ביקורת: הסרט "אהבה"

אל תיתנו לשם הקיטשי להטעות: סרטו החדש של במאי המופת האוסטרי מיכאל האנקה ("סרט לבן", "המורה לפסנתר") מציג את סיפורם של זוג קשישים פריזאים הנאלצים להתמודד ביחד עם הנורא מכל: קמילה אטית של הגוף והנפש, סבל ומוות. הסרט קטף את פרס דקל הזהב לשנת 2012 בפסטיבל קאן.

קהל היעד: כל מי שמחפש את ההפך הגמור מהוליווד.

עמנואל ריבה. הכאב הכרוך באובדן החצי השני שלנו

דבר המבקר: הסרט הזה הציב בפניי בעיה קשה: מצד אחד מדובר ביצירת מופת קולנועית, העושה את השימוש העדין והעילאי ביותר שאפשר למצוא בצילום, במוזיקה, בסימבוליקה ובמשחקם של גיבורי הקולנוע הצרפתי עמנואל ריבה

(המועמדת לאוסקר על תפקידה) וז'אן־לואי טרינטיניאן. חובת צפייה של ממש. אולם הסרט הזה - במיטב המסורת של האנקה - גם קשה מאוד לעיכול: הוא מטלטל, מדכא, מפחיד ואף מבעית לעתים, והוא השאיר אותי עם גוש בגרון שבוע ויותר אחרי הצפייה בו. מדובר במבט קרוע עיניים, המציג משל מודרני וטרגי על סיפור נח התנ"כי, ושווה לשים לב לכל האזכורים המעודנים של סיפור נח השזורים בתסריט, ולמשמעות המצמיתה שיש להם בהקשר ההתרחשות שעל המסך.

"אהבה" מספר סיפור על זקנה, על מוות, אך מעל הכל על זוגיות אמיצה והאופן שבו היא מתמודדת עם הכאב הכרוך באובדן החצי השני שלנו. מי שמרגיש שהוא מסוגל להתמודד עם זה - שירוץ לצפות. ציטוט למזכרת: "הדברים ימשיכו להתקיים ויום אחד הם פשוט יפסיקו" (צרפת/אוסטריה/גרמניה, 2012, 127 דק').

› שורה תחתונה: סרט נפלא, אך הוא יעמיס מטען כבד על כתפי הצופים בו.