הון אנושי: לאן נוסעים מכאן
שלוש קליקות פוליטיות נלחמות על כל קול, ושי אגסי אחד מסביר מה בעצם קרה בבטר פלייס
בחירות שמתקרבות צובעות הכל בצבעים פוליטיים עזים. השבוע כבר אי אפשר היה להימלט מזה. ביום חמישי בערב, למשל, בסינמטק, הוקרן "שומרי הסף", סרט שמתעד שישה ראשי שב"כ ממרקים את מצפונם וקוראים לדבר עם האויב, רגע אחרי שהם מספרים בתענוג פורנוגרפי על שיטות עינוי וסיכולים ממוקדים. לרגעים היה נדמה שהסרט הוא רק תירוץ; שבעצם כולם התכנסו שם לערב מחאה נגד ראש הממשלה. כולם נתנו את אותו טון, מיוסי שריד דרך השב"כניקים ועד חיים רמון, שאמר לי: "בדומה לבועה כלכלית ישנה גם בועה מדינית, וכשהבועה המדינית עם הפלסטינים תתפוצץ יהיה אסון יותר גדול אפילו".
השב"כניקים התמקדו בשיחות איתם בעיקר בעניין איראן. עמי איילון אמר שהוא "מסכים עם חלק מדבריהם" של יובל דיסקין ומאיר דגן נגד תקיפה. כרמי גילון היה ישיר יותר, וממש צמא לדבר. "אני נותן לך את הזכות להיות הראשון שיצטט אותי בהתבטאות הראשונה שלי בנושא", אמר לי, ואחרי פאוזה דרמטית המשיך: "אני בעניין האיראני בדעה אחת עם דיסקין ודגן". יעקב פרי, פעם ראש השירות, אחר כך שכיר בכיר ועשיר והיום פוליטיקאי מתחיל אמר: "ראה זה פלא, הנושא של האיום האיראני ירד מהפרק במערכת הבחירות. האיום קיים, אבל פתאום ראש הממשלה ושר הביטחון לא עוסקים בנושא, כנראה מישהו אמר להם שהוא לא אטרקטיבי בתקופת הבחירות".
יומיים אחר כך עזבתי את איראן וראיתי את האלפיון עולה לרגל למסיבת יום ההולדת של הרפלקסולוגית החביבה עליו דינה דואדי. וגם שם גיליתי שמדברים על יעקב פרי. פגשתי שם את דני טוקטלי, איש עסקים, מחבריו הקרובים של יאיר לפיד ואחד המשקיעים המרכזיים במפלגת יש עתיד. הוא שיבח את לפיד ללא הפסקה, טען שהסקרים לא משקפים את המציאות כי הם נעשים רק בקרב בעלי טלפון קווי, אבל מתח ביקורת על שילובו הרועם של יעקב פרי ברשימה בתחילת הקמפיין. "אם אתה רוצה לסמן שינוי חברתי האיש הראשון שאתה צריך להציג זה לא אדם שעומד בראש בנק והיה בעבר מנהל של חברה סלולרית. תציג פעילים חברתייים וכאלה". אמרתי לו שנדמה היה שפרי לוהק על תקן "מר ביטחון" של המפלגה, וטוקטלי אמר: "אני לא חושב שמישהו אמור להיות 'מר ביטחון' ביש עתיד. הרי אף אחד מהם לא יהיה שר ביטחון. צריך להגיד 'אני רוצה להיות שר חינוך', מה שמעניין אותנו זה שלא ידפקו את מעמד הביניים". אחר כך הוסיף שהוא, כעשיר, תומך בהגדלת המיסוי על עשירים וסולד מראוותנות נוסח החתונה של משפחת תשובה. חבר קרוב נוסף של לפיד, איש העסקים רון צוקרמן, אמר לי: "אני מתחנן וכורע על ארבע - פשוט תצביע לפיד. זה מה שאתה צריך לעשות. עד כדי כך אני אוהב את האדם הזה". והוא לא התבדח.
מהחוג בית הלא רשמי הזה המשכתי לחוג בית רשמי של תנועת עם שלם, שבו התארח הרב חיים אמסלם בביתה של דפנה אגסי. היא אפילו תקעה מזוזה חדשה לכבוד האירוע. אגסי, עד לאחרונה סמנכ"לית בבטר פלייס, אירחה את אביה ראובן אגסי, פעם יזם הייטק מצליח והיום מספר 3 ברשימה של אמסלם; את אחיה שי אגסי, פעם יזם הייטק מצליח והיום בחופשת שחרור; ולצדם עשירים, מקורבים ושכנים מרשפון. הם הקשיבו בעניין לסיפורים של אמסלם על ש"ס. אני הקשבתי בעניין לפרסומאי של עם שלם אילון זרמון, שטען שמצבו של ענף הפרסום נהדר וכל השאר סתם בוכים כי הם רק יודעים לקחת עמלות אבל לא מבינים בקריאייטיב. "זה לא פלא שמודי כידון בוכה, הוא גמור מזה שנוחי דנקנר נופל והוא לא יקבל יותר את כל הקמפיינים של החברות שהיו שייכות לו", אמר.
בסוף נתקלתי בשי אגסי עצמו. הוא היה שקוע בשיחה עם אורח שקנה את המכונית החשמלית, ואגסי הסביר לו מה הוליד את הקשיים של בטר פלייס שהובילו להדחתו. "צריך לזכור שהעיתונות היום ממומנת כמעט כולה מפרסומות של יבואני רכב, ובגלל זה העיתונים כתבו שהמכונית שלנו לא מספיק טובה", אמר אגסי, "אם היינו עושים את הפרויקט הזה בקליפורניה היו מפרגנים לנו. הבן אדם היחיד שאמר שכדאי לנו לעשות את זה שם היה עידן עופר, והוא כנראה צדק מאוד. פה המשק של יבואני הרכב ריכוזי מאוד, ויש להם שליטה בשוק". המעריץ הנהן, ואני תהיתי אם בבחירות הבאות יהיה מי שיצליח לגרור גם את אגסי הבן לתוך הפוליטיקה.
2 תגובות לכתיבת תגובה