מי צריך לממן את ייצור הריבה?

בימים האחרונים מציף את המסכים תשדיר שירות מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, במסגרתו מנסה אריק זאבי, בשם משרד התמ"ת, לשכנע אותנו לרכוש ריבה, כי היא "טובה". היא לא סתם טובה, אומר הג'ודוקא לשעבר, היא טובה לכל העובדים בשרשרת הייצור של המוצר. קנו מוצר כחול לבן, אומר אריק בשם משרד התמ"ת - ותעזרו לתעשייה הישראלית.

מה לא אומר לנו משרד התמ"ת בתשדיר? הוא אינו מבקש מאיתנו לקנות מוצר כחול לבן כי הוא איכותי יותר ממוצרים אחרים הנמצאים על המדף. הוא אף אינו מבקש מאיתנו שלא להתפתות לרכוש מותגים יקרים במקום מוצר מקומי זול, וגם לא מבטיח לנו שהמוצר הישראלי יהיה זול יותר מן המוצר הזר המתחרה.

למעשה, ההנחה המובלעת בתשדיר היא שהמוצר הישראלי אולי "טוב", אבל לא טוב יותר ממוצרים אחרים, ובודאי שלא זול יותר - כי אחרת מדוע יש להשקיע מאמצים בשכנוע הצרכן לקנות דווקא את המוצר הישראלי - הלא הצרכן בודאי ינסה לקנות את המוצר הטוב והזול ביותר.

משרד התמ"ת רוצה שכשאנו מגיעים לחנות, לא נשקול את מחיר המוצר המקומי ואת איכותו ביחס למוצרים "זרים", אלא את העובדה שיוצר בישראל. הוא רוצה שנתמוך בתעשייה הישראלית גם במקרים שאינה יעילה (ולכן מוצריה יקרים יותר), גם אם היצרנים הם מונופולים, גם אם מדובר במפעלים הפועלים בתעשייה ריכוזית, גם אם לרגולטור עצמו יש חלק - במעשים או במחדלים - במחירו הגבוה של המוצר המקומי.

האם זהו מסר נכון וראוי? בהחלט ראוי לעודד את הצרכן הישראלי לרכוש מוצרים המיוצרים בישראל, אם מחיריהם אינם גבוהים ממחירי מתחריהם הזרים ואיכותם אינה נופלת מאיכות המוצרים הזרים. אולם האם ראוי לעודד את הצרכן הישראלי לרכוש מוצר מקומי רק כי הוא מיוצר כאן, גם אם איכותו פחות טובה או מחירו יותר גבוה? זהו עידוד של חשיבה לא כלכלית, קריאה למתן פרס לחוסר יעילות, להעדר יזמות ושאיפה למצוינות, ולמתן תמריץ להעלאת מחירים. זהו עידוד לניצול לא נכון של משאבי הפרט. האם באמת ראוי לבקש מאיתנו לסבסד תעשיות לא יעילות, יקרות? האם הפרט, בעידן זה של צמצומים וגזירות, הוא זה שצריך לחסוך מפיו ולתרום לאותן תעשיות לא יעילות?

מתן תמריץ לתעשייה המקומית וחיזוקה עשויים בהחלט להיות אינטרס של המדינה. אם סבורה המדינה כי יש מקום לעודד תעשייה מקומית - אדרבא, תעניק לה תמיכה ישירה, תעניק לה הלוואות, תתמרץ אותה להתייעל ולהשתפר, תסיר חסמים משווקי התשומות ועוד ועוד. אולם הדרך לשמר את התעשייה המקומית אינה באמצעות "מימון אזרחי" - קריאה לצרכנים להתנדב ולשלם מחירים גבוהים עבור מוצר מקומי, כאשר על המדף נמצאים מוצרים זולים יותר, וטובים לא פחות.

הכלכלה הגלובלית והסרת חסמי היבוא (במקומות שבהם הוסרו) הביאו לכניסת מוצרים מתחרים לשווקים מסוימים - ולהורדת מחירים בשווקים אלה. אין מקום להחזיר אותנו לאחור ולשכנע אותנו לרכוש מוצר מקומי יקר, שיצרניו אינם רוצים או אינם יכולים להתמודד תחרותית מול מוצרים אחרים.

הכותב הוא ראש מחלקת ההגבלים העסקיים והתחרות במשרד עורכי הדין יורם ל. כהן, אשלגי, אשל ושות'