בעקבות הפסיקה על פלאפון: עד שתגיע העתירה לבג"ץ, חופש ההתאגדות ניצח

"תקדים פלאפון", הפצצה שהטיל בית הדין הארצי לעבודה ביום רביעי שעבר, עוד מהדהד במסדרונות ארגוני העובדים והמעסיקים. הרכב בראשות הנשיאה נילי ארד קבע שלהנהלת פלאפון אסור להתערב בשום צורה או להביע דעה כלשהי על ניסיון העובדים להקים ועד יציג. מדובר בהחלטה עקרונית המשפיעה על כל המעסיקים הפרטיים במשק. הנשיאה ארד קיבלה את ערעור ההסתדרות כלשונו ומכאן גזרה נורמות ברורות וחד־משמעיות שקשה למצוא בהן שטח אפור, ולפיהן יש לארגון עובדים חופש מלא להקים ועדים ללא התערבות מצד המעסיק.  

זו אינה פסיקה רגילה של ביה"ד לעבודה, שכן היא אינה נשענת רק על פרשנות משפטית של דיני העבודה, אלא גם קובעת ערכים ומשרטטת היררכיה, גם אם זמנית, בין זכות זו לזכות הביטוי של המעסיק. ניתוח פסק הדין מראה שבבסיסו עומדת הפררוגטיבה של ביה"ד לעבודה לקבוע ערכים כאלו, אולם כאן עשויה להיות גם חולשתו.

"נימוקים חזקים"

הדיון הערכי הוא הפתח שדרכו יוכל להיכנס בג"ץ, אם וכאשר יוגש ערעור על פסיקתו של ביה"ד הארצי, ולקבוע איזון חדש בין המעסיק לעובדים בעת התארגנות ראשונית. ארגוני המעסיקים כבר החלו בגישושים לקראת ערעור לעליון, אך עו"ד ארנה לין שייצגה את ההסתדרות בתיק, סבורה שהנימוקים של ביה"ד הארצי בהחלטתו חזקים מספיק, ושמלכתחילה "בג"ץ לא ממהר להתערב בעניינים שהם בתחום המומחיות של בית הדין לעבודה, כמו המשפט הקיבוצי". עו"ד נחום פינברג, המייצג מעסיקים רבים ובהם בזק, דווקא חושב ש"כדי שבג"ץ יתערב, צריכה להיות הלכה ראשונית וחשובה, ואת המבחן הזה בוודאי שהפסיקה הנוכחית עוברת. החלטות שכאלה של ביה"ד הארצי לעבודה נדירות כשלעצמן, ולכן יש מקום שהעליון יביע את עמדתו".

עד כה היה ברור שלמעסיק אסור לנסות למנוע באופן פעיל הקמה של ועד עובדים כמו באמצעות פיטורים של חבר ועד בזמן התארגנות ראשונית, או איום ברור בסגירה של המפעל ושימוש בשיטות הפחדה למיניהן. אולם כל זה היה טוב ויפה כל עוד נשמרו נורמות של התנהגות בין מעסיק להסתדרות, וגם כשהדיונים הגיעו לטונים גבוהים ולהאשמות הדדיות, היה ברור שיש גבולות שאין לחצות. אולם בארבעת החודשים האחרונים נחצו במאבק להקמת ועד העובדים בפלאפון כמה וכמה נורמות. היה לחץ מתוקשר ומתועד של מנהלים בכירים בחברה על עובדים לבטל את טופסי ההצטרפות להסתדרות, היה מסר חד־משמעי של המנכ"ל גיל שרון שוועד עובדים יפגע בחברה, וכמובן היה מהלך מתוקשר מאוד של גרירת המכוניות של חברי הוועד מבתיהם ומחניית בית ההסתדרות בעת שנפגשו עם היו"ר עופר עיני.

הפירוט הרחב שמביא ביה"ד לשימוש של פלאפון בכוחה כמעסיק כדי ללחוץ על העובדים שלא להקים ועד מראה ששימוש זה הוא שהוביל את ביה"ד לדון בערעור ההסתדרות נגד החלטת ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, שעוד אפשר להנהלת פלאפון חופש פעולה מסוים. בפירוט הזה גם מופיע רמז מדוע לבסוף התקבל הערעור במלואו, ואף נקבע שנטל ההוכחה להראות שפעולותיו, במישרין ובעקיפין, אינן קשורות להתארגנות חל על המעסיק.

הכרעה בין שתי זכויות

כדי לקבוע איזון מחדש בין הזכות לחופש ביטוי, שלה טענו פלאפון וארגוני המעסיקים שצידדו בה, לבין הזכות להתאגדות, שלה טענה ההסתדרות, נדרשה הכרעה ערכית. ואכן, כותבת הנשיאה ארד, בהסכמת סגן הנשיאה יגאל פליטמן והשופט עמירם רבינוביץ', שהערעור אינו עוסק רק בפרשנות משפטית לאחד מחוקי העבודה, אלא גם בהכרעה בין שתי תפיסות עולם. אחת "גורסת כי נוכח פער הכוחות המובנה בין המעסיק לעובדיו", כל עמדה מצד המעסיק בנוגע להתארגנות ראשונית היא לחץ על העובד היחיד, והפגיעה בזכות ההתארגנות כה קשה עד שמותר עבורה לצמצם באופן ניכר, גם אם זמני, את חופש הביטוי של המעסיק. הגישה השנייה היא שכל עוד המעסיק אינו כופה או מאיים, יש לו חופש ביטוי.

ההכרעה שנדרש אליה ביה"ד היא הכרעה אופקית, כלומר בין שתי זכויות שלפי העיקרון המשפטי, האיזון החדש ביניהן צריך להיקבע במקום שבו סך הפגיעה בשתי הזכויות הוא הקטן ביותר. מכיוון שהכוח שבו השתמשה פלאפון הכיל פוטנציאל לפגיעה כה אנושה בהתארגנות ראשונית, ומכיוון שביה"ד מפרש את דיני העבודה כמעודדים הקמה של ועדים, המסקנה שלו היא שהפגיעה בחופש הביטוי של המעסיק בנעשה בחצרו קטנה יותר לעומת פגיעה ביכולת העובדים לחופש ביטוי משלהם באמצעות ועד.