת שלו ואשת סודו העסקית. מגד טוענת שרחמני נעזר בה כדי כדי לזכות במכרזי הביטוח של אגד - בין היתר על ידי העברת שוחד, לטענתה - אך בתמורה החתים אותה על הסכם שמעניק לה סכומים נמוכים בהרבה מאלה שמגיעים לה, על אחת כמה וכמה בשל היותה בת זוגו לחדר המיטות. כשהוא נשאל על כך הוא אומר: "יש תביעה סחטנית שמטפל בה עו"ד קלגסבלד. הגברת מגד חתמה על הסכם ויצאה עם הסכמים שלא היו ולא נבראו. היא מנסה לסחוט. אני לא מתרגש".

אתה בכלל לא אדם שמתרגש?

"אני אדם שחושב מפה (מצביע על הראש) ואף פעם לא מפה (מצביע על הלב). אני מודה כל יום לאלוהים שהוא ברא אותי בור ספיגה, הכי גדול שאתה יכול לדמיין".