אריק רייכמן: "חוסר האחריות יצר את תרבות התספורות"

פירמידה הפוכה >> איש עסקים יתרום הכי הרבה לחברה אם הוא ינהיג את החברה שהוא מנהל בדרך הוגנת ונדיבה, בארבע שכבות: הצרכנים, העובדים, הספקים וגם הבעלים. בפירמידה הזאת בעלי המניות צריכים להיות בסוף הטור ולא בהתחלה. אם זה יהיה הסדר, גם הבעלים ייהנו כי החברה תהיה טובה יותר.

מה שטוב ללקוחות טוב לבעלים >> התכונה החשובה ביותר בניהול היא הגינות, כי היא משרתת את האינטרס העסקי בטווח הארוך. אני לא רוצה להרחיב לגבי תנובה, אך באופן כללי היחס שלה לצרכנים היה בלתי הוגן. היה כאן ניצול לרעה של סיטואציה מסוימת - הסרת הפיקוח על המחירים - שהביא להעלאת מחירים, דבר שעבר לחלוטין מתחת לרדאר של הרגולטור הממשלתי. הצרכנים אמנם הגיבו בסוף, אבל רק אחרי שגם הם נרדמו בשמירה. הרי העלאת המחירים לא קרתה ביום אחד, ועברו שנים עד שהגיעה התגובה. פרשת הקוטג' היא דוגמה כיצד יחס לא הוגן לצרכן לטווח הארוך פוגע ישירות בבעלים.

הגינות, לא פראייריות >> להיות הוגן אין פירושו להיות טיפש. אנחנו צריכים להיות שוק תחרותי, ובינתיים אנחנו לא. יש לנו אוליגרכיות עם משקל עודף, ועדי עובדים בעלי משקל עודף בחברות ממשלתיות. בחברת החשמל, במקורות, בנמלים. יש שם ועדים שלקראת הבחירות אף אחד לא רוצה להסתבך איתם ולעשות את הדבר הנכון, שהוא להתייעל. כל הדברים האלה הם לרועץ למשק.

פילנתרופיה אינה תחליף >> במקום לדבר על פילנתרופיה, צריך פשוט לנהל את העסק בצורה נכונה יותר. זה לבדו יתרום הרבה יותר לחברה לעומת כל הנדבות האלה שאנשים נותנים. זה לא שאני נגד הרצון לתרום, אבל העיקר הוא לנהל את העסק כראוי. טיב המוצר וטיב השירות הם הרבה יותר משמעותיים מלתרום כספים. חברה קודם כל חייבת לדאוג להון העצמי שלה, זאת חלק מאותה אחריות חברתית. חברות שממונפות מכספי ציבור ולא דואגות להון העצמי: אלה דברים בסיסיים ביותר של חוסר אחריות שיוצרים את תרבות התספורות. אמר את זה יפה פעם וורן באפט: "מי שנכנס לים ערום, כשהגאות תיפסק יראו אותו".

ואם כבר לתרום, אז לקחת קרדיט >> לדעתי לא צריך להיות מתן בסתר. אין סיבה שלא לנצל את הקרדיט לטובת העסק. קיימת גישה שאומרת: עשית ולא אמרת - לא עשית. אני חושב שאם אתה עושה דברים טובים, שממזגים עשייה עסקית עם תרומה לחברה, אין סיבה לא להדהד אותם. אני לא בעד צניעות מעושה. זה דבר אנושי כמובן, אנשים אוהבים לקרוא ולראות את השמות שלהם בעיתון בהקשרים חיוביים, אך צריך גם לזכור שמי שמבליט את השם שלו כשיש הצלחות הוא גם אותו אחד שישלם את המחיר כשיגיעו הכישלונות, כי על השם שלו ילבישו את הכישלון כשהחברה תהיה בצרות, ואז הוא יהפוך להיות הנושא. כל הדוגמאות האלה ממש חיות עכשיו לנגד עינינו. זה נכון לראשי חברות וגם לחלק מאותם טייקונים, שהם לא תמיד היו אנשים צנועים.