אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם הספורט הישראלי יכול להיות יותר דמוקרטי? צילום: אורן אהרוני

האם הספורט הישראלי יכול להיות יותר דמוקרטי?

שלושה עקרונות שהספורט הישראלי חייב לאמץ כדי להיות יותר קהילתי, יותר חברתי ובסופו של דבר - גם יותר רווחי

21.01.2013, 17:49 | אוריאל דסקל

תגידו מה שתגידו על מערכת הבחירות בישראל, אבל בסופו של דבר מדובר בדמוקרטיה. רועשת, מבולגנת, בעייתית בהרבה מובנים — אבל כפי שניתן לראות, היא מעוררת, משלהבת ומערבת אנשים רבים בדיונים ודיאלוגים. הספורט הישראלי, לעומת זאת, ממשיך להיות נישה. הסיבות לכך רבות, אבל הראשית היא שהספורט לגמרי נותק מהאלמנטים הדמוקרטים שהוא צריך לאמץ לחיקו. אז איך יכול הספורט הישראלי להפוך ל"תופעה חברתית"? על אילו עמודים הוא צריך להיבנות מחדש?

קראו עוד בכלכליסט

אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל. קבוצות קהילתיות טובות לקהילה - וואלה, צילום: חיים צח אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל. קבוצות קהילתיות טובות לקהילה - וואלה | צילום: חיים צח אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל. קבוצות קהילתיות טובות לקהילה - וואלה, צילום: חיים צח

1. שקיפות

 

ועדת שטרוזמן וועדת דודי כהן — שתי ועדות מטעם ההתאחדות לכדורגל — וועדת זליכה, הוועדה מטעם הממשלה, ממליצות להתאחדות לכדורגל לאמץ שקיפות מלאה. ועדת שטרוזמן המליצה על "הצגה בפני הציבור של דו"חות רווח והפסד, תזרים מזומנים ודיווח על ההחלטות שהתקבלו, דרך קבלתן ואישורן". בנוסף, צריכה להיות "הקפדה שלא תהיה רכישת בעלות על קבוצה על ידי מי שלא יהיו בעליה האמיתיים".

למה שקיפות היא עניין כל כך חשוב עד כדי כך ששלוש ועדות המליצו עליו? קודם כל, הרבה כסף בספורט הישראלי הוא ציבורי פר־אקסלנס ומגיע ממשרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגם מרשות השידור. כסף רב מגיע מחברת ההימורים הממשלתית. סכומים רבים מגיעים לקבוצות הישר מכיסי האוהדים שרוכשים כרטיסים ומנויים. ברגע שכל כך הרבה כסף ציבורי נכנס לקבוצה, היא צריכה לתת דין וחשבון לציבור — זה לא רק עניין ציבורי, זה עניין חוקי ואולי הגיע הזמן לקחת את העניין אפילו לבג"ץ.

בכל מקרה, שקיפות היא גם הצעד הנכון מבחינה עסקית. נכון להיום, מפרסמים ומשקיעים רבים בורחים מהכדורגל הישראלי בגלל חוסר השקיפות בו, שמוביל לבלגן ארגוני ולכך שאינטרסים שאינם ציבוריים, ואינם נוגעים לכדורגל, משפיעים יותר מדי על החלטות של קבוצות.

שקיפות היא ערך עליון בדמוקרטיה ובספורט ותאפשר לנו בחינה טובה יותר של הישגי הקבוצה, מה שיעזור לתאם לכולם את הציפיות. הרי אם קבוצה בעלת תקציב של 20 מיליון שקל מסיימת בטבלה מקום מעל קבוצה בעלת תקציב של 40 מיליון שקל, אפשר להסיק מכך שהיא עשתה עבודה טובה יותר עם המשאבים שלה. אפשר כך גם לראות מי מאמן ראוי יותר, מי שחקן ראוי יותר ואיזו הנהלה ראויה יותר.

כמו כן, אימוץ של ערך השקיפות יביא לכך שיותר נתונים מקצועיים יתפרסמו ויאפשרו ניתוח מדויק יותר על ידי עיתונאים, בלוגרים — ובכלל כל מי שאכפת לו מהקבוצה שלו — של הקבוצות. זה יעורר דיונים, ויכוחים ודיאלוגים שמעוררים עניין בקבוצות. בסופו של דבר, מי שמתנגד לשקיפות, מרחיק את הקהל מהקבוצות.

קראו עוד בכלכליסט

קלפי בחירות. גם הספורט צריך דמוקרטיה כדי לצמוח, צילום: טל כהן קלפי בחירות. גם הספורט צריך דמוקרטיה כדי לצמוח | צילום: טל כהן קלפי בחירות. גם הספורט צריך דמוקרטיה כדי לצמוח, צילום: טל כהן

2. שיתוף

הפועל תל אביב בכדורגל נמצאת בבעלות 20% מהאוהדים שלה. הפועל תל אביב בכדורסל נמצאת בבעלות אוהדים וכך גם הפועל קטמון ומכבי קביליו יפו — זו התקדמות אדירה שהושגה בעיקר בעשור האחרון. כל הקבוצות הללו מצליחות להביא יותר קהל בממוצע מאשר קבוצות אחרות בליגות שלהן והן יוצרות יותר פעילות אינטרנטית מאשר הקבוצות המקבילות אליהן.

ניתן לצאת מנקודת הנחה שכמות הכסף שזורמת לספורט הישראלי תקטן בשנים הקרובות בגלל קיצוצים ממשלתיים ומצב כלכלי בעייתי של גופי התקשורת והמפרסמים. בהרבה מובנים, הקבוצות יוכלו לבנות רק על צינור הכנסות אחד יציב — האוהדים. אוהדים לא עוזבים את הקבוצות שלהם כשקשה, ההפך: בקבוצות רבות האוהדים מגיעים בהמוניהם דווקא כשקשה. עם זאת, בתמורה להכנסות היציבות יחסית שציבור האוהדים יכול לספק הקבוצות יכולות לשתף אותם יותר בהליך קבלת ההחלטות. על פי כל תקדים, דבר זה צפוי להוביל לכך שהקבוצות ייהנו, בסופו של דבר, מיותר אוהדים והרחבת קהילת המתעניינים בקבוצה, מה שיוביל בסופו של דבר ליותר כסף ויתרון ספורטיבי.

איך משתפים? הרבה דרכים. נציג או נציגים נבחרים בדירקטוריון, בחירות למנהלי הקבוצה, מכירת מניות לציבור, תוכניות קהילתיות ועוד.

אנחנו רואים שאוהדים מתעניינים בזה. אולי יותר מתמיד. בהפועל כפר סבא עובדים האוהדים על גיוס הכספים במטרה להיכנס כשותפים לקבוצה בתום הליך הפירוק שהיא עוברת. האוהדים כבר גייסו כמה מאות אלפי שקלים וזוכים להיענות גבוהה ותמיכה מגיבורים מקומיים כמו אלי יאני. בינתיים בכדורסל, להפועל ירושלים יש את המבנה האולטימטיבי לשיתוף אוהדים — העמותה הציבורית מחזיקה ב־40% מהקבוצה. ואולם, לאורך השנים נעשו מאמצים כבירים כדי להרחיק את האוהדים ממוקדי הכוח בקבוצה. כעת קמים מספר אוהדים ודורשים ש־51% ממניות הקבוצה יהיו בבעלי האוהדים. "אנחנו חושבים שהקהל הזה, שמילא כל אולם בארץ, שמעודד ברגעים הכי קשים שיש, שכל שחקן מדבר על החוויה לשחק פה, חייב לקחת אחריות על הקבוצה" אומר אחד מהאוהדים, אוהד גרייבסקי. חברו ליציע, גיא אייל, מוסיף: "בשנים האחרונות אינספור ידיים בוחשות בהפועל ירושלים, וכולן נגועות או בתאוות בצע וממון או ברדיפה אחרי כבוד וכוח או לחלופין פשוט בחוסר קשר מוחלט לקבוצה והווייתה… "הקבוצה כבר התנהלה בעבר ללא בעלים ונשלטה על ידי עמותת חברים שמינתה מנכ"ל (דני קליין) שדאג לעניינים הכלכלים. אך החבורה הזו הינה קבוצה למקורבים בלבד ואינה פתוחה לקהל הרחב".

התנגדות לשיתוף אוהדים אינה נכונה מבחינה עסקית או קהילתית והאתגר הגדול הוא לאפשר את זה — אפילו בחשבון "אובדן השליטה". בסופו של דבר, וזה הוכח מעבר לכל ספק, שיתוף אוהדים מאפשר לדברים נפלאים לקרות למועדונים וקבוצות. מי שמתנגד לה, פוגע בקבוצה.

קראו עוד בכלכליסט

אוהדי הפועל פתח תקווה קוראים ללכת להצביע. כל קבוצה צריכה נציג ציבור, צילום: אורן אהרוני אוהדי הפועל פתח תקווה קוראים ללכת להצביע. כל קבוצה צריכה נציג ציבור | צילום: אורן אהרוני אוהדי הפועל פתח תקווה קוראים ללכת להצביע. כל קבוצה צריכה נציג ציבור, צילום: אורן אהרוני

3. חינוך

 

במרדף אחר תארים, שמונע מהתנהלות אגואיסטית ולא שקופה של רוב בעלי קבוצות הספורט המקצועני בישראל, נראה ששכחנו בשביל מה הוקמו קבוצות ספורט. קבוצות הספורט הוקמו כדי שיהיה מקום לקהילה, בעיקר לצעירים וצעירות, להוציא מרץ, לשמור על כושר, להיות חלק ממערכת, לפתח קשרים חברתיים ולהיות אזרחים יותר טובים. כיום מושקעים המאמצים של רוב קבוצות הספורט המקצועניות בישראל בשביל לקיים את עצמן כקבוצות ספורט מקצועניות. רוב ההכנסות הטבעיות זורמות למשכורות השחקנים, שרבים מהם כלל לא מחוברים לקהילה או אפילו חיים באזור הקבוצה.

אחת מהבעיות הגדולות של פרשנים רבים וגם אנשי מקצוע לא מעטים היא שהם טוענים כי "שחקנים צריכים לקבל דקות משחק כדי להשתפר". ולכן, לפיהם, צריך חוקים שלא יאפשרו לזרים "לקחת מקום עבודה של שחקנים צעירים". ייתכן שזה נכון חלקית אבל אף שחקן לא ישתפר בהרבה אם הוא יקבל דקות משחק. הרוב תלוי באיך שחינכו וטיפחו אותו כשחקן וכאדם ולא באיך יגנו עליו עם חוקים כאלו ואחרים. המאמץ הרגולוטרי האמיתי צריך להיות בהקצאת כספים למחלקות הנוער.

כפי שמצביע ירון ארבל, מומחה כדורסל ישראלי, "השחקן הישראלי הוא הכי מוגן בכל אירופה" וטוען ש"יש הרבה־הרבה בעיות עם טיפוח הכדורסלן הישראלי. הן מתחילות ונמשכות במקום אחר לגמרי מכמות הדקות בליגת העל". ארבל מצביע על ספרד בה כמעט ואין חוקים נגד זרים והם עדיין מצליחים לייצר שחקנים מקומיים ברמה גבוהה. כלומר, הבעיות של הכדורסלן והכדורגלן הישראלי, לא נובעות מכך שאיזשהו זר לוקח להם את העבודה אלא בעיקר בגלל שלא השקיעו בו מספיק כדי להפוך אותו לשחקן מספיק טוב שלא צריך חוקים שיגנו עליו.

אם כל קבוצה תהיה מחויבת על פי חוק להשקיע סכומים גבוהים יותר בנוער ותקבל בונוסים על ההשקעות הללו, במהרה נראה שחקנים ישראלים יותר איכותיים ־ מה שיחסוך כסף על שחקנים זרים וגם יאפשר הזדהות גבוהה יותר של הקהל עם שחקני הקבוצה. כרגע קשה מאוד לייצר איכות כשרוב המאמנים בגילאי הנוער והילדים הם עובדים במשרה חלקית. אגב, יותר השקעה בקבוצות ילדים ונוער, תוביל ליצירת יותר אוהדים לקבוצה. וכאמור, יותר אוהדים שווים יותר כסף. השקעה בחינוך היא בכל מקרה השקעה טובה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות