הקרנת בכורה: "ארגו"

טהרן 1979. האיראנים מסתערים על שגרירות ארה"ב וחוטפים את הדיפלומטים שבניין. הסיפור מייצר כותרות רבות באותה תקופה, אבל "ארגו" מתמקד דווקא בשישה אמריקאים שמצליחים להימלט ומוצאים מקלט בשגרירות קנדה. סוכן סי.איי.איי נועז הוגה בעבורם תוכנית מילוט, הכוללת הפקה של סרט פיקטיבי, שנועד להבריח את השישה מאיראן, בעוד שלטונות המהפכה האיראניים חושבים כי מדובר בצוות ההפקה של הסרט.

קהל היעד: מכורים לסרטי מתח ומי שנוטה להשתמש בקלישאה ״המציאות עולה על כל דמיון״. דבר המבקר: מותחן טוב, הבנוי על קצב נכון ועל עלילה שבה הגיבורים מתמודדים עם קשיים בלתי אפשריים לכאורה ומנצחים. הקשיים האלה הם שמחזיקים את הצופים על קצה הכיסא שלהם בקולנוע. ההיגיון אומר לנו שהגיבור חייב לנצח.

זה מה שקורה בדרך כלל. במקרה של "ארגו", מה שמחזיק אותנו במתח הוא גם העובדה שאנחנו יודעים שהסיפור קרה במציאות. הבמאי בן אפלק בחר ללהק לתפקיד הראשי בסרטו את השחקן בן אפלק. למרות הזחיחות שבבחירה הזו, ״ארגו״ יוצא ממנה מורווח. אפלק מגלם את המושיע, סוכן הסי.איי.איי טוני מנדז, שמקבל אישור לתוכנית ההזויה של הפקת סרט מדע בדיוני, שמתרחש על רקע נופים מזרח תיכוניים. הוא משכנע את מפקדיו שיוכל להגיע לטהרן, לספק לאמריקאים המתחבאים סיפור כיסוי שהם חלק מהצוות של הסרט הפיקטיבי, ולחלץ אותם מהסכנה. ההקפדה על בחירת אתרי הצילום ועל השחזור התקופתי מחזקת את האמינות וההזדהות של הצופה עם האמריקאים הנמלטים מאימת ההמון החומייניסטי הזועם. (ארה"ב 2012, 120 דק').

שורה תחתונה: בדרך לאוסקר, בן אפלק מוכיח שהוא יודע קולנוע גם מאחורי המצלמה.