אדום בבנק, עתיד שחור

הרומן של מועדון הפאר האיטלקי מילאן עם סילביו ברלוסקוני הוא סיפור מהאגדות. האיטלקי בן ה־76 רכש את המועדון שאהד כל חייו בשנת 1986 והוביל אותו, תוך השקעה כלכלית מסיבית המתובלת בהבנה עמוקה בצד הטקטי והאנושי של המשחק, להצלחות באיטליה ובאירופה. לצד בוקה ג'וניורס, מילאן היא המועדון המוביל בעולם בזכיות בטורנירים בינלאומיים (18). אך לאחרונה, לא הכל ורוד בממלכת מילאנו, רחוק מכך. הרוסונרי ערכו בקיץ האחרון מכירת חיסול, וכעת שואפים את אוויר הבינוניות במקום השביעי בטבלת הסריה A. אז מה קרה שם? מה שמפליא שלא קרה הרבה לפני כן.

סילביו ברלוסקוני. ברלוסקוני עושה עסקים דרך חברת האחזקות פיני־אינבסט השווה 17 מיליארד יורו, מכניסה 6 מיליארד יורו בשנה ומעסיקה יותר מ־20 אלף עובדים | צילום: איי פי

1.65 מטרים של הכל

סילביו ברלוסקוני הוא תופעה. ישות אגדית שיכולה להתקיים, לצמוח ולשגשג רק בארץ המגף. מדובר בשיאן שנות הכהונה בראשות הממשלה מאז התקופה החשוכה של הפשיסט בניטו מוסוליני; באיש העשיר באיטליה (שווה יותר מ־10 מיליארד יורו, מקום 30 בעולם); בבעלים של חברת אחזקות מונופוליסטית (זרועות המדיה שלה חובקות יותר מ־90% מאוכלוסיית איטליה); ובבעלים של מועדון הכדורגל המפורסם מבירת מחוז לומברדיה, מילאנו.

האמרה "המטרה מקדשת את האמצעים" מייצגת נאמנה את ברלוסקוני, שהחל את דרכו בעולם העסקים כיזם נדל"ן, נכנס לעולם התקשורת והבידור ולכדורגל. סילביו, 1.65 מ' של תשוקה, נהנתנות, שחיתות, ניגוד אינטרסים וערמומיות, דואג תמיד להיות במרכז העניינים: כיסא ראש הממשלה, יציע הכבוד בסן סירו או ספסל הנאשמים. לאחר עוד הופעה שגרתית בבית המשפט בשנת 2009, אמר ברלוסקוני: "הופעתי בבתי משפט כבר יותר מ־2,500 פעם ב־106 משפטים שונים שעלו מעל 200 מיליון יורו למשלמי המסים. הם לא מתייאשים?". ומדובר בראש ממשלה מכהן, כן?

ברלוסקוני עושה עסקים דרך חברת האחזקות פיני־אינבסט השווה 17 מיליארד יורו, מכניסה 6 מיליארד יורו בשנה ומעסיקה יותר מ־20 אלף עובדים. הקבוצה מורכבת מהחברות מדיאולנום (ביטוח ובנקאות), מדוזה (הפקת סרטים), מונדאדורי (הפצה), מילאן (כדורגל) ומדיה סט (טלוויזיה). משפחת ברלוסקוני לא שולטת ישירות בקבוצה. המניות שייכות ל־38 חברות שונות שכולן נקראות Holding Italiana וממוספרות 1–38. החברות הללו, שהוקמו בשנות השבעים וזכו להשקעות גדולות מאוד ממקורות לא ידועים, נחקרות לבקרים לשווא בשל מעורבות עם המאפיה הסיציליאנית, אי־סדרים חשבונאיים וכלכליים והלבנת כספים.

לאחר שנים של שגשוג, הגיע המשבר הכלכלי של 2008 ופגע בפיני־אינבסט. מדיה סט סבלה מירידה של 50% ברווח הנקי בעקבות ירידה בהיקפי הפרסום. מונדאדורי ממשיכה לצנוח בשל התפתחות האינטרנט הפוגעת במדיה הכתובה, ומדיאולנום נפגעה קשה עם ירידה של 38% בהכנסות. אך המשבר הזה היה רק בעיטת הפתיחה למכה האמיתית.

באוקטובר 2009 הורה בית המשפט האיטלקי לפיני־אינבסט לשלם כ־750 מיליון יורו לפירמת המדיה המתחרה CIR בשל שוחד לשופט שפסק ב־1991 לטובתה של מדיה סט במסגרת מאבק ההשתלטות על מונדאדורי, אז חברת ההפצה הגדולה באיטליה. פיני־אינבסט ערערה, וביולי 2011 התקבלה הפסיקה הסופית בתיק: קנס על סך 540 מיליון יורו שישולם מיידית ושנה בכלא לסילביו עצמו, עונש שלא ייצא לפועל בשל חוק איסור כליאה של נאשמים מעל גיל 70. מריאנה ברלוסקוני, הבת הבכורה של סילביו ונשיאת פיני־אינבסט, קראה להחלטה "תבוסה מרירה של הצדק וניסיון פגיעה מכוון באבי". לבטח גם היא הבינה את האירוניה של דבריה כשנזכרה שאביה נבחר לראשונה לראשות הממשלה בשנת 1994, לאחר שהקים את מפלגת פורצה איטליה בהתבסס על קמפיין "מבצע ידיים נקיות" שהבטיח לחסל את השחיתות הפוליטית והושלך מכיסאו לאחר שבעה חודשים בלבד בשל הונאת מס.

באופן טבעי, כשהאימפריות הכלכליות של ברלוסקוני החלו לסבול ולהתערער, מועדון הכדורגל AC מילאן חטף את הריקושטים.

קווין פרינס בואטנג. קיצוץ של 60 מיליון יורו בתקציב השכר בעונה אחת | צילום: רויטרס

"עונה פיננסית"

הדיאבולי (השדים) האדומים־שחורים וברלוסקוני עברו שנים נהדרות יחדיו. לאחר שהציל את המועדון מפשיטת רגל, בנה אולי את הקבוצה הטובה ביותר בכל הזמנים עם אריגו סאקי על הקווים והטריו ההולנדי על המגרש (רוד חוליט, פרנק רייקראד ומרקו ואן באסטן), והוביל את מילאן לתקופה המוצלחת בהיסטוריה ארוכת השנים שלה (הוקמה ב־1898) עם שמונה אליפויות וחמישה גביעי אלופות.

אך אף שהאליפות האחרונה של הרוסונרי הגיעה רק לפני שנתיים, הקבוצה מהווה כיום צל חיוור של עצמה. בעקבות הקנס הכבד שהוטל על פיני־אינבסט, הכיסים של ברלוסקוני התקצרו משמעותית ובקיץ האחרון הקבוצה לא האריכה את החוזה לזקני השבט ושחקני הנשמה קלרנס סיידורף, פיליפו אינזאגי, ג'נארו גאטוזו ואלסנדרו נסטה. בנוסף, מכרה את צמד האסים שלה, הבלם הטוב בעולם טיאגו סילבה והחלוץ האימתני זלאטן איברהימוביץ', לפריז סן ז'רמן עבור 65 מיליון יורו. בכך הקבוצה, ש־88% מההכנסות שלה הוצאו על משכורות, קיצצה מיידית 60 מיליון יורו מהתלוש, אך בו בזמן נפגעה אנושות בהיבט המקצועי ולא באמת מסוגלת יותר לקרוא תיגר על מלכות הליגה המקומית והזירה האירופית.

הסמנכ"לית ברברה ברלוסקוני הגיבה למחאת האוהדים: "הרעיון הוא לחתוך עלויות. זוהי הדרך היחידה. הכדורגל לא אוהב שינויים אך בזמנים כאלה, חשוב לקבל החלטות קשות. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לקנות אלופים, אבל הרעיונות שלנו שונים כיום. אנחנו רוצים שהאלופים שלנו יצמחו בקבוצה ורוצים לבנות את הקבוצה סביבם". וזה מה שקורה בפועל, עם צעירים מוכשרים כמו מלך השערים של הליגה סטפן אל־שעראווי והמגן תוצר מחלקת הנוער מטיה דה שיליו. עם זאת, בחורף כבר נפטרו מהחלוץ הפצוע הכרוני - אלכסנדרה פאטו. וייתכן שיהיו עוד קיצוצים בעתיד. ממש צנע.

אבל הצרות הכלכליות של מילאן, מקום 7 בליגת הכסף של דלויט עם הכנסות של 235.8 מיליון יורו, לא נובעות רק מהצרות של ברלוסקוני. הליגה האיטלקית כולה שוקעת בשל התאחדות כושלת, פרשיות שחיתות והבירוקרטיה האיטלקית המונעת הקמת מתקנים חדשים.

שחקני מילאן.אף שמספר הצופים במשחקי הליגה האיטלקית בטלוויזיה עלה ב־3.2% בעונת 2012-13, מספר המינויים והצופים במגרשים רק הולך ופוחת. תופעה זו חמורה במיוחד אצל מילאן, שמכרה 23.3% פחות מינויים העונה (23,957) | צילום: אי פי אי

חייבים ליגת אלופות

אף שמספר הצופים במשחקי הליגה האיטלקית בטלוויזיה עלה ב־3.2% בעונת 2012-13, מספר המינויים והצופים במגרשים רק הולך ופוחת. תופעה זו חמורה במיוחד אצל מילאן, שמכרה 23.3% פחות מינויים העונה (23,957). בדומה לשאר הענקיות האיטלקיות, מודל ההכנסות של מילאן חולה: 46% מההכנסות מגיעות מזכויות שידור, 39% מפעילות מסחרית ורק 15% ממכירת מינויים וכרטיסים.

וגם ה־107.7 מיליון יורו שמילאן מכניסה מזכויות שידור לא מובטחים. סכום זה כולל הכנסות התלויות במקום שבו תסיים הקבוצה בליגה האיטלקית וחשוב יותר, בהשתתפות בליגת האלופות. בהתחשב במצבה הנוכחי, קשה מאוד להאמין שמילאן תסיים באחד משלושת המקומות הראשונים בליגה המובילים לליגת האלופות. אי־השתתפות בליגת האלופות עבור מועדון גדול כמו מילאן מגלמת לכל הפחות הפסד של 35 מיליון יורו, וכנראה גם הרבה יותר מכך.

מאז הקיץ העצוב שעבר על המועדון, התקשורת האיטלקית טוענת כי ברלוסקוני מוכן למסור כ־30%–40% מהקבוצה לידי משקיעים מקטאר, אך גם אם עסקה שכזאת תצא לפועל מילאן עדיין נמצאת בבעיה. חוקי הפייר פליי של אופ"א נכנסים לתוקף כבר בעונה הבאה ומגבילים השקעות חד־פעמיות של סכומים גדולים, שלהן זקוקה הקבוצה כדי לבנות עצמה מחדש.

אבל לא הכל שחור עבור הרוסונרי. ראשית, הם עדיין מותג כדורגל עולמי מוביל שנהנה מבסיס אוהדים נאמן באיטליה וברחבי העולם וממוניטין יוקרתי. שנית, מדיניות ההצערה בשילוב תוכנית כלכלית־ספורטיבית לטווח הבינוני־ארוך הכוללת בניית אצטדיון, לדוגמה כמו זו של יובנטוס, בהחלט תוכל לאושש את המועדון בשנים הקרובות. ואם גם זה לא יעבוד? סילביו ברלוסקוני לא זכה לתואר "משמיד הדמוקרטיה האיטלקית" לחינם. ייתכן שמילאן עוד תיהנה מכך. איכשהו.