אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פרופ' דן שכטמן:"הרגישות החברתית מתחילה בחינוך" צילום: אלעד גרשגורן

הטובים למשק

פרופ' דן שכטמן:"הרגישות החברתית מתחילה בחינוך"

שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה, סבור כי הרגישות החברתית של אנשי עסקים תלויה בחינוך שקיבלו: יש כאלה שבונים בתי פאר, ואף שהם יכולים לתרום לחברה הם לא מתעניינים בזה"

19.12.2012, 08:25 | דיאנה בחור ניר
הכל מתחיל בבית: הרגישות החברתית של אנשי עסקים עשויה להגיע משלב מוקדם מאוד של החינוך שקיבלו: מהסביבה שאדם חי בה בנעוריו, מתנועת הנוער שהיה בה. לכל איש עסקים יש שלב שבו הוא מרוכז מאוד בעצמו וחייב להצליח, ושום דבר אחר לא מעניין אותו. אבל כשהוא מבוסס ויכול להסתכל קצת לצדדים, השאלה היא מה הוא יכול לעשות עם ההון שיש לו ואיך הוא רוצה לנצל אותו. יש כאלה שבונים בתי פאר, ואף שהם יכולים לתרום לחברה הם לא מתעניינים בזה. כאן נכנס מקום החינוך שאיש העסקים גדל עליו.

בחיידק החברתי צריך להידבק בגיל צעיר: אינני יודע אם מצבו של אדם שלא ספג את החיידק החברתי בחינוך שקיבל בילדות הוא הפיך. ישנם כאלה שמקשיבים תוך כדי בגרותם, אבל תודעה בסיסית שילד מקבל משחר נעוריו - אין שני לה. אנשי דת הבינו את זה היטב. לכן כשמחנכים ילד מגיל 5 שיש אלוהים וצריך לעשות דברים שאלוהים אומר, כמעט דבר לא יעזור כדי לשנות את זה. גם להפך: חינוך שלפיו המוסר צריך להיות פנימי, שלא צריך פקודות מגבוה, שהמותר והאסור באים מתוכך - גם הם עניין של חינוך מגיל רך. אני כן סבור שיהיה קשה לשנות אדם שלא מתחבר לסביבתו בילדות.

לתת חכות במקום דגים: התרומה של איש עסקים מצליח יכולה להיות בשני תחומים: בהבעת דעות בפני מקבלי ההחלטות כדי להטות אותם לטובתם של נושאים חברתיים, וגם בלתת חכות במקום לתת דגים, לדוגמה סטף ורטהיימר, שתורם בתחום חינוך לטכנולוגיה כי הוא רואה בכך חשיבות עליונה, ואני מסכים איתו. הוא דוגמה לתורם פרו־אקטיבי, כמו גם סמי סגול, ליאון רקנאטי או משפחת זיסאפל. אלה אנשים שדוחפים עם ממונם אג'נדה שהם מאמינים בה.

הרצון לתרום צריך לבעור בתוכך: אם אדם מחויב לתחום מסוים שבוער בעצמותיו, זה אחרת. זה קריטי משום שאז היחס לתחום הוא כאל הבייבי שלך. יש אנשים שמוכנים להקדיש המון אם זה הבייבי שלהם. אנשים כאלה מקדישים משאבים לנושא שהם מקדמים במשך עשרות שנים. מתרומת 10,000 שקל לא ניוושע, אבל אם איש עסקים תורם ממשאביו לאורך שנים ובמקביל תורם מעוצמתו האישית, זו כבר תהיה תרומה משמעותית.

שכטמן. "יזמות טכנולוגית היא המפתח לרווחה כלכלית", צילום: אלעד גרשגורן שכטמן. "יזמות טכנולוגית היא המפתח לרווחה כלכלית" | צילום: אלעד גרשגורן שכטמן. "יזמות טכנולוגית היא המפתח לרווחה כלכלית", צילום: אלעד גרשגורן

לעודד מחקר: אני חושב שכל תחום מדעי ראוי למחקר בעיקרון, אבל מטבע הדברים יש תחומים שמקבלים יותר תמיכה.

אינני סבור שאנשי עסקים משנים משמעותית את מערך המחקר באוניברסיטאות. עבורי, התחומים שנראים לי חשובים מאוד הם אלה שבהם אני מקדם את הלימוד ואת גיוס התרומות להם. עבורי אלו מדעים, הנדסה ויזמות טכנולוגית, שהיא בעיניי המפתח לרווחה כלכלית ואישית ולכן אני רואה בהם חשיבות רבה. הייתי שמח אם אנשי עסקים היו תורמים גם למדעי הרוח, לתחומים שמוסיפים איכות דוגמת ספרות ומוזיקה, אבל הישרדות קודמת לאיכות חיים.

להשפיע על קידום האקדמיה מבפנים: עוד צורה של תרומה היא בדמות אנשי עסקים שיושבים בדירקטוריונים של מוסדות ללא מטרות רווח, תורמים מניסיונם ומיכולתם כדי לקדם את המוסדות, כולל באגודות ידידים שמגייסות כספים למוסדות אקדמיים. באגודות ידידי הטכניון יושבים אנשי עסקים מרחבי העולם, ואני מופיע בפניהם לא פעם. אני בשר מבשרו של הטכניון, אבל הם לא. הם רואים בכך חובה ציבורית לעזור למוסדות אקדמיים. אני חושב שעבור איש עסקים יש בכך גם הזדמנות להסתופף בחברת אנשים מסוימים, ליצור נטוורקינג, ויש בכך גם אפשרות לרווח כלכלי עקיף.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

13 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

13.
כל הכבוד , חשיבה נכונה והיא תנאי לחברה בריאה וחזקה
האושר האמיתי הוא הוא לראות מסביב את האחרים בריאים ומאושרים , חברה שלמה הומוגנית עם מעט פערים בין עשירים לעניים, עבודה לכולם.. אדם שהוא עשיר מבחינת ידע או הון יכול להשפיע על החברה ליותר טוב ומניסיון אין איותר תרומה לסיפוק ואושר.. ואם נגדל א הילדים בצורה זו ערכים ודאגה מאלוהים אז היה לנו חברה יותר בריאה וחזקה וזה טוב לכולם. כתבה מאוד מעניינת כל הכבוד לפרו' שכטמן כך הוא תרם למדע ותורם לחברה.
מג'ד , ירכא  |  21.12.12
12.
ילדים ומערכות.
דן שכטמן היקר, אני שמחה מאוד שאתה מעלה את נושא החינוך נושא כאוב ופגוע בארצינו הקטנה. ראשית אם נבין את השפעות החינוך החל מגיל הרך אפס עד שלוש הרי ברור לכולם שאלו השנים "של ליטוש היהלום"וכל שריטה תדרוש מאמץ רב וטיפול במהלך חיי הילד. אם כך כיצד אפשרי שילדים יכנסו למערכות עמוסות עם כ"א עייף ומותש? אפשרי! אחר כך בגני הילדים שעות הפעילות הוארכו עד השעה שתיים 35 ילדים עם גננת וסייעת ללא הזנה ראויה גופנית ונפשית. ובתום מסכת הגדילה - בתי הספר שבמציאות הצינית של ימינו גדלו למימדים מפלצתיים של מפעלי תעשיה בלי הכרות אישית ומענה אמיתי לצרכי הילד והמורה.חומר הלימוד נקבע בהתאם לחברה שמשווקת באופן הכי אגרסיבי את ספריה וחוברות העבודה.כשיגיע לתיכון יבין שהחזק שורד. אתה צודק איך ילד שעבר מערכת כזו מערכתית ששכחה את משמעות החינוך יוכל להתפנות לזולת הוא עסוק בהשרדות בנסיון נואש למצוא את מיקומו בחברה. ילד שלא חווה התייחות אישית קשר בונה וטוב עם מבוגר מחנך ואפילו הערצה לדמות ערכית לא יכול להתנדב ולתרום לחברה הוא יחוש קיפוח מתמיד ותיסכול. יש פיתרונות רבים אך הציניות חזקה מאיתנו יש להפוך את כל הפרמידה החינוכית בה המורה הוא זה שצריך לקבל את מלוא העזרה והסיוע מהפיקוח וההנהלה ולא להפך. לעבוד במסגרות קטנות יותר בגילאי הגן והרבה הרבה רצון טוב.ונאמר אמן.
איש חינוך , מרכז  |  20.12.12
לכל התגובות