כמה באמת עולה לפתוח עסק בזכיינות?

ענף הזכיינות מציע מגוון רחב של עסקים אותם ניתן להקים באמצעות השיטה. לפי השיטה, הרשת המזכה מקנה ליזם בודד (יכול להיות גם תאגיד) זכות להשתמש במותג שלה ובמוניטין שצברה בתמורה לתשלום. התשלום בדרך כלל נחלק לשניים, תשלום חד פעמי (דמי זיכיון) שהוא בדרך כלל תשלום עבור השימוש בשם המותג ותשלום חודשי קבוע עבור שירותי הניהול, התמיכה והסיוע עבור הזכיין הבודד. התשלומים החודשיים נקראים לרוב תמלוגים חודשיים או דמי ניהול.

ישנן רשתות אשר לכאורה לא גובות "דמי ניהול" אולם אלה לרוב מגולמים במוצרים אשר מסופקים לזכיין על ידי הרשת. מודל כזה שכיח בעיקר בתחום המסחר ופחות בתחום המזון.

בנוסף לתמלוגים החודשיים, במרבית הרשתות ישנה תופעה הנקראת קרן פרסום לפיה כל יזם מפריש סכום מסוים של כסף עבור חשיפת המותג וכך נהנים כלל הזכיינים מפרסום אזורי או ארצי שסביר להניח שלא היו יכולים לעמוד בו באופן עצמאי.

דמי זיכיון, קרן פרסום ותמלוגים חודשיים הינם תשלומים ייחודים לעסקי הזכיינות, אולם כל רוכש זיכיון חייב לקחת בחשבון תשלומים נוספים כאשר הוא מכלכל את צעדיו לקראת הקמת העסק בו הוא חפץ. מבין התשלומים האלה יש לקחת בחשבון ערבויות בנקאיות לבעל הנדל"ן ששוכרים ממנו את המקום לפתיחתו של הסניף. הערבות הבנקאית הינה בדרך כלל בגובה שלושה חודשי שכירות בתוספת מע"מ. חשוב להדגיש כי את הערבות לא משלמים אלא מפקידים בבנק כבטוחה לתשלום סדיר של שכר הדירה ויתר התחייבויות שיש בהסכם השכירות ולכן סכום זה אינו כסף נזיל ובהחלט יש לקחת אותו בחשבון כחלק מכלל ההוצאות.

רשתות מסוימות (בעיקר בתחום המסחר) דורשות ערבויות בנקאיות בסכומים שונים וזאת להבטיח את ההתחייבויות הזכיין כלפי הרשת ובין היתר שהרשת לא תהיה חשופה בפני דרישות מצד ספקים לתשלומים כלשהם אותם חב הזכיין. במקרים אחרים הערבויות הבנקאיות לטובת הרשת הינן בעבור הסחורה המסופקת באופן רציף לזכיין מבלי שהוא משלם עבורה.

לצד הערבויות הבנקאיות קיים, בחלק מן המקרים, תשלום של דמי פינוי אשר משולם בד"כ לבעל העסק היוצא. תשלום דמי פינוי יכול לנוע בין עשרות למאות אלפי שקלים. העלויות משתנות בהתאם למיקום ולמצב העסק והציוד שמשאיר בו בעל העסק המתפנה.

השקעות וכספים נוספים שיש לקחת בחשבון בכניסה לעולם העסקים הינם מלאי ראשוני והון חוזר. עסקים רבים וטובים לא מצליחים להגיע לרווחיות תפעולית מאחר שלא חישבו נכון את צעדיהם. במקרים מסוימים הבנק לא יהיה המושיע ואפילו להיפך. יש לזכור ולשנן שבנק נותן מטרייה ביום שמש וכשמתחיל להיות סגריר הוא רוצה אותה בחזרה. לפיכך חייבים לשים סכום של כסף נכבד בצד שיהיה קיים כל הזמן.

האם לאחר מכלול העלויות הרבות של עסק ובפרט בזכיינות האם זה משתלם? לפי דו"ח דן אנד ברדסטריט וגורמים מקצועיים שונים, עסקים הפועלים בשיטת הזכיינות מקטינים בצורה משמעותית את רמת הסיכון של היזם. כל הנתונים מצביעים על כך שרמת השרידות של עסק בזכיינות גבוהה בעשרות אחוזים משל עסק בודד. לשם דוגמא, מחזורי מכירות של בית קפה המופעל בזכיינות ברוב המכריע של המקרים הינו פי שניים ויותר מאשר בית קפה עצמאי וזאת תוך יעילות תפעולית וניהולית גבוהה יותר.

עלות הזיכיון במספרים:

בתי קפה:

דמי זיכיון (תשלום חד פעמי): 150,000-250,000 שקל

תמלוגים חודשיים: 5%-7% מהמחזור החודשי. תשלומים אלה הינם בנוסף לסל מוצרים אשר הזכיין מחויב לרכוש מהרשת.

קרן פרסום: 1%-2% מהמחזור החודש

עלות השקעה בהקמת סניף: כ-7,000 שקל למ"ר. בית קפה ממוצע גודלו 140 מ"ר.

סושיות:

דמי זיכיון: 100,000-150,000 שקל

תמלוגים חודשיים: 3%-5% מהמחזור החודשי. ברוב המקרים הרשת מחייבת את הזכיין לרכוש ממנה את חומרי גלם בין היתר על מנת לשמור על אחידות המוצר.

קרן פרסום: 0-2% מהמחזור החודשי.

עלות השקעה בהקמת סניף: 250,000 שקל לדוכן. 400,000 שקל לחנות בגודל 60 מ"ר.

מסעדות:

דמי זיכיון (תשלום חד פעמי): 150,000-400,000 שקל

תמלוגים חודשים: 5%-7% מהמחזור החודשי. תשלומים אלה הינם בנוסף לסל מוצרים אשר הזכיין מחויב לרכוש מהרשת

קרן פרסום: 1%-2% מהמחזור החודש

עלות השקעה בהקמת סניף כ -10,000 שקל למ"ר.

אופנה:

דמי זיכיון: 50,000-200,000 שקל

תמלוגים חודשיים: 0-7% מהמחזור החודשי. כאשר דמי התמלוגים הינם 0, כלומר אין תמלוגים חודשיים – אזי הרשת מגלמת את התמלוגים בעלויות הסחורה המסופקת לזכיין.

קרן פרסום: 0-2% מהמחזור החודשי.

עלות הקמה ממוצעת של חנות אופנה הינה כ-5,000 שקל למ"ר. חנויות אופנה נעות בין 50-150 מ"ר.

בתחום האפנה ובמסחר בכלל קיימים שני מודלים של זיכיונות, האחד: זכיינות תפעולית לפיה המלאי בחנות שייך לרשת וכל ההכנסות מועברות לרשת באופן ישיר, הרשת נושאת בעלויות של סליקת אשראי, כלומר הקופה שייכת לרשת. בתחילת כל חודש הרשת מעבירה לזכיין "עמלת זכיין" בגין המכירות של החודש הקודם בדרך כלל 38%-45% מהמחזור החודשי ומסכום זה הזכיין משלם את ההוצאות השוטפות והקבועות בעסק כגון, שכר עבודה, חשמל, ארנונה, ביטוחים, תקשורת וכדומה ומה שנשאר אם נשאר מהווה רווח תפעולי של הזכיין.

המודל השני: זכיינות קלאסית, לפי שיטה זו הזכיין רוכש סחורה ממגוון ספקים והוא זה אשר נושא בעלויות המלאי אשר יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

בשתי השיטות נדרשת ערבות בנקאית לרשת. במקרים מסוימים לטובת המלאי בחנות ובמקרים אחרים לטובת התחייבויות הזכיין לספקי הרשת.

בשנים האחרונות ניכרת ירידת תלולה בביקוש לזכיינות אופנה לנוכח שכר דירה גבוה, עלויות יצור ויבוא גבוהות, כניסת רשתות בינלאומיות אשר נוגסות נתח משמעותי מרשתות ישראליות.

צעצועים, מסחר ומתנות:

דמי זיכיון: 50,000-200,000 שקל

תמלוגים חודשיים: 0-5%. רשתות מסוימות מגלמות את התמלוגים החודשיים במלאי אותו היא מוכרת לזכיין ולכן במקרה כזה הרשתות לכאורה לא גובות תמלוגים.

קרן פרסום: 0-3% מהמחזור החודשי

עלות הקמה של סניף: 2,000 שקל למ"ר עבור השיפוץ. מלאי בחנות מחושב בין 2,000-3,500 שקל למ"ר. בחנות אשר מופעלת בזיכיון תפעולי הזכיין לא נדרש לממן את המלאי.

גלידריות:

דמי זיכיון: 0-100,000 שקל

תמלוגים חודשים: 0-5% מהמחזור החודשי.

קרן פרסום: 0-2% מהמחזור החודשי.

עלות הקמה של גלידרייה משתנה בהתאם לקונספט שמונחל בסניף ונע בין 4,000-6,000 שקל למ"ר. גודל סניף ממוצע של גלידרייה הוא כ-65 מ"ר. מרבית ההוצאה הינה עבור המקררים והציוד הנדרש לגלידה עצמה. ישנם מספר סוגי גלידה אשר לכל סוג נדרשים ציוד ומכונות מסוג אחר. מותגים מסוימים של גלידה הינם בייצור עצמי כלומר הגלידה נעשית בסניף עצמו וישנן רשתות אשר מספקות גלידה מוכנה לסניפים.

הרשתות הן אלה אשר מספקות את המוצר המוגמר או את חומרי הגלם להכנת הגלידה.

הכותב הינו מנהל במרכז לקידום זכיינות בישראל.