אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
השבוע: מדינה סתומה צילום: מוטי קמחי, ynet

השבוע: מדינה סתומה

פעם ב־20 שנה מתרחשת סופה שמעוררת כזה בלגן במדינה. פעם בכמה עשורים נחשפת פרשה מעוררת קבס כמו מאבק האגואים בין לשכת הרמטכ"ל לזו של שר הביטחון. נקווה שבשני המקרים בפעם הבאה הניקוז יעבוד טוב יותר

10.01.2013, 08:56 | תמי ארד

בצעד חריג הרשיתי לעצמי לכתוב השבוע בשם הנהגים הסבלנים, שנתקעו בפקקי הענק עקב הופעתה הכריזמטית של הסופה נחמה (שם זמני). לא כעסנו, כי מי יכול לכעוס על השמים? במקום זה בחרנו להודות ליושב במרומים הסוערים על התרוננותה של הכנרת ועל הזמן החופשי שהתפנה לנו, עד שמערכת הניקוז התעשתה מההלם. בשעות שבילינו עם עצמנו במכונית, שחלמה להיות סירה, התאפשר לנו לצאת מתוך הקופסה הפרטית ולהרהר בקופסה הלאומית. המסקנות, כצפוי, זרמו עם המים.

פקקים בת"א עקב ההצפות, צילום: יובל חן פקקים בת"א עקב ההצפות | צילום: יובל חן פקקים בת"א עקב ההצפות, צילום: יובל חן

דו"ח הרפז גילה, למשל, ששר הביטחון והרמטכ"ל הם בני אדם ככל בני האדם. אוהבים, שונאים וביתרת הזמן משליכים פסולת. טוב, לא בדיוק ככל בני האדם, יש להם נהג ולשכה ועוזרים, וכשהם אוהבים הם שולחים שוקולד ופרחים באמצעות הרל"ש, וכשהם שונאים הם משליכים את הפסולת באמצעות הרל"ש. אך שלא כמו אצל אנשים רגילים, שמלכלכים אלה על אלה ומאבדים את נימוסיהם הטובים - המריבה הפכה לפיגוע של שני אגואים, שהגיעו לראש הפירמידה השלטת במדינה. פוטש לא היה כאן, קבע המבקר. מהתרשמות שטחית נדמה, שהנזק שנגרם לצבא הוא בעיקר תדמיתי, אך התחושה הכללית בהחלט מעוררת קבס.

גבי אשכנזי (מימין) אהוד ברק, צילום: אלכס קולומויסקי, עטא עוויסאת גבי אשכנזי (מימין) אהוד ברק | צילום: אלכס קולומויסקי, עטא עוויסאת גבי אשכנזי (מימין) אהוד ברק, צילום: אלכס קולומויסקי, עטא עוויסאת

ואחרי הקבס רצוי לפתוח דף חדש, ולא להלאות את הציבור בוועדות חקירה מיותרות, שהרי הרמטכ"ל הנוכחי כבר הביע שאט נפש, ושר הביטחון הנוכחי (שהדו"ח עוסק בו) פרש בשיא. יתרה מזאת, ועדת חקירה תבזבז את זמנה על רכילות, שממנה אפשר יהיה ללמוד שוב עד כמה האגו יכול להעביר אנשים על דעתם, ולא תצליח לשנות את כבלי המציאות הקיימת. שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית מוגבלים עד לא קיימים במקרים כגון אלה. אם ראש הממשלה, שעומד בראש הפירמידה, עמד מן הצד ולא נקף אצבע לנוכח היחסים ההזויים בין שתי הפרסונות, בין החשובות במדינה, מה עוד ניתן לעשות חוץ מלהניע את הראש מצד לצד, לצקצק בלשון ולהפריח הדים של זעזוע.

דווקא בשבוע הזה, כשהאגו של ברק ואשכנזי הותיר אחריו אודים עשנים, מצופה היה שראשי מפלגות המרכז יטמינו את האגו, איש ואיש(ה) בשולי שמלתו(ה), ירימו את הכפפה שלבני הניחה ויחברו יחד לכדי גוש חוסם. אף אחד לא ייחל לסיפור אהבה נוסח ביבי וליברמן, אבל האם בלתי אפשרי לצפות ממי שמנופף בסיסמת הפוליטיקה הנקייה להידברות נטולת משטמה? האם זה לא מה שהמצביע הסביר של מחנה המרכז היה רוצה? כצפוי, האגו גבר על השכל, ונתניהו מבלי להשתתף בקרב זכה בניצחון טכני, שמשמעותו ניצחון לכל דבר. אז מה הפלא שגיחוך התנפץ על שפתיו של ראש הממשלה לשמע השאלה על אפשרויות המינוי של שלי יחימוביץ' לשרת האוצר וציפי לבני לשרת החוץ?

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות