צילום: אוראל כהן
הרשעת רפי פלד: בובה של מפכ"ל
ההגנה של פלד התבססה על טיעון הבובה. לא ידעתי לא הבנתי. לבובות האחרות שיושבות בדירקטוריונים כדאי לקרוא את הכרעת הדין
2. פלד, לשעבר מפכ"ל המשטרה, הוא רמאי. את זה אומר השופט כבוב, שהרשיע אותו בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים. למה פלד הורשע במרמה והפרת אמונים? מכיוון שהוא, בשפה המשפטית, הסתיר את מערכת הקשרים הכספית האישית שהיתה לו עם יגרמן. בשפה פשוטה יותר, השיטה עבדה כך: פלד הלווה כספים ליגרמן, ויגרמן, כמו בפעמים רבות
קודמות, לא החזיר. כדי להחזיר לפלד את הכספים, הוא שלח יד לקופות החברות הציבוריות שעליהן פלד היה מופקד. לא סתם מופקד, המפקד העליון, יו"ר הדירקטוריון.
3. העברת הכספים מהחברות שהיו בשליטת פלד, הקבלן אריה גבעוני ודוד הבי לחברות הפרטיות של גבעוני ושל הבי באמצעות היועץ הפיננסי יגרמן נעשתה בדרך הבאה: יגרמן, בעל רקורד לא מרשים במיוחד בלשון המעטה, לא רצה להתמנות לדירקטור. מה עשה? ניהל את העסק בלי תפקיד רשמי ובעזרת חתימות של בעלי השליטה. ביהמ"ש החליט שגם מי שאינו נושא משרה רשמית, אך מכוון את פעולות החברה, ייחשב כנושא משרה ויחולו עליו כל החובות של נושא משרה. מה שקרה בפרשת פלד־גבעוני היה דריסה גסה וכלל לא מתוחכמת של כללי הממשל התאגידי. פלד היה קישוט. יגרמן הוא רק יועץ חיצוני, ואיש לא צריך לדעת על העניין האישי שהיה לפלד עם יגרמן. את כל פעולות התרמית הללו ליוו דירקטוריונים ומנהלי כספים ששימשו כבובות. אלו הסתכלו על המעשים הפליליים של יגרמן, גבעוני, הבי ופלד והחליטו לחמם עוד קצת את הכיסא ולהמשיך ליהנות ממשכורות נאות.
קשה לראות את פרשת פלד־גבעוני חוזרת על עצמה ב־2013. רמת התחכום של בעלי השליטה עלתה כמה מדרגות, בד בבד עם הכבדה של הרגולציה. איש לא מעלה על דעתו להסתיר מערכת כספים וקשרים אישיים ולהתחמק מעסקאות בעלי עניין. הדרך היא לשכנע את המוסדיים לתמוך, ובאורח פלא לראות את אותם מוסדיים מוצאים ג'ובים אצל אותו בעל שליטה שהסתייע בהם.
4. שני הטיעונים האחרים משמשים דירקטוריונים גם היום. לא מעט יו"רים בחברות ציבוריות הם בובות. כל עוד איש לא נחקר ולא נעשים מעשים שעוברים על כללי הממשל התאגידי, הכל בסדר. אך כשמשהו ישתבש, טענת ההגנה תהיה לא ידעתי, לא שמעתי ולא הבנתי. לפי השופט כבוב, הטיעון הזה לא עובד. יש גם לא מעט חברות ציבוריות, אפילו גדולות ומובילות, שבעלי השליטה משפיעים עליהן באופן מהותי, אך אינם נושאי משרה מחשש שביום הדין ישמש טיעון זה כטיעון הגנה. השופט שמט את הקרקע מתחת להנחת היסוד הזו.
השיטה של הנאשמים היתה כאמור לא מתוחכמת. "אנשי המקצוע" היום הרבה יותר מתוחכמים. הם מביאים הערכת שווי מפולפלת, גם אם מנותקת מהמציאות, וזו מכשירה עסקת בעלי עניין שמהותה העברת כספים מחברות ציבוריות לכיסם של בעלי השליטה. השיטה אותה שיטה, האמצעים מעט השתכללו.
תגובה אחת לכתיבת תגובה