אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כשהקהילה היא הרבה יותר מסתם לקוח מזדמן

הטובים למשק

כשהקהילה היא הרבה יותר מסתם לקוח מזדמן

אם עסקים היו פונים קודם כל לקהילה שעוטפת אותם, היא היתה צומחת. אחת השכונות המתפוררות של העיר קליבלנד שבארה"ב לא חיכתה שזה יקרה, אלא נטלה את היוזמה בעצמה. התוצאה מעוררת קנאה

18.12.2012, 08:46 | איתי להט

קליבלנד, אוהיו. ברוכים הבאים לאחת מחמש הערים העניות באמריקה, שבעשור האחרון איבדה 17% מאוכלוסייתה בשל קשיים כלכליים והתפוררות תעשיית הפלדה המקומית ויתר מפעלי התעשייה הכבדה שפעלו בעיר. המהגרים שעזבו את העיר השאירו מאחוריהם עזובה, בתים נטושים, שכונות מתפוררות.

מתוך העגמומיות שפשטה בעיר, רוח חדשה נושבת משכונת Greater University Circle, או בקיצור GUC, שבה חיים 43 אלף תושבים עם הכנסה שנתית ממוצעת של פחות מ־18 אלף דולר. במונחים אמריקאיים, מדובר במעמד סוציו־אקונומי נמוך מאוד. לשם השוואה, ההכנסה השנתית הממוצעת בארה"ב עומדת על כ־43 אלף דולר.

טד הווארד מאוורגרין טד הווארד מאוורגרין טד הווארד מאוורגרין

הרוח החדשה שנושבת מכיוונה של השכונה קרויה "מודל קליבלנד", שכבר זכתה להתעניינות אפילו מצד השלטון המרכזי בוושינגטון. המודל הזה, שצמח משכונת GUC, בנוי על קואופרטיב אוורגרין שלו שלוש מטרות: לייצר מקומות עבודה, לייצר הון לתושבים ולייצב ולהמריץ את השכונה. המטרות הללו כמובן לא ייחודיות לקליבלנד. חלקים עצומים של ארה"ב נאבקים כיום בדיוק באותן הבעיות, שהחריפו מאז פרוץ המשבר הכלכלי ב־2008. אלא שבזמן שבמקומות אחרים מחפשים פתרונות, קואופרטיב אוורגרין כבר מניב פירות.

ההיגיון שמאחורי המודל שבבסיס הקואופרטיב הוא פשוט. קחו שכונה, כל שכונה, חפשו בה את המוסדות והמפעלים הגדולים ביותר, וחשבו כיצד לספק להם שירותים. "אנחנו ממנפים את המוסדות הגדולים שיש לנו בשכונה במקום לרוץ ולחפש את ההזדמנות הגדולה הבאה, שיש בה חוסר ודאות כלכלי גדול", מסביר טד הווארד, ממקימי הקואופרטיב, בהרצאות שהוא נושא ברחבי המדינה. "לא חיפשנו להפוך למרכז ביוטק או הייטק חדש. חיפשנו לממש פוטנציאל שכבר קיים", הוא אומר.

שלושה עסקים שקלעו בול

ופוטנציאל, כך מתברר, קיים בשפע בשכונה. יושבים בה או נושקים לה כמה מוסדות עצומים: בית החולים "מרפאת קליבלנד", האוניברסיטה הרפואית ואוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב. שלושת המוסדות הגדולים האלה מוציאים מדי שנה יחדיו 3 מיליארד דולר על סחורות ושירותים. בית החולים לבדו זקוק לשירותי כביסה למצעי מיטות החולים שלו בסדר גודל של 125 אלף טונות מדי שנה. לכן אין פלא שהעסק הראשון של הקואופרטיב שהקימו אנשי אוורגרין ב־2009 היה מכבסה.

הקמת העסק השני, חברה להתקנות פאנלים סולאריים, הסתמכה על החקיקה במדינת אוהיו שהעניקה סבסוד ל־60 מגה־ואט חשמל שיופקו על ידי פאנלים סולאריים ב־2012. כדי להבין את הפוטנציאל העסקי, כיום רק 2 מגה־ואט חשמל מקורם באנרגיה סולארית.

בסוף השנה שעברה הוקם העסק השלישי של הקואופרטיב, "מגדלי העיר". מדובר בחממה עצומת ממדים שמגדלת עבור העיר - בעיקר לקמפוסים ולסטודנטים שצורכים כמויות עצומות של אוכל מדי יום - את העלים הירוקים: חסה, רוקט ואחרים שלרוב מיובאים ממרחקים גדולים.

חממת הענק של אוורגרין חממת הענק של אוורגרין חממת הענק של אוורגרין

70 אלף דולר לכל מניה

כל אחד מ־500 עובדי קואופרטיב אוורגרין מחזיק במניה אחת. הקואופרטיב צופה כי בשנת 2015 יעלה שווייה של כל אחת מהמניות על כ־70 אלף דולר. מלבד הבעלות המשותפות, הקואופרטיב פועל על בסיס דמוקרטי מלא. ההחלטות הניהוליות החשובות נעשות בשותפות מלאה של כל העובדים ובהצבעה באסיפה כללית, והעובדים עושים רוטציה בתפקידים שונים בקואופרטיב.

במכבסה, למשל, כל עובד מיומן בהפעלה של כל המכונות, והרוטציה מתבצעת אחת לתקופה ובהחלטה דמוקרטית. מדריק אדיסון, עובד במכבסה, הגדיר זאת כך בסרט שנעשה השנה על התאגיד: "לא רק שיש לנו כעובדים אחריות ושותפות גורל מלאה בעסק, אלא גם היכולת להחליף תפקידים אחת לתקופה. זה הופך את העבודה למעניינת יותר ומעלה את שביעות הרצון של העובדים. בשבילי אוורגרין זה לא רק מקום עבודה, זו חוויה אנושית חמה ומשותפת שיש בה תקווה לעתיד טוב יותר".

ככל שהפעילות העסקית תצמח, הקואופרטיב מתכנן לאפשר לעובדים שירצו בכך לעבוד בשני חלקים של הקואופרטיב במקביל. למשל, יומיים בחממה העירונית ושלושה ימים במכבסה. הרעיון הוא ליצור מקומות עבודה, להכשיר עובדים, ולאחר מכן לאפשר להם להכשיר זה את זה בין העסקים, כך שיתווספו גיוון, ידע ופרספקטיבה חדשה לכל עסק ועובד.

התעניינות עולמית עצומה

המחקרים של הקואופרטיב מראים כי משהו מעניין מתרחש בעיר בעזרת המודל. האפקט העיקרי שלו הוא כמובן היכולת ליצור הון בעיר עצמה, לוודא שהוא נשאר בעיר ולא יוצא לספקים מחוץ, וליהנות מההון הזה. במקביל, ההצלחה מושכת התעניינות עצומה מרחבי ארה"ב. נציגים של עיריות מערים רבות, מהשלטון המרכזי בוושינגטון, מקואופרטיבים אחרים ואפילו מחו"ל מגיעים לקונגרסים ולהשתלמויות שהקואופרטיב מארגן ומייצרים לא רק הכנסה נוספת לאזור, אלא גם הופכים אותו למרכז של ידע חדש.

אבל מעל הכל בולטת שביעות הרצון של העובדים, או כפי שהקואופרטיב מגדיר זאת: "להיות הבעלים של המשרה שלך זה משהו פשוט מעולה". בימים של אי־דאות כלכלית ואבטלה גואה, זה אפילו יותר מזה.

את הקואופרטיב כבר הספיקו להלל כלי תקשורת עולמיים רבים. "ביזנסוויק" כינה אותו "הברקה" ותיאר כיצד רכישה של תוצרת ושירותים מקומיים בקנה מידה גדול יכולה לשנות את הכלכלה כולה. "הוול סטריט ג'ורנל" תיאר אותו כאחד הדברים החשובים שקורים כעת באמריקה. גם השלטון הפדרלי התפעל וכינה את היוזמה "מרתקת". ראש העיר של העיר דטרויט מוכת האבטלה, פרנק ג'קסון, לא מפסיק לשבח: "זה יכול לעבוד כמודל לא רק כאן, אלא במקומות נוספים", אמר ג'קסון. "זו אסטרטגיה להוציא את עצמך מהבוץ בעזרת הכלים שעומדים לרשותך. בעצם, אין סיבה שלא נעצב ונתכנן חלקים מהכלכלה שלנו, שאינם יעילים, באופן דומה למודל קליבלנד".

באוורגרין לא מסתפקים במחמאות או בשלוש החברות שכבר הוקמו. הכוונה של המודל היא ליצור עשרות עסקים חדשים. את ההשראה קיבלו מהתאגיד הקואופרטיבי מונדרגון, מספרד. "אנחנו מדמיינים שמבקרים בקליבלנד בעוד עשור יראו את אוורגרין בכל מקום שיפנו אליו. הוא יכיל מאות עסקים שמשרתים את הקהילה, שמעניקים ערך מקומי ושייכים לתושבים בבעלות משותפת", אומר הווארד. "זה חלום שיהפוך למציאות".

תגיות