נתניהו לא שוכח ולא סולחת

היה רגע של אופטימיות ב-4 בדצמבר. יחי חופש הביטוי. ערוץ 10 קיבל בלון חמצן ברגע האחרון, קצת אחרי ההספדים על המנוח. הערוץ המחוץ הסכים לשלם את חובו לממשלה בתמורה להארכת הזיכיון שלו בשנתיים. את "מתווה לוקר" להסדר ניסחו שלושה בכירים קשוחים - מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר, ראש אגף התקציבים גל הרשקוביץ והחשבת הכללית מיכל עבאדי בויאנג'ו. שר האוצר יובל שטייניץ חתם. שר התקשורת משה כחלון הוסיף את חתימתו. אפילו היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין נתן את ברכתו. אבל היד הנעלמה, שמנסה לסגור את הערוץ החצוף מאז התחקיר של רביב דרוקר על ראש הממשלה ורעייתו, לא נעלמת רק בגלל ששרים ויועצים מסכמים משהו.

היד הנעלמה היא לא תעלומה. היד הנעלמה נשלחת מבית ראש הממשלה לחבל בהסכם, ושחופש הביטוי יחפש מי ינענע אותו. האם זה ביבי או שרה או הצלם הסוטה נתן אשל? העובדה הפשוטה, החותכת, היא שתזכיר החוק המעגן את ההסדר שגובש לא הגיע היום לשולחן הממשלה, והליכי החקיקה נעצרו למרות שנותרו רק שבועיים עד לפקיעת הזיכיון של הערוץ ב-31 בדצמבר. זה שוב נראה כמו אופרה ארוכה מדי - האופרה של הפוליטיקה הישראלית - ושוב מתברר שאין הסדר ואין מתווה ואין תזכיר ואין חוק, כי כמו בבייסבול האמריקאי המתארך לפעמים, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה.

היום התברר שוב שנתניהו ושותפיו לא ויתרו על המזימה לחנוק את ערוץ 10. יכול להיות שלוקר לא הבין את הרמז, יכול להיות ששטייניץ שוב לקה ביושרה. וכחלון ממילא הולך לעשות לביתו. אבל נתניהו לא שוכח ולא סולחת. רק אנחנו התעייפנו. ולכן אולי צריך לחזור כאן על המובן מאליו - אנחנו חייבים להילחם על השיח הציבורי החופשי. מי שחושב שזו בעיה של כמה מאות עובדים ובני משפחותיהם לא מבין כמה הדמוקרטיה המעורערת זקוקה לתקשורת פתוחה, ביקורתית ונשכנית כלפי השלטון. כל שלטון. ערוץ 10, על כל פגמיו, נחוץ לנו כמו חמצן.

ערוץ 10 הגיש היום בג"ץ. "יש שופטים בירושלים" אמר פעם מנחם בגין, ראש ממשלה דמוקרט וליברל אמיתי, להבדיל מהאיש שיושב על כסאו. נקווה שהשופטים עדיין שם לעצור את הבריונות הנקמנית של האנשים ששכחו מהי דמוקרטיה. הבג"ץ הבהיל כנראה את ביבי. הוא איש מבוהל-תמיד. הערב הזדרז לפתע לפרסם הודעה על כינוס הכנסת לדיון בענין הערוץ. נחייה ונראה אם גם הגברת שרה סוף סוף.