צילום: דניאל קמינסקי
ביקורת: "איש חסיד היה", תיאטרון הבימה ותיאטרון חיפה
ערב שירים, מעשיות, משלים ובדיחות מעולם החסידות, שמביא את הצדדים היפים והחכמים של המסורת
מופע מאת דן אלמגור בבימוי איציק ויינגרטן, לחנים וניהול מוזיקלי של אורי וידיסלבסקי וכוריאוגרפיה של יעל תורג'מן. עם יגאל שדה, גיל קפטן, נדיה קוצ'ר, רונה פרומצ'נקו, נצנת מקונן, יגאל מזרחי, אתי וקנין, צחי הלוי, דיוויד בילנקה ועדי ארד.
קהל היעד: חובבי מוזיקה וסיפורים מבית סבא.
דבר המבקרת: ערב שירים, מעשיות, משלים ובדיחות מעולם החסידות, המחדש את ההפקה המיתולוגית של תיאטרון בימות מ־1968. מהחתן שקנה בנדוניה שני ניגונים במקום שתי פרות, דרך אברמ'לה מלמד הרבי המרקד וגעצל מחלם, ועד הבעל שם טוב שמחפש את שכנו לחדר בעולם הבא.
המופע בנוי מסיפורים ושירים שאיש לא התיימר לחבר להם קטעי קישור שיזכו אותו בכותרת מחזמר, וטוב שכך. לבה של ההפקה היא המוזיקה הנפלאה של וידיסלבסקי, שניסה ליצור, לדבריו, "פסקול ישראלי יהודי עכשווי" ובהחלט הצליח. לניגונים החסידיים האשכנזיים נוספו פיוטים מהמזרח, לחנים ועיבודים חדשים ושירים מודרניים, ובהם "אייכה" של שולי רנד בביצוע מרגש של פרומצ'נקו ומקונן. כל אחד מהשחקנים־זמרים מביא לבמה משהו אישי וקסום משלו, ויחד הם יוצרים פסיפס תרבותי מגוון. בראשם יגאל שדה הנפלא, מלא נשמה וקול מטלטל. ויינגרטן ניצח וארגן בנועם ותורג'מן יצרה תנועה המשלבת ישן וחדש ומותאמת לרוח ההפקה. באשר למינון, אפשר היה להוריד כמה קטעים פחות מוצלחים. ציטוט למזכרת: "כי הצער הוא חטא חמור שאין לסלוח. העצבות, רק לטיפשים היא. והחסיד, אוי החסיד, צריך לשמוח!".
שורה תחתונה: תיאטרון סיפור מוזיקלי שמביא את הצדדים היפים והחכמים של המסורת.
16 תגובות לכתיבת תגובה