השבוע: לא מצחיק

שביתת האחיות, חוקית או לא, תפסה את ראש הממשלה בזמן לא נוח. לקראת הבחירות נתניהו מעדיף את סדר היום המדיני על פני סדר היום הכלכלי. האחיות מעלות מן האוב את מצבה העגום של מערכת הבריאות הציבורית, ובריאות היא לא בין עדיפויותיה הראשונות של הממשלה הנוכחית. פקידי האוצר חתמו השבוע על הסכם שכר נדיב ודיפרנציאלי עם ועד עובדי הרכבת. באוצר חושבים, כנראה, שלאחיות מגיע פחות מאשר לעובדי הרכבת המסורים, אבל האמת היא שלא פקידי האוצר הם אלה שקובעים את סדרי העדיפויות. מי שקובע זו הממשלה והעומד בראשה.

נתניהו הוכיח את יחסו למערכת הבריאות בזמן שביתת הרופאים, וגם אז, כמו היום, הוא שתק עד שהציע לייבא רופאים מהודו. בינתיים את העבודה השחורה הוא מותיר לפקידי האוצר. אין להם שם, הם לא עומדים לבחירה, ולו אין עניין להיכנס לעימות עם יו"ר הסתדרות האחיות, אילנה כהן, שועלת אחיות ותיקה. סביר להניח שהפעם אחיות הודיות הוא לא יציע.

בבריטניה התאבדה אחות ממוצא הודי, ג'קינתא סלדנהא, לאחר שהעבירה את מלכת בריטניה המדומה לאחות הפרטית של קייט מידלטון, שמסרה לה, ללא היסוס, פרטים רפואיים על הדוכסית. כמו חצי עולם שמעתי וצחקתי מהחיקוי של המלכה אליזבת, וכמו אותו חצי עולם הזדעזעתי למחרת מהתוצאות. האחות מתה מבושה, והצחוק של שדרני הרדיו האוסטרלים התחלף בבכי. השדרנים יתאוששו, אבל משפחתה של האחות כבר לא תפסיק לבכות. מהסיפור העצוב הזה ראוי שתוסק לפחות מסקנה מעשית: יש לאסור בחוק מתיחות שלא אושרו קודם לשידורן בידי הנמתח. המתיחה של האחות סלדנהא תיזכר לעולם כמתיחה שהחלה כבדיחה ונגמרה בבכי תמרורים.

בלוויה של ענת גוב, שהלכה לעולמה לפני יום הולדתה ה־59, היו הרבה דמעות והיה גם הומור. כמו שרצתה שיהיה. לא

היכרתי את גוב באופן אישי, אבל קשה היה להישאר אדיש אל מול מערכת היחסים שניהלה עם מחלת הסרטן. בכוונה לא השתמשתי במלה התמודדות, שהקונוטציה שלה היא מאבק. גוב בחרה בדרך אחרת כשהפסיקה את הטיפולים הקונבנציונליים, שהאריכו את חייה אך פגעו באיכותם. אין בכוונתי לנהל דיון בעד או נגד קבלת טיפול רפואי עד הרגע האחרון, וראוי בעיניי לכבד את הבחירה של כל אדם בוגר באשר הוא.

גוב ניהלה את המחלה בדרך ייחודית. היא דברה על הסרטן בפתיחות, כתבה עליו מחזה הומוריסטי, וחבריה מספרים שהפנתה את האנרגיה החיובית שמלאה אותה לגמילות חסדים, ובאומץ מעורר השראה דברה על המוות והתכוננה לקראתו. אני לא מכירה הרבה אנשים שלא פוחדים מהמוות. למעשה, האנשים שאני מכירה מפחדים ממנו כמוני. אני מאחלת לכולנו בריאות, ולעצמי, אם יורשה לי, לכשיגיע הזמן אני מייחלת לקמצוץ מהאומץ שהיה לענת לשחרר את החיים ולהמשיך הלאה למקום שאין ממנו חזרה