"התובע יושב באולם, חולה קשה, צופה בצדדים במחלוקת לוהטת: מתי ילך לעולמו?"

ביקורת חריפה של בית משפט השלום בתל אביב על חברת הביטוח "הפניקס" בתביעה לפיצויים עבור תאונת דרכים שהגיש נכה החולה בניוון שרירים: "התובע יושב באולם בית המשפט, חולה קשה, צפון בתוך עצמו, וצופה בצדדים במחלוקת לוהטת: מתי ילך לבית עולמו?"

תביעה שגרתית לכאורה, לפיצויי עבור תאונת דרכים, הובילה את השופט מנחם (מריו) קליין לצאת משלוותו ולמתוח ביקורת חריפה ויוצאת דופן על התנהלותה של חברת הביטוח "הפניקס" ועורכי דינה. בשל העובדה שלפי החוק השופט לא יכול לפסוק פיצויים גבוהים יותר לתובע, ייחד השופט את סופו של פסק הדין למתיחת ביקורת על חברת הביטוח, תחת הכותרת: "הערה לסיום".

מדובר בתביעתו של אלון פלפלה, בן 28, לקבלת פיצויים עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שעבר. חברת הביטוח "הפניקס" ביטחה את השימוש ברכב המעורב בתאונה. בית המשפט הציע פשרה בתיק, אך חברת הביטוח סירבה והתעקשה לנהל הליך הוכחות. במהלך הדיונים בתיק, דנו עורכי דינה של חברת הביטוח בשאלת תוחלת חייו של פלפלה, אדם המרותק לכיסא גלגלים וחולה בניוון שרירים. כך, ציינה חברת הביטוח כי "מדובר במי שהגורל התאכזר אליו" וכי "לפי מאמרים תוחלת החיים של החולים במחלה זו נעים בין גיל 17 עד לגיל המקסימלי של 35". משום כך, טענה, "שתוחלת חייו הינה עד גיל 40 לכל היותר, כל חישובי הפיצוי צריכים לקחת בחשבון נתון זה".

עורך דינו של התובע, טען מנגד כי אף שאין חולק על חומרת המחלה והיותו של פלפלה מרותק לכיסא גלגלים, הרי שאין להתעלם מהפגיעה שספג בתאונת הדרכים שעבר. "עם כל האי נעימות שבדבר וכשברור לנו שעניין זה מסור רק לריבונו של עולם, אין מנוס מלהכריע בנושא תוחלת חייו של התובע, דבר שיש לו השלכה ישירה לגובה הפיצוי המגיע לו על פי חוק", כתב השופט בפסק הדין והעמיד בסופו של דבר את גובה הפיצוי על סכום של כ-200 אלף שקל.

אולם לאחר שסיים לדון בתיק, התפנה השופט קליין, לפרק המסכם "הערה לסיום" ובה הודיע כי משום שאין ביכולתו להוסיף פיצויים על כך לפי חוק, הרי ש"אין לי דרך אחרת להביע תרעומת אלא בהערה זו בסיום פסק הדין".

"לא אוכל", כתב השופט, "לסיים פסק דין זה מבלי להעלות על הכתב את תחושתי הקשה על כי היה צורך לקיים דיון בתיק זה עד תומו... התובע כל חייו, על אף הקשיים, השתדל לא להיות נטל כבד על החברה, להיות מועיל ולתרום ככל יכולתו. הוא התנדב לצה"ל ואף שירת במשך זמן משמעותי, עבד בעבודה אשר התאימה למצבו והיה מבצע בעצמו פעולות שיכל לעשות לבדו מיום היוולדו. לא שפר עליו מזלו ובנוסף לכל צרותיו, הוא נפגע בתאונת דרכים שגרמה לו לנכויות נוספות".

השופט הוסיף: "לחצי נחמתו, החוק עומד לצידו ומעניק לו פיצוי כספי, אולם בחרה הנתבעת שלא להקל עליו ו'גררה' אותו לשלב ההוכחות, בו עבר הוא ואביו חקירות נגדיות שהקשו עליהם, פיזית ונפשית, נוכח מצבם.

לדברי השופט, היה על חברת הביטוח לשים לנגד עיניה שעסקינן בתובע חולה וכי כשאין לה מידע שיכול "להפתיע" את בית המשפט, היה עליה לשקול בחיוב רב את הצעת בית המשפט ולא להיגרר לשמיעת העדויות בתיק.

"קיבלתי בהכנעה את עמדת חברת הביטוח", כתב השופט, "לא לחצתי בשום דרך על הסכמה לקבלת הפשרה וקבעתי את התיק להוכחות, אך בכל העת, הייתי סבור כי הנה חברת הביטוח עומדת 'לשלוף שפן מן הכובע' ולהוכיח כי אין המדובר בתאונת דרכים אלא במשהו אחר או שמא התובע לא באמת נפגע וממשיך לתפקד כרגיל. שלב הבאת הראיות של התובע הסתיים ואז חברת הביטוח הכריזה שאין לה עדים. לא הובא חוקר פרטי או עד כלשהו שיכל להטיל בדל של ספק בגרסתו של הנפגע, והדבר תמוה בעיני".