"אנשי עסקים שרוצים להמשיך ולשגשג נרתעים מלגעת בנושאים רגישים"

ההשפעה של אנשי עסקים דומה להשפעה של פוליטיקאים: איש עסקים מוביל נמצא בעמדת השפעה ציבורית חיובית ולכן היוקרה והכסף שלו יכולים להשפיע על החברה לזוז למקומות טובים, באותה מידה שלפוליטיקאי יש השפעה כזאת, ובאותה מידה שכל אזרח מצביע בבחירות כדי להשפיע על החברה שבה הוא חי. להתלונן על מה לא טוב בחברה כולם יודעים. אדם יכול להשפיע כפי יכולתו בתחומי העניין שמעסיקים אותו, אבל יש פה איזשהו טרייד אוף: לא כל דבר שבו אתה יכול להיות אפקטיבי הוא תמיד חשוב, ולהפך.

 

הרוב חוששים לפעול בתחומים שנתפסים כפוליטיים: הזירות המרכזיות שאני פועל בהן לא פופולריות בקרב אנשי עסקים ופילנתרופים, כמו קידום הנושא של שתי מדינות לשני עמים שנתפס כפוליטי. כך גם בתחום יחסי יהודים־ערבים בתוך ישראל. אלה תחומים ששנויים במחלוקת ציבורית. אנשי עסקים חוששים להיות נגועים במה שמצטייר כפוליטי מחשש שייפגעו. הם מעדיפים לעסוק בנושאים פחות שנויים במחלוקת. אני בפוזיציה שמאפשרת לי לעשות את זה. ייתכן שהסכסוך הוא באמת נושא רגיש עבור מי שיש לו עסקים קיימים וצריך שימשיכו לשגשג, לכן קשה לו יותר להיכנס לזה, אך בעיניי הנושא הוא לא כזה שעלול לפגוע בעסקים, אולי קצת בפופולריות.

השיח החברתי מכובס: אני מרגיש שיש איזשהו שיח מכובס בחברה הישראלית כשמדובר על צמצום פערים ועל חינוך, ואנחנו שוכחים בתוך הוויכוח הזה שמי שמאכלסים את העשירונים הנמוכים הם בעיקר ערבים, כך שבאופן גנרי מערכות הרווחה של המגזר השלישי היו צריכות להיות מוטות לכיוון ערבים, אך הן מוטות כלפי יהודים. מי שהנושא של רווחה וחינוך קרוב ללבו צריך לעסוק בו דרך הנושאים האלה, וזאת ביקורת מסוימת שיש לי על המגזר השלישי, שבכל השיחה על בעיות רווחה וחברה - שוכחים ש־20% מהחברה הם ערבים, ושזה החלק של החברה שזקוק ליותר סיוע.

 

תרומה לחברה מתחילה בקידום הנושא המדיני: נושא הסכסוך הוא חשוב ואקטואלי כל הזמן. אם לוקחים נושא של השתלבות חרדים בחברה באמצעות שירות אזרחי ולאומי שעלה על הפרק בקיץ האחרון - יש בציבור הישראלי רוב מוחלט לטובת העניין. אולי רק 10% מהחרדים מתנגדים לזה. אלא שביבי החליט לפרק את ועדת פלסנר, משום שהחרדים הולכים איתו בנושא המדיני. כך שהנושא החברתי תמיד משלם את המחיר לנושא המדיני, גם בתקופות שקטות יחסית. לכן בעיניי כדי לקדם את החברה בישראל חיוני לקדם פתרון בנושא הסכסוך. זה תנאי הכרחי לצורך פריצת דרך.

איך יכול להיות שהמחאה התפספסה: כמה שהמחאה החברתית היתה מעוררת השראה, אין לה שום ביטוי אלקטורלי. איך ייתכן שמחאה באנרגיה ועוצמה כזו לא קיבלה שום ביטוי במאזן הכוחות הפוליטי? זה יכול לקרות רק במדינה שבה הסאב־טקסט הוא עדיין מדיני־ביטחוני. לכן נושא קידום פתרון מדיני כל כך חשוב כתנאי לחיים החברתיים. כל עוד לישראל אין גבולות והיא שולטת על אזרחים שאינם אזרחיה - היא אינה מדינה נורמלית. שיח חברתי אפשר לקדם רק במדינה שהיא נורמלית, לכן בעיניי זה הנושא הכי חשוב ואני מנסה לעסוק בו.