אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: לוקחים בחזרה את התוכן שלנו צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי: לוקחים בחזרה את התוכן שלנו

הוושינגטון פוסט מוציא את התוכן שלו מפייסבוק, בפרשת הטבח בקונטיקט דווקא התקשורת הממוסדת פישלה ושופט בכיר בבריטניה דורש לאכוף את החוק גם על בלוגרים וצייצנים

16.12.2012, 15:04 | יוסי גורביץ

פייסבוק הם ה-99%. מהתוכן

בסוף השבוע הודיע העיתון הבריטי הגארדיאן שהוא מפסיק את פעולת האפליקציה שלו בפייסבוק, ושמעתה קוראים בפייסבוק שירצו לקרוא את התוכן שלו יקבלו קישור לאתר של הגארדיאן. מאוחר יותר הודיע גם הוושינגטון פוסט שבמחשבה שניה, אולי כדאי שהקוראים שלו יקבלו את התוכן שלו ישירות ממנו, וביטל את הפונקציונליות של אפליקציית הפייסבוק שלו.

הרעש שאתם שומעים עכשיו הוא האוויר שיוצא מבלון ה-open graph או frictionless sharing של פייסבוק, שהושק בקול נפיחה לפני כשנה. פייסבוק רצתה להפוך את עצמה למוקד הפעילות של המשתמשים. היא הבטיחה ששותפי התוכן שלה יוכלו לבצע כל פעולה שיש לה פועל בשפה האנגלית – "שמע", כדי להציג מוזיקה; "צפה," כדי להציג סרטים; "נחר בבוז" כדי לתאר את הנסיון הערמומי של פייסבוק לגנוב את הקוראים – כלפי המשתמשים שלהם. בפועל, היא נשארה רק עם "קרא," פועל שהתבסס גם הוא על נכונותם של עיתונים לתת לה תוכן.

וושינגטון פוסט - היה בין הראשונים דווקא לשתף פעולה עם פייסבוק ולהשיק אפליקציית מאמרים חברתית, צילום מסך: Facebook וושינגטון פוסט - היה בין הראשונים דווקא לשתף פעולה עם פייסבוק ולהשיק אפליקציית מאמרים חברתית | צילום מסך: Facebook וושינגטון פוסט - היה בין הראשונים דווקא לשתף פעולה עם פייסבוק ולהשיק אפליקציית מאמרים חברתית, צילום מסך: Facebook

אז למה זה הפסיק? משתי סיבות. קודם כל, הגולשים שנאו את זה. אנשים שגילו שהם מתבקשים להתקין אפליקציה כדי לקרוא ידיעה התעצבנו והלכו בלי לקרוא אותה. המשמעות היא שבניגוד למצב הקודם, שבו הגארדיאן היה מפרסם קישור, מספר האנשים שקראו אותו דרך פייסבוק דווקא ירד.

שנית, תאוות הבצע של פייסבוק. כשאנשים קוראים ידיעה דרך אפליקציה, הם לא נכנסים לגארדיאן או לוושינגטון פוסט. העיתון לא רואה מזה שנקל. פייסבוק, מצד שני, יכולה לפרסם פרסומות לצד זה ולהודיע לחבריו של המשתמש שהוא קרא עכשיו ידיעה, ואם הם קוראים אותה גם, אז היא יכולה להציג עוד פרסומת – ולאסוף עוד מידע על המשתמש. בקיצור, העיתונים נתנו לפייסבוק את היכולת לעשות כסף על גבם.

אז המשחק הזה נגמר, וקוראים שרוצים לקרוא ידיעות יצטרכו לעשות את זה מחוץ לפייסבוק ואשכרה לבוא במגע עם העיתון שייצר את הידיעה. ברוך שפטרנו.

 

הפאדיחה היתה של העיתונות הממוסדת

פאשלה קשה נרשמה במהלך סוף השבוע האחרון, בעקבות הטבח המזעזע בקונטיקט: רשת CNN הכריזה על כך שהרוצח היה רייאן לאנזה, בן 24, והוסיפה לידיעה את תמונתו של לאנזה מדף הפייסבוק שלו. כלי תקשורת אחרים מיהרו לרכב על הגל, כשהפינגטון פוסט חופר בדף של לאנזה ומוציא שם מה שנראה כמו רמזים מקדימים לטבח המתקרב.

אבל השמועות על מותו של לאנזה – הוא אמור היה למות במהלך הטבח – התבררו כמוקדמות. לאנזה מיהר להכחיש בתוקף את המיוחס לו, כשהוא כותב בזעם Everyone shut the fuck up, it wasn't me. הרוצח היה דווקא אדם לאנזה, בן 20, אחיו הצעיר של רייאן - שגם רצח את אמם.

האסון המחריד בניוטאון, קונטיקט. את ההאשמות של התקשורת הממוסדת רק הרשת החברתית הצליחה למנוע, צילום: איי אף פי האסון המחריד בניוטאון, קונטיקט. את ההאשמות של התקשורת הממוסדת רק הרשת החברתית הצליחה למנוע | צילום: איי אף פי האסון המחריד בניוטאון, קונטיקט. את ההאשמות של התקשורת הממוסדת רק הרשת החברתית הצליחה למנוע, צילום: איי אף פי

ספק אם יש דרך גרועה יותר לנהל את יומך: לגלות שכלי תקשורת מרכזיים הכריזו עליך, בלי בדיקה מינימלית, כרוצח המונים שהרג בין השאר גם את אמו. זו לא היתה השמועה השקרית היחידה: בין השאר נטען שהרוצח השתמש במספר כלי נשק שנע בין שניים לחמישה (הוא השתמש בשלושה), שאמו היתה מורה בבית הספר (היא לא היתה), וכן הלאה. כמובן, ברגע ש-CNN העלתה את הדיווחים האלה, הם פשטו במדיה החברתית כאש בשדה קוצים, אבל הם לא הגיעו משם. הם נולדו במדיה המסורתית.

כל מי שחי בישראל בעשור האחרון מכיר את מחול התרנגולת הערופה שעובר על התקשורת. בגרסה שלנו מדובר בפיגועים. היה מחבל אחד. לא, שניים. לא, אחד. מספר הנפגעים נע מעלה-מטה. המחבל היה מהג'יהאד. מהחמאס. מהפת"ח. אנחנו לא יודעים בעצם.

הבעיה היא לא בעיה במדיה חברתית. אם כבר, זו מספקת במידה רבה יכולת לתקן שגיאות במהירות חסרת תקדים. ספק אם רייאן לאנזה היה יכול לתקן את האשמה שהוטחה בו אלמלא כל כך הרבה אנשים נכנסו לעמוד הפייסבוק שלו וראו את ההכחשות שפרסם. הבעיה היא דווקא כלי התקשורת שנמצאים כל הזמן בשידור, כשיש עליהם לחץ כבד להביא עובדות חדשות ומהר – מהר מכדי שהם יוכלו לאמת אותן.

אבל גם זו לא אשמת כלי התקשורת: הציבור התרגל לקבל חדשות, או על כל פנים שמועות, כמה שיותר מהר. הדרישה מכלי תקשורת שיעצור במצב חירום את עצמו ויבדוק את המידע מעמידה אותו בתחרות בלתי אפשרית עם כלי תקשורת שלא טורחים לכבול את עצמם בתפיסות ארכאיות כאלה – ושמוכיחים פעם אחר פעם שהציבור מעדיף דווקא אותם.

החוק הוא החוק, גם אם הוא קשה

 

הלורד ליבסון, שהגיש לאחרונה את הדו"ח על מצב התקשורת בבריטניה – בקצרה, לא משהו; מזכיר קצת את השיר מהמאה ה-18 על כך שאין טעם לשחד עיתונאי בריטי, כי אין דבר נבלה שהוא לא יעשה מכוח עצמו – אמר בסוף השבוע שיש לאכוף את חוקי הדיבה גם על בלוגרים וצייצנים.

על פניו, זה לא משהו שאמור לעורר מחלוקת. אין שום סיבה שהחוק יאסור על מקומון להוציא דיבה, בעוד שבלוג עם כמה מאות אלפי קוראים יוכל לעשות אותו הדבר ללא חשש רק בגלל שהוא נמצא ברשת. הבעיה, בקצרה, היא האנונימיות, כמו גם העובדה שהתרגלנו להתייחס בקלילות רבה יותר למה שנכתב ברשת.

הלורד ליבסון קצת הגזים כשהוא טען שיש קו ברור בין עיתונאים, שהם לדבריו "בעלי מוניטין רב בכל מה שקשור לדיוק" (ראו האייטם הראשון) ובין בלוגרים וצייצנים, שהם לכל היותר "רכילאי פאבים אלקטרוניים." אבל הוא עלה על בעיה רצינית: החשש שהתחרות מהתקשורת המקוונת העצמאית יגרום לעיתונים להוריד את הסטנדרטים שלהם כדי לפרסם ראשונים.

הבעיה אכן קיימת, אבל ספק אם אפשר להשליך אותה בקלות רבה כל כך אל חיקה של התקשורת החדשה. אחרי הכל, החקירה של ליבסון התחילה מפרשת האזנות הסתר של אימפריית מרדוק, שנמשכה יותר מעשור ושהתחילה כשבלוגים היו רק שמועה וטוויטר עוד לא היה ניצוץ בעיניו של ג'ק דורסי.

קצרצרים

1. אפל השיקה את האייפון 5 בסין בסוף השבוע, לקול "פחחחחחח" רם: הסינים מעדיפים את אנדרואיד ביחס של 9:1. יש להניח שאחת הסיבות לכך שהתוכנות של אפל פשוט גרועות. הדוגמא האחרונה היא מפות גוגל ל-iOS, שמוצלחות הרבה יותר משירות המפות של אפל עצמה. לא שזה מסובך מדי – הרף של מפות אפל נמוך כל כך שמפות גוגל פשוט צריכות להמנע מלשלוח אותך לסכנת מוות כדי להצליח. אבל, כפי שרואים פה, לכל אפליקציה של אפל, יש אפליקציות טובות יותר שפותחו על ידי מפתחים עצמאיים. בכמה וכמה מקרים, אפל פסלה אפליקציות כאלה כדי שלא יתחרו בשלה.

2. צוחק מי שצוחק אחרון: גוגל, שאיימה בשעתו לגרש את המו"לים הבלגים ממנוע החיפוש שלה אם יעזו לדרוש ממנה תשלום עבור השימוש בתוכן שלהם בגוגל ניוז, משלמת להם כעת כשישה מיליוני דולרים. כמובן, היא לא עושה את זה ישירות, אבל בסופו של הליך משפטי היא התחייבה לשלם את כל הוצאות המשפט של המו"לים, כמו גם לקנות מהם מודעות בשווי שישה מיליונים. מרשים. בגוגל ניסו לומר שלא מדובר בפיצויים, כנראה מחשש שאותו הדבר עצמו יקרה להם בכל מדינה אירופאית. בצרפת כבר התחילו בהליכים בנושא, וגרמניה שוקלת חוק.

3. בחדשה בעייתית נוספת לגוגל, היא נאלצה להודות בסוף השבוע שחלק ניכר מההקלקות על מודעות בסלולר הן בעצם טעות הקלקה של המשתמש. ככה זה כשהמודעה מופיעה על צג מגע קטנטן, והחלקה על העמוד שמיועדת בעצם להעביר אותו נתפסת כהקלקה על מודעה. כפתרון, גוגל משנה את הנוהל שבו עובדות המודעות שלה: ההקלקה הראשונה על המודעה תמריץ את המשתמש לעבור לקישור שבמודעה, כך שאם הקליק בטעות, יוכל להתרחק ממנה בגועל. לא ברור כמה כסף לקחה גוגל עד כה ממפרסמים עבור הטעות שתיקנה עכשיו.

4. גם סיאטל החליטה שפס רחב הוא שירות שהיא צריכה לספק לתושביה, ולא לתת להם להשען על חסדיהן המפוקפקים של חברות הרשת. היא נכנסה לחוזה עם חברה בשם Gigabit Squared, שאמורה לספק פס רחב מהיר במיוחד וזול במיוחד ל-12 שכונות בסיאטל עד הקיץ הבא. זוכרים את הקשקוש על ישראל, שאין לה אפילו תחבורה ציבורית מתפקדת, כאומת סטארט אפ? אז ככה עושים את זה. תל אביב, מאחוריך.

סיאטל - מהיום היא לא רק מייצגת גשם, אמזון וסטארטבקס סיאטל - מהיום היא לא רק מייצגת גשם, אמזון וסטארטבקס סיאטל - מהיום היא לא רק מייצגת גשם, אמזון וסטארטבקס

5. חברת RIM, יצרנית הבלקברי, ספגה בעיקר ביקורת קטלנית בשנה האחרונה, אבל עכשיו נראה שלשם שינוי מישהו מוכן לתת לה צ'אנס. אחרי ששורה של רשויות בארה"ב השליכו את הבלקברי, הודיעה רשות המכס וההגירה שהיא דווקא תשתמש בבלקברי החדש, שצפוי להגיע בסוף ינואר. מניית RIM, שעשתה זינגה ואיבדה 75% מערכה בשנתיים האחרונות, רשמה עליה של שישה אחוזים.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי" 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות