אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

"כובע הוא כמו סימן קריאה או דובדבן"

תמי בר־לב, מעצבת כובעים שאוהבת ליצור פנטזיה והומור מחומרים בסיסיים

09.01.2013, 08:05 | עילית מינמר

עוד כשלמדה בשנקר, מספרת הכובענית תמי בר־לב, הכל התחיל מהראש. "תמיד היתה לי מין סטייה לשים אובייקטים על הראש", היא מודה בחיוך, "תמיד ציירתי כובעים. אבל לא העזתי ללכת על זה, כי נראה לי חוצפה להתעסק רק בדבר הזה, וודאי שמופרך לארץ". ובכל זאת, בסוף שנה ד' של לימודי עיצוב אופנה בשנקר בר־לב ידעה שביגוד זה לא בשבילה. כשסיימה את לימודיה בשנקר ב־2009, אחרי ששילבה גם בפרויקט הגמר שלה כובעים לדוגמניות, התחילה ליצור כובעים. "לא ידעתי לעשות אותם, אבל לימדתי את עצמי מספרים".

תמי בר־לב מוקפת כובעים בעיצובה, חומרים והשראות לעבודתה. "אני משתדלת להשתמש בדימויים מוכרים כדי ליצור משהו שיתקשר עם הצופה" , צילום: תומי הרפז תמי בר־לב מוקפת כובעים בעיצובה, חומרים והשראות לעבודתה. "אני משתדלת להשתמש בדימויים מוכרים כדי ליצור משהו שיתקשר עם הצופה" | צילום: תומי הרפז תמי בר־לב מוקפת כובעים בעיצובה, חומרים והשראות לעבודתה. "אני משתדלת להשתמש בדימויים מוכרים כדי ליצור משהו שיתקשר עם הצופה" , צילום: תומי הרפז

למה דווקא כובעים?

"כובע הוא פריט חשוב ומקסים. יש לו ערך תרבותי והיסטורי. הוא איקון בעצמו. כובע הוא כמו סימן קריאה או דובדבן, שבא לזקק את מה שאדם מנסה לשדר או להגיד על עצמו. הוא בונה זהות, וקל להחליף זהויות בכל פעם שחובשים כובע שונה".

ביקור בתערוכה של הכובען סטיבן ג'ונס בלונדון רק חיזק בה את התחושה שזה ייעודה. "לא הפסקתי לחשוב על זה", היא אומרת.

במשך כשנה המציאה טכניקות, קראה הרבה, ובסופו של דבר, משום שרצתה ללמוד שיטות מסורתיות, נסעה ללונדון לחצי שנה ועשתה סטאז' אצל הכובען פירס אטקינסון, "האיש שעשה לאנה דלה רוסו את כובע הדובדבנים המפורסם. הוא מדהים, כריזמטי, מעורר השראה". השניים מצאו שפה משותפת בנטייה לסגנון הפופ ולהומור, ובין השאר הוכשרה בר־לב גם על ידי כובענית מבוגרת שבעבר יצרה כובעים למלכה האם. בדיעבד התברר לה שמה שעשתה עד אז בעצמה בלימוד עצמי לא היה רחוק מהמציאות. "היו דברים שעשיתי טוב, והצלחתי להמציא שפה מקורית".

בסטודיו של תמי בר-לב 

לחצו לצפייה
גלריית כלכליסט: (8 תמונות)

השפה המקורית הזאת נוטה לצורות בסיסיות כמו כובע ה־Bowler השחור (כזה שצ'רלי צ'פלין חבש) או כובע ה־Boater, כובע קש קלאסי ישר, כמו של משיטי הגונדולות בוונציה; את הצורות האיקוניות האלה היא הופכת למשהו מרתק. "אני אוהבת ליצור דברים קולים ומגניבים - אבל לא מנייר וחומרים לא מציאותיים, אלא מחומרים מסורתיים. ליצור בעצם פנטזיה והומור מחומר בסיסי. אני משתדלת להישען על דימויים מוכרים ועל התרבות בשביל ליצור משהו שיתקשר עם הצופה. אני אוהבת חשיבה אסוציאטיבית. ליצור הומור, אבל בטעם טוב באמצעות אסתטיקה - ושהתוצאה תהיה נחשקת. שאנשים ירצו לשים את זה על הראש".

בר־לב שואבת השראה ממעצבים יצירתיים ופורצי גבולות כמו פירס אטקינסון, פיליפ טרייסי, ז'אן שארל דה קסטלבז'אק, קארל לגרפלד ואלזה סקיאפרלי, שהושפעה מהסוריאליזם ומהדאדא. "אני מאוד מחוברת לעיצובים שלה. יש בה תחכום והומור - למשל בשמלת הלובסטר ובכובע הנעל שעיצבה. יש שם גם מלאכת יד, רקמה, טכניקה מוקפדת, שאני מאוד מעריכה".

היא מקפידה לעבוד אך ורק עם חומרים טבעיים כמו לבד, קש וכותנה. "התהליכים שהחומר עובר ביצירת הכובע משפיעים עליו, למשל אדים, חום; חומר סינתטי אינו מגיב למניפולציה של מתיחת כובע ממשטח ישר לעגול". היא משקיעה מחשבה גם בבחירת החומר המעטר את הכובע, כך שלא יהיה כבד מדי. גם שם לרוב מדובר בפאייטים וחרוזים, אבל גם בעיסת נייר ובחוטי סאטן. לא אחת היא גם מוסיפה פירות פלסטיק קלים.

אנה דלו רוסו בכובע של פירס אטקינסון. "מעורר השראה", צילום: אימג אנה דלו רוסו בכובע של פירס אטקינסון. "מעורר השראה" | צילום: אימג'בנק, Gettyimages אנה דלו רוסו בכובע של פירס אטקינסון. "מעורר השראה", צילום: אימג

בדירתה המשמשת גם סטודיו, שהיתה של סבה וסבתה, היא עובדת בחדר ששימש בעבר את סבה, נגר חובב, כנגרייה שלו. כלי העבודה שלו עדיין מסודרים שם, תלויים על הקירות בסדר מופתי לצד אימומי הראש שלה ומגוון החומרים המשמשים בעבודתה: לבד, קש, פאייטים, חרוזים, נוצות, אצבעון קטן. בסלון אי אפשר שלא להבחין בהשראות לעיצוביה המציצים מכל מקום. בר־לב אוהבת סוריאליזם ופופ ומתחברת לאיקונים וסמלים. "אני משתמשת באוצר הדימויים המוכרים שלנו כדי לייצר אמירה. אני אוהבת שמסתכלים על משהו ומזהים אותו - לעשות שילובים של אובייקטים סימבוליים ושהתוצאה מזכירה למתבונן משהו, אווירה מסוימת".

הבית הקטן גדוש באוספים צבעוניים ומשעשעים: דברי מאכל מדומים, בובות דיסני, קשים צבעוניים, פקקי שעם של בקבוקי יין. בצד אלה מושכים את העין עבודות של שניים מהאמנים האהובים עליה, פבלו פיקאסו וג'וזפה ארצ'ימבולדו, צייר איטלקי מהמאה ה־16 שצייר דיוקנאות המורכבים מפירות ופרחים. "היצירות שלו הן אוונגרד, הן הקדימו את הסוריאליזם במאות שנים". פירות, ירקות ושאר מאכלים משמשים גם אותה בעבודתה: למשל, כובע בננה שיצרה לסדרת האינטרנט הקומית "המכשפות משינקין", כובע ספגטי וכדורי בשר, וכובע של דג כתום, עשוי לבד, רקום פאייטים ועטוף בעיתון מבד, שזכה לשם "Yesterday's News".

עניין השמות הוא קבוע אצלה: לכובע שהמוטיב העיקרי בו היה שרימפס עשויים רקמת פאייטים היא קראה "Shrimp Cocktail Hat

". כובע אחר, שנראה כמו הכלאה בין תסרוקת רוקוקו דקדנטית לערימת פריטים מגוחכת מעולמו של ד"ר סוס, מכונה "Let Them Eat Cakes". קולקציית הקיץ שהיא שוקדת עליה בימים אלה, ותוצג ברשת רזילי, תיקרא "If You Like Pina Colada", ואפשר רק לדמיין את החיבור בין המוטיבים הטרופיים, הפירות ושאר דברים.

המטרה שלה היא ליצור קולקציות קטנות ולקבל הזמנות (www.facebook.com/Tami.Hats). כך, למעשה, אין היא נאלצת להיפרד משום דבר שיצרה. העבודה שלה, היא אומרת, היא אסוציאטיבית, אבל גם תולדה של דו־שיח עם הלקוח - מעצב, סטייליסט או לקוחה פרטית. וחשוב מכך, לכל דבר יש אינטרפרטציה מסחרית. "כיף לעשות דברים במקביל", היא אומרת. "חשוב לי האיזון בין יצירת פריטים אופנתיים לתצוגות והפקות אופנה לבין עבודה עם לקוחות פרטיים וכלות".

האתר של תמי בר-לב - www.tamibarlev.com

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות