אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אופרת הסבון של ד"ר ברונר

אופרת הסבון של ד"ר ברונר

הסב ברח מהנאצים, אושפז במוסד פסיכיאטרי והקדיש את חייו להפצת תורתו. האב גדל בבתי יתומים, תרם קרקעות והמציא שלג מלאכותי. הנכד כלא עצמו בכלוב עם צמחי קנביס מול הבית הלבן. סיפורה הלא ייאמן של משפחת ברונר - שלושה דורות של טירוף שהולידו את חברת הסבונים האורגניים הגדולה בעולם

17.01.2013, 08:54 | טלי שמיר

ד"ר ברונר, מותג הסבונים האורגניים הנמכר ביותר בארצות הברית וביפן, הוא ככל הנראה הסבון היחיד בעולם שבקבוק אחד שלו יכול לשמש כמעט לכל סוגי הניקיון: מרחיצת הגוף וצחצוח שיניים ועד כביסה. במקביל, ד"ר ברונר הוא גם הרבה יותר מסבון - הוא מיתוס, חתיכת היסטוריה, דרמה רצופת עליות ומורדות, דוגמה להתנהלות עסקית מקורית, ובעיקר משנה רוחנית וחברתית סדורה אך מעט מטורפת שהגה מייסדה עמנואל ברונר, דוקטור מטעם עצמו שמת ב־1997.

“סבא שלי היה אדם מאוד אינטנסיבי", נזכר דיוויד ברונר (39), נכדו של עמנואל וכיום נשיא ומנכ"ל החברה. "הוא עסק בתורה הרוחנית שלו פחות או יותר 24 שעות ביממה. בתור ילד היה לי מאוד קשה להתחבר לזה, וידעתי בבירור רק דבר אחד: אני ממש לא רוצה לעבוד עם המשפחה שלי".

דייויד ברונר (במרכז): "אין לנו תחלופת עובדים בכלל. העובדים שלנו הם עובדים לכל החיים. גדלתי עם העובדים הוותיקים שלנו, הם כמו דודים ודודות בשבילי", צילום: איי פי דייויד ברונר (במרכז): "אין לנו תחלופת עובדים בכלל. העובדים שלנו הם עובדים לכל החיים. גדלתי עם העובדים הוותיקים שלנו, הם כמו דודים ודודות בשבילי" | צילום: איי פי דייויד ברונר (במרכז): "אין לנו תחלופת עובדים בכלל. העובדים שלנו הם עובדים לכל החיים. גדלתי עם העובדים הוותיקים שלנו, הם כמו דודים ודודות בשבילי", צילום: איי פי

עמנואל ברונר היה אדם לא פשוט בהרבה מובנים. עוד ב־1858 הקימה משפחתו היהודית, שנקראה אז היילברונר (הוא הוריד את ה"הייל" משמו בעקבות הנאציזם), מפעל סבון בגרמניה, שלטענתו המציא את הסבון הנוזלי. המפעל הוחרם על ידי הנאצים וברונר הגיע לאמריקה, והשאיר מאחור את כל משפחתו, שמרביתה נספתה בשואה. ככימאי בהכשרתו (ולטענתו גם אחיין של אלברט איינשטיין), הוא הקים את חברת הסבונים העצמאית שלו ב־1948, לאחר שנמלט מאשפוז פסיכיאטרי ואיש לא היה מוכן להעסיק אותו. הסבונים, שמיומם הראשון נמכרו כמיועדים "לכל מטרה", שימשו אותו ככלי להפצת התורה הרוחנית שלו, שבגינה אושפז במוסד באילינוי שטיפל בו במכות חשמל ובעבודות כפייה. (היחס אל כדור הארץ כספינת חלל מבטא דאגה למשאבים המוגבלים שברשותו).

תפיסת העולם הזאת הפכה את הסבון שייצר ברונר לחומר הניקוי החביב על אנשי תרבות הנגד האמריקאית בשנות השישים והשבעים, אך עלתה למשפחתו במחיר כבד. הסרט הדוקומנטרי המרתק "סבוניית הקסם של ד"ר ברונר", שיצא לאקרנים ב־2007, משרטט את מערכת היחסים המורכבת של ברונר עם ילדיו, שלאחר מות אמם נטש אותם בבתי יתומים ואצל משפחות אומנות, בשעה שהוא השקיע את כל מרצו בהפצת שלום עולמי ואחווה בין כל הדתות. "דיוקן מורכב של אדם שאכפת לו מהאנושות יותר מאשר מילדיו", נכתב על הסרט ב"ניו יורק טיימס".

דנ"א של עמותה דתית

בתחילת שנות התשעים, עם הידרדרות בריאותו של עמנואל ברונר, מונה בנו ג'ים לנשיא החברה. ג'ים ברונר היה כימאי שפיתח את קצף כיבוי האש הנמכר ביותר בארצות הברית וגם שלג מלאכותי ששימש בסרטים הוליוודיים רבים. "הילדות שלי עברה על סטים של סרטים, עם שלג ב־30 מעלות", מספר דיוויד. "אבא שלי, בניגוד לסבא שלי, לא רצה שום קשר לדת. הוא היה אדם מדהים, מאוד מוסרי ומעורר השראה. סבא שלי ייסד את החברה כעמותה דתית והחליט שכל הרווחים ילכו למטרות אקטיביסטיות. בשנות השמונים מס הכנסה תבע אותו על זה, הוא הפסיד, והחברה פשטה את הרגל. אבא שלי החזיר את החברה לחיים, הפעם כעסק למטרות רווח - אבל הדנ"א של החברה תמיד נשאר של עמותה. עד היום, כל מה שלא נדרש לנו לצרכים עסקיים מיידיים הלך לתרומות. אבא שלי, למשל, תרם שטח אדמה עצום, בשווי 1.4 מיליון דולר, למועדון לנוער במצוקה".

משפחת ברונר בשנות השמונים: האב ג משפחת ברונר בשנות השמונים: האב ג'ים ברונר מימין, הסב עמנואל במרכז, משמאלו מייקל ברונר, ודיוויד ברונר מרכין את ראשו. דיוויד: "בילדותי ידעתי בבירור רק דבר אחד: 'אני ממש לא רוצה לעבוד עם המשפחה שלי'" משפחת ברונר בשנות השמונים: האב ג

בזמן שאביו ניסה לשקם את הריסות החברה המשפחתית, דיוויד הצעיר ברח ממנה הרחק ככל האפשר. לאחר שסיים את לימודי הביולוגיה באוניברסיטת הרווארד הוא נסע להולנד לכמה חודשים, ולאחר מכן החל לעבוד כיועץ לבריאות הנפש. "לאט לאט הדעות שלי נעשו יותר ויותר רדיקליות", הוא מספר, "הפכתי מודע לאופן שבו החלטות צרכניות קולקטיביות מסכנות חיים - את החיים שלנו ושל מערכות אקולוגיות שלמות. התחלתי להעריך את נקודת המבט של סבא שלי, הבנתי כמה הוא היה מדהים. הוא בעצם הקדיש את חייו לקיימות אקולוגית ולשלום, זה הרעיון הבסיסי מאחורי הטענה שלו ש'הכל אחד'. התחלתי להבין את ההזדמנות להשפיע שהחברה המשפחתית נותנת לי, ואחרי כמה שנים מצאתי את עצמי מתקשר לאבא שלי ואומר: 'היי, אני מוכן להצטרף'.

"הצטרפתי ב־1997, אותה שנה שבה סבא שלי מת. זה היה טיימינג טוב כי חודש לאחר מכן אבא שלי אובחן כחולה בסרטן ריאות ונתנו לו שישה חודשים לחיות. למרבה המזל בחרתי להצטרף לחברה עוד לפני שקיבלנו את החדשות האיומות האלה וזה איפשר לי לבלות איתו כמעט שנה, ללמוד ממנו את העסק".

בתחילת 1998 ג'ים ברונר מת, ובגיל 25 דיוויד מצא את עצמו מנהל את החברה המשפחתית לצד דודו ודודתו. קצת אחריו הצטרף להנהלה גם אחיו מייקל, שמונה לסגן נשיא לשיווק בינלאומי. מאז שהשניים החלו לנהל את העסק צמחו הכנסות החברה מפחות מ־5 מיליון דולר בשנה ליותר מ־50 מיליון דולר, והיא מעסיקה כיום כ־100 עובדים במפעל בארצות הברית ו־200 עובדים נוספים במפעל שמן קוקוס בסרי לנקה ובמפעל שמן דקלים בגאנה. הצמיחה המהירה הזאת, אומר דיוויד, היא רק אמצעי להגשמת החזון המשפחתי "להפוך את העולם למקום טוב יותר. אחי ואני משתדלים לכבד גם את החזון הקוסמי־רוחני של סבא שלי וגם את החזון הפרקטי יותר של אבא שלי".

סחר הוגן ועובדים לכל החיים

את התורה הלא שגרתית של הסב, שלפיה "בקפיטליזם קונסטרוקטיבי אתה חולק את הרווחים שלך עם העובדים ועם האדמה שממנה הפקת אותם", הפכו דיוויד ואחיו למדיניות עסקית מסודרת. פרט לעובדה שהחברה תורמת את כל רווחיה (לאחר מסים) למטרות שונות, היא גם מחזיקה במדיניות שלפיה העובד הבכיר ביותר יכול להרוויח רק עד פי חמישה מהעובד בעל השכר הנמוך ביותר. בנוסף למשכורת, העובדים מקבלים ביטוח בריאות איכותי וקרן פנסיה (הטבות שהולכות ונעשות נדירות בארצות הברית), שותפות ברווחים ובונוסים שמתחילים בעשרת אלפים דולר דולר בשנה לעובד פשוט. "אין לנו תחלופת עובדים בכלל", טוען ברונר, "העובדים שלנו הם עובדים לכל החיים. גדלתי עם העובדים הוותיקים שלנו, הם כמו דודים ודודות בשבילי".

עמנואל ברונר עם הוריו ואחיותיו בגרמניה, 1920. בני המשפחה שנותרו מאחור נספו בשואה. עמנואל ברונר עם הוריו ואחיותיו בגרמניה, 1920. בני המשפחה שנותרו מאחור נספו בשואה. עמנואל ברונר עם הוריו ואחיותיו בגרמניה, 1920. בני המשפחה שנותרו מאחור נספו בשואה.

לצד מיסוד חלוקת ההון עם העובדים, דיוויד ואחיו ניצחו גם על הפיכת החברה לאורגנית ולכזו שמסתמכת אך ורק על סחר הוגן. 95% מחומרי הגלם של ד"ר ברונר - מזרעי קנביס מקנדה דרך שמן קוקוס מסרי לנקה ועד שמן זית שמגיע מהגדה המערבית ומישראל - מגיעים ממגדלים אורגניים שמתחייבים להעניק לעובדיהם תנאי עבודה ושכר הוגנים. "זו הרחבה של הרעיון של לדאוג לעובדים שלך", מסביר דיוויד. "אנחנו מוודאים שכל האנשים שמעורבים בייצור המוצר שלנו מרוויחים שכר סביר ועובדים בסביבה בטוחה. בכל מקום שבו החומרים שלנו מיוצרים אנחנו משקיעים גם בפרויקטים לפיתוח קהילתי, בין אם זה טיהור מים או רכישת ציוד לבתי ספר".

המעבר לסחר הוגן, הוא מספר, לא היה פשוט. "לא היה שום סטנדרט לסחר הוגן בחומרי הגלם שאנחנו משתמשים בהם, כך שיצרנו סוג של דרמה. בתנועת הסחר ההוגן מעורבת הרבה פוליטיקה, ובעיקרון הם אמרו לנו 'תעמדו בתור ונשיג לכם הסמכה לשמן זית ושמן קוקוס מסחר הוגן בעוד עשר שנים'. אמרנו להם שבשום אופן לא, שזה מגוחך. זה הרי לא כזה מסובך - אתה בסך הכל צריך לדעת ממי אתה קונה, לוודא שהתנאים הוגנים, שהגידולים באמת אורגניים, ולקבל ממישהו אישור רשמי לזה".

אז מה עשיתם?

"הדבר הראשון שעשיתי זה לחפש בגוגל אם קיים סחר הוגן בתחום. במקרה של שמן הזית, המקום היחיד שעלה לי בחיפוש היה 'כנען' שבגדה המערבית. דיברתי עם הבעלים, נאסר אבו פארחה, וראיתי שזה עסק לגיטימי לגמרי, בלי שום קשר לארגוני טרור או משהו כזה. בגלל הקונפליקט בין ישראל לפלסטינים וההיסטוריה המשפחתית שלנו החלטנו שאם אנחנו מייבאים מהגדה נייבא גם מישראל, אז מצאנו את פרויקט סינדיאנת מנצרת, שמנוהל על ידי נשים ערביות ויהודיות, וחווה משפחתית ביקנעם שנמצאת בבעלות משפחת שטראוס (שאין לה קשר לקבוצת שטראוס), שהתברר שהם איכשהו קרובי משפחה רחוקים שלנו.

"זה די מגניב, קצת ברוח החזון של סבא שלי. בכל שנה אנחנו מגיעים בפברואר לנירנברג, ליריד המוצרים הטבעיים הגדול בעולם, שנערך לא רחוק מהמקום שבו היה המפעל המשפחתי הישן שלנו. הכנס מתקיים במרכז כנסים ענק שנבנה על שטח גן שעשועים נאצי, ואנחנו מסתובבים בו עם כל הספקים הישראלים והפלסטינים שלנו".

20% מהכנסות החברה, אומר דיוויד, מגיעים כיום ממכירות בשוק הבינלאומי ("נתח שצומח מהר יותר מהשוק המקומי"). ב־2008 החלה החברה לשווק את מוצריה בגרמניה ובישראל: "זה היה יום ההולדת ה־60 של החברה ויום הולדת 150 למפעל הסבון הראשון של המשפחה בגרמניה. מאוד סימבולי", הוא מספר. "ישראל היא לא שוק ענק, אבל הוא מאוד חשוב לנו, לאו דווקא מסיבות פיננסיות, יותר מסיבות רוחניות ורגשיות. סבא שלי צבע את התווית המקורית שלנו בכחול ולבן בעקבות דגל ישראל. אחותו הצעירה לוטה גרה בקיבוץ עין גב ובחיפה, יש לי משפחה גדולה בישראל".

מפעל הסבון המשפחתי בגרמניה, שהוחרם על ידי הנאצים מפעל הסבון המשפחתי בגרמניה, שהוחרם על ידי הנאצים מפעל הסבון המשפחתי בגרמניה, שהוחרם על ידי הנאצים

 

הצרכנים נהיים מודעים יותר

חלק גדול מרווחי החברה הולך לפעילות ולוביזם בעד ונגד מטרות שונות, כמו רדיפת חברות שמצהירות על עצמן כאורגניות אף שאינן כאלה, קמפיין למען סימון מוצרים מהונדסים גנטית, קמפיין לקידום שכר הוגן וקמפיין ללגליזציה של גידול המפּ תעשייתי (קנביס) - פייבוריט אישי של דיוויד, שהכניס את ההמפ כמרכיב מרכזי לסבון. ביוני השנה נעצר דיוויד, שיש שטוענים שירש את גן הטירוף מסבו, אחרי שכלא את עצמו בכלוב עם שתילי המפ מול הבית הלבן. הוא גם מספר שהוא "אוכל זרעי המפ על טוסט בכל בוקר. זה דבר נהדר".

זה לא ממסטל?

"ההמפ שמגדלים לסיבים ולזרעים הוא לא משהו שאפשר להתמסטל ממנו - זה כמו ההבדל בין אופיום לפרג. מבחינה היסטורית המפ היה אחד היבולים החשובים של ארצות הברית, אבל בשנות השלושים, בעקבות התחרות עם הסיבים סינתטיים, גידול ההמפ התעשייתי נקשר בגידול מריחואנה ונאסר. חוקי לייבא המפּ לארצות הברית אבל לא לגדל אותו כאן, כך שהממשלה בעצם גורמת לי לשלוח יותר מ־100 אלף דולר בשנה לחקלאים קנדים באמצע המיתון הגדול ביותר זה 50 שנה. זה מגוחך לגמרי. ארצות הברית היא השוק הצרכני הגדול ביותר של המפ, אבל אף חקלאי אמריקאי לא מרוויח מזה".

הרבה אנשים רואים עסקים ומטרות סביבתיות וחברתיות כשני דברים סותרים.

"הרבה מהצמיחה העסקית שלנו נובעת דווקא מהעובדה שאנחנו נלחמים למען המטרות האלה. עסקים יכולים לשמש מנוע חברתי־סביבתי, ויש הרבה צרכנים שמודעים לבעיות שיוצרת צריכה חסרת מודעות, שבה פשוט קונים את הזול ביותר, בלי לחשוב על מה שקורה לאורך שרשרת הייצור - והמוצר שלנו פונה אליהם.

"גם אורח החיים הבריא, שנכנס יותר ויותר למיינסטרים, עוזר למכירות שלנו. אנשים שמים לב למה שהם אוכלים ושמים על הגוף שלהם. אנחנו חלוצים בסחר הוגן בתחום הטיפוח, ויש צרכנים שמכבדים את זה. הם מבינים שזה לא סתם עניין של מיתוג, אנחנו באמת רוצים לשפר את העולם. אנחנו רוצים לעורר השראה בחברות אחרות, כמו שאנחנו ספגנו השראה מחברות אורגניות וחברות סחר הוגן שמצליחות להיות רווחיות למרות הכל".

תוויות הסבונים של ד"ר ברונר, שעליהן מודפס הא"ב המוסרי של עמנואל בטקסט צפוף של יותר מ־3,000 מילה. מקורו של הא"ב, לדבריו, היה בחיפוש "האמיתות המלאות" בכל דת ופילוסופיה אפשרית תוויות הסבונים של ד"ר ברונר, שעליהן מודפס הא"ב המוסרי של עמנואל בטקסט צפוף של יותר מ־3,000 מילה. מקורו של הא"ב, לדבריו, היה בחיפוש "האמיתות המלאות" בכל דת ופילוסופיה אפשרית תוויות הסבונים של ד"ר ברונר, שעליהן מודפס הא"ב המוסרי של עמנואל בטקסט צפוף של יותר מ־3,000 מילה. מקורו של הא"ב, לדבריו, היה בחיפוש "האמיתות המלאות" בכל דת ופילוסופיה אפשרית

 

אתה חושב שמדיניות כמו שלכם יכולה לעבוד גם בתאגידים?

"אנחנו רואים חברות גדולות שמאמצות מדיניות דומה - אולי לא בקיצוניות שלנו, אבל מנכ"ל יוניליוור פול פולמן למשל משמיע הרבה קולות מהסוג הנכון. שטיחי אינטרפייס, חברת פורצ'ן 500, עושה הרבה מאמצים כדי להקטין את כמויות הפסולת שהיא מייצרת. אפילו קוקה־קולה משקיעה הרבה מאוד כסף וזמן בלנסות להבין איך לייצר את הבקבוק שלה מקנה סוכר. מובן שקוקה־קולה גם מציפה את העולם במי סוכר, אבל אני נוטה להסתכל על חצי הכוס המלאה.

"קראתי לאחרונה כתבה על שריפה בבנגלדש במפעל שוולמארט היתה לקוחה גדולה שלו. מובן שלא מעט צרכנים עדיין רוצים את המחיר הטוב ביותר, מבלי לחשוב מאיפה הגיע המוצר, אבל אני מקווה שזה ישתנה, ואני חושב שחברות יתחילו להפנים את עלויות האסון היחצני שמדיניות סביבתית לא אחראית גורמת".

איפה אתה רואה את ד"ר ברונר בעוד חמש שנים?

"אנחנו רוצים להגיע למחזור של 100 מיליון דולר בתוך חמש שנים כדי שזה יאפשר לנו לעשות עוד דברים טובים. אנחנו מקווים להרחיב את מפעל הדקלים בגאנה ומקווים לעבור למפעל חדש בארצות הברית, כי כבר נעשה פה צפוף. יש לנו גם מתקן קצף כיפי שמבוסס על המצאה של אבא שלי בשילוב הסבון של ד"ר ברונר, ואנחנו מקווים להפוך את זה למשהו בינלאומי. באוסטרליה כבר מתעניינים בזה ודיברתי על זה גם עם המפיץ שלנו בישראל, והוא אמר שהוא היה רוצה להביא את זה לחופי תל אביב".

ומה אם חברה גדולה תציע לקנות אתכם?

"הו, זה משהו שקורה כל יומיים בערך, אבל אנחנו לא מעוניינים. השליחות שלנו בעולם היא די רדיקלית, וזה פשוט לא יעבוד עם בעלים אחרים".

תגיות