אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"אני אנווט", גרסת שוק ההון צילום: אוראל כהן

"אני אנווט", גרסת שוק ההון

כשכל צד מתעקש להוביל, נציגויות מחזיקי האג"ח והנאמנים מצאו את עצמם מתגוששים

17.01.2013, 10:05 | יניב רחימי

על פניו, נראה שהמאבק רווי היצרים בין נציגויות מחזיקי האג"ח לנאמנים אינו מתיישב עם השכל הישר, מאחר שלשני הצדדים אינטרסים זהים: להיטיב עם מחזיקי האג"ח. אלא שדווקא מסיבה זאת כל אחד מהם מבקש לקבל את המושכות לידיו ולהוביל את הסדרי החוב: "אני אנווט", גרסת שוק ההון.

כשכל צד מתעקש להוביל, אין פלא שלאחרונה התרבו המקרים שבהם נציגויות מחזיקי האג"ח והנאמנים מצאו את עצמם מתגוששים ביניהם במקום להפנות את האנרגיה למאבקים מול החברות שבהסדרים ובעלי השליטה בהן. הבעיה עם עודף המוטיבציה הזה היא שכל אחד מהצדדים מושך את כרכרת הסדר החוב לכיוון אחר - והכרכרה נשארת במקום.

המאבק בין הנציגויות לנאמנים התגבר עם כניסתו לתוקף של תיקון 50 לחוק ניירות ערך, שמחזק את מעמדם של הנאמנים ומטיל עליהם אחריות כבדה. אולם נראה שדרכם למילוי תפקידם בתור המגן של מחזיקי האג"ח רצופה במכשולים. פעמים רבות קיימים ניגודי עניינים שהופכים את משימתם של הנאמנים, מוכשרים וראויים ככל שיהיו, לבלתי אפשרית.

המקרה של אלביט הדמיה הוא דוגמה מצוינת שבה יש חילוקי דעות קשים בין מחזיקי האג"ח הקצרות והארוכות ובין מחזיקי האג"ח של אלביט הדמיה לאלו של החברה־הבת פלאזה סנטרס. הנאמנים - שחלקם מכהנים בתפקידם בכמה סדרות של אותה חברה - נכנסים במודע לשדה מוקשים.

כדי להוציא את כרכרת הסדרי החוב מהבוץ, רשות ניירות ערך צריכה להכריע "מי הבוס" ולהגדיר באופן ברור את סמכויותיו. עד אז האנרגיה של הנציגויות והנאמנים תתבזבז על מאבקים פנימיים, ובעלי השליטה בחברות שנכנסו להסדר יכולים ליהנות מ"פסק זמן" במאבקים נגדם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות