תיאטרון הבימה מציג: כך קוצץ החוב למדינה ב-20 מיליון שקל

אם לא יחול שינוי ברגע האחרון, יחתמו מחר משרד האוצר והבימה על הסכם הבראה חדש לתיאטרון, שאמור לגאול אותו מעול חובות שרובץ עליו זה 17 שנה. למרות ההאשמות ההדדיות שליוו את התהליך, שני הצדדים מרוצים מההסכם וטוענים כי הפעם ייפתרו הבעיות התקציביות של הבימה. אולם, ההיסטוריה מלמדת שהסכמי ההבראה של הבימה לא תמיד יעילים, שכן מ־1995 נחתמו שניים כאלו שלא חילצו את התיאטרון מהמצוקה הכלכלית.  

בשונה מההסכמים הקודמים שנחתמו בין האוצר להבימה, בהסכם ההבראה הנוכחי זוכה התיאטרון לסיוע ניכר מהמדינה ונשאר עם חוב קטן יחסית שיאפשר לו להתייצב כלכלית בעוד כמה שנים. לתיאטרון חוב של כ־23.5 מיליון שקל למדינה הנובע מהלוואה בריבית גבוהה שניתנה לו ב־1995, בנוסף לחובות לספקים של כ־13 מיליון שקל ויתרת חובה של 5 מיליון שקל בבנק לאומי. במסגרת ההסכם, יישאר הבימה עם חוב של 10 מיליון שקל בלבד למדינה שחציו ייפרס על חמש השנים הקרובות בריבית שנמוכה מריבית הפריים, וחציו ייפרע רק בעוד חמש שנים. בנוסף, תצטרך הבימה להחזיר לבנק לאומי כ־3 מיליון שקל.

תספורת זריזה לספקים

למרות האופטימיות, מי שעשויים לשלם את מחיר המו"מ בין האוצר להבימה על גיבוש הסכם ההבראה הם דווקא הספקים של התיאטרון, שרובם יוצרים, שחקנים ובעלי זכויות יוצרים בארץ ובחו"ל. זאת לאחר שבשבוע שעבר הודיעה להם הנהלת הבימה כי בכוונתה לקצץ 30% מהסכומים מהמגיעים להם בשל המחנק התקציבי שהתיאטרון מצוי בו. בהבימה טוענים שנקטו צעד זה בלאו ברירה, אך ייתכן כי "התספורת" נועדה להפעיל לחץ על האוצר כדי לזרז את חתימת ההסכם.

סאגת חובות הבימה החלה ב־1995, אז נקלע התיאטרון בעקבות ניהול כושל לקשיים כספיים ולווה 28 מיליון שקל מהמדינה כדי להיחלץ מפשיטת רגל. לדברי יו"ר חבר הנאמנים של התיאטרון דוד בועז, האוצר שהתנגד בזמנו למתן הסיוע קבע כי ההלוואה תהיה בריבית שהתחילה ב־13.5% לשנה וצמחה עד ל־16%.

מאז 1995 ועד היום טוענים בהבימה כי תנאי ההלוואה שקיבלו מטילים צל כבד על פעילותם ויוצרים תחושת מחנק כלכלית, ומצביעים על העובדה שללא הוצאות המימון הם מגיעים לאיזון תפעולי בשנים האחרונות. כך ב־2009, עמדו ההכנסות וההוצאות השוטפות של הבימה על סכום דומה של כ־52 מיליון שקל, והתיאטרון סיים את השנה בהפסד תפעולי מינימלי של 80 אלף שקל. אולם, הוא נדרש לשלם בשנה זאת ריביות לבנקים של 1.3 מיליון שקל ו־1.6 מיליון שקל על הוצאות מימון הקשורות להלוואה למדינה, כך שהגירעון השוטף נסגר על 3 מיליון שקל. "העובדה שהמדינה גבתה מהבימה 16 מיליון שקל (נומינלית) על פני 12 שנים מבלי שהיתה לתיאטרון כל אפשרות לשרת הלוואה זו — היא שהביאה את הבימה ליצירת חובותיו", כתבו במאי האחרון בועז ויו"ר דירקטוריון הבימה יוחנן צנגן לחשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו.

אך באוצר טוענים כי האיזון תפעולי של הבימה הוא מצג שווא, שכן גם אם מתעלמים מהחוב למדינה ולספקים, התיאטרון משלם לבנק לאומי ריבית גבוהה ובנוסף נוהג לגלגל את חובותיו לספקים משנה לשנה. באוצר מציינים כי מ־2003 הבימה בכלל לא מחזיר את ההלוואה מ־95', ועדיין החובות שלו תופחים. בנוסף הם מאשימים כי התנהלות התיאטרון לאורך השנים היתה לא יעילה, כשבין 2005 ל־2009 הועסקו בתיאטרון שני מנכ"לים, ושעד לאחרונה לא היה לו חשב במשרה מלאה ומבקר פנים אלא רק רו"ח חיצוני בחצי משרה.

עם זאת, ראוי לציין שבמהלך השנים נאלץ הבימה להתמודד גם עם קיצוצים בתקציב שמחלקת המדינה למוסדות תרבות וגם עם שיפוץ ארוך של המשכן הקבוע, שאמנם מומן מתרומות וממענק המדינה אבל הגדיל את הוצאות התפעוליות כתוצאה מהצורך לנדוד בין אולמות.

יוחנן צנגן, יו"ר הבימה | צילום: יוני המנחם

על הקרב שמתנהל בין האוצר להבימה בעשורים האחרונים ניתן ללמוד מהתרחשויות סביב הסכם ההבראה הקודם של התיאטרון, שנחתם באוקטובר 2011 אך לא יצא לפועל בשל דרישה של האוצר כי התיאטרון יגייס 6.5 מיליון שקל לתשלום לספקים באמצעות הלוואה בנקאית. זאת אף שמנהלי הבימה טענו מראש כי שום בנק לא יעניק הלוואה לתיאטרון חסר הון עצמי וללא ביטחונות.

בלי דרישה להלוואה בנקאית

מאז החתימה על ההסכם באוקטובר 2011, טענו באוצר כי הנהלת הבימה לא טורחת להשיג הלוואה לכיסוי חובות הספקים. לטענת גורמים במשרד, הם גילו, למשל, כי בניגוד להצהרותיהם מנהלי התיאטרון לא פנו מעולם לבנק דיסקונט כדי לקבל הלוואה.

אך בסופו של דבר באוצר נאלצו להתפשר, ומתווה ההסכם שצפוי להיחתם היום אינו כולל דרישה לנטילת הלוואה בנקאית. לפי ההסכם החדש, 6.5 מיליון השקלים של החוב לספקים שהיה אמור להיות מגויס מהבנקים, יגיע מהלוואה של 5 מיליון שקל בריבית נמוכה שתיתן המדינה ומ־1.5 מיליון שקל שיגויסו מהאשראי של הבימה בבנק לאומי. "אני מאמין שההסכם יכול להוציא את הבימה מהמצב הקשה", אמר גורם באוצר.

לאחר הקיזוז המשמעותי בחובותיו במסגרת הסדר ההבראה והמעבר חזרה למשכן הקבוע ב־2011, מוטלת על הבימה החובה להוכיח כי הוא אכן יכול לעמוד בכוחות עצמו ולשמור על איזון תקציבי ללא סיוע מהמדינה.