אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
היום שאחרי: משחק הכיסאות מתחיל צילום: אי פי איי

בחירות 2013

היום שאחרי: משחק הכיסאות מתחיל

המפלגות כבר מוכנות למשא ומתן הקואליציוני, ולמאבק על זהות השרים שיאיישו את המשרדים החשובים. רגע לפני חלוקת התיקים, כלכליסט בודק מה המשימות הבוערות שממתינות לשרים

23.01.2013, 07:06 | כתבי כלכליסט

משרד התקשורת: לצאת מהצל של השר הקודם

דרוש שר שיפרק את המשרד ויקים רשות תקשורת

שר התקשורת החדש יצטרך להתמודד עם הפופולריות של קודמו משה כחלון, לה זכה בעקבות הרפורמה שביצע בסלולר. אבל השר החדש יוכל לטפל במספר נושאים שיקנו גם לו אהדה רבה והרבה כוח פוליטי: קידום מכרז לתדרי דור 4 שיאפשר לחברות הסלולריות לעבור לרשת מתקדמת, השלמת רפורמת השוק הסיטונאי שתאפשר לחברות קטנות להציע סל שירותים מלא והכנסת מתחרים לשוק הטלוויזיה הרב־ערוצית.

קראו עוד בכלכליסט

אך המהלך הראוי ביותר שממתין לשר הבא כרוך דווקא באובדן הכוח הזה, והוא לפרק את המשרד ולהקים במקומו רשות תקשורת עצמאית. רשות כזו, שבראשה אישיות מקצועית א־פוליטית, היא כבר נורמה בעולם המערבי, וב־31 מתוך 33 מדינות ה־OECD יש רשות תקשורת.

שר התקשורת משה כחלון, צילום: עמית שעל שר התקשורת משה כחלון | צילום: עמית שעל שר התקשורת משה כחלון, צילום: עמית שעל

רשות תקשורת נחוצה כיוון שבישראל מתקיים מצב של עודף רגולטורים: משרד ממשלתי, רשות השידור, הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין. גם למשרדי האוצר, המשפטים והממונה על הגבלים עסקיים יש מנדט בהחלטות.

היום ניתן לראות טלוויזיה על גבי האינטרנט, אך עודף הרגולטורים יצר מדיניות לא מאוזנת שלפיה מושתת רגולציה ענפה על שידורי הטלוויזיה המסורתיים, בעוד שהשידור ברשת משוחרר ממחויבויות רגולטוריות. בשוק המקומי התגבשו ארבע קבוצות תקשורת (בזק, HOT, סלקום ופרטנר) שמחזיקות בכמה תחומי פעילות, ולכן ראוי שיהיה גוף מפקח מאוחד עם ראייה רחבה.

עוד סיבה לצורך ברשות תקשורת היא שזו תאפשר מדיניות לטווח ארוך, שלא תיפגע משיקולים פוליטיים או מהחלפה של השר הממונה לאחר כל מהלך בחירות. אפילו הדיון בהקמתה של רשות כזו נפגע מאותו כשל: שורה של ועדות כבר ישבו על המדוכה, וכל שר חדש ממנה ועדה (או שתיים) שקונה לו זמן עד שהיא ממליצה שוב על הקמת רשות תקשורת.

שוק התקשורת גם משווע לגוף מקצועי שמכיר בעובדה שהטכנולוגיה לא מחכה לרגולציה, ויאיץ את תהליך קבלת ההחלטות.

רותי לוי

 

משרד התמ"ת: השם גדול, ההשפעה קטנה מדי

הפתרון לבעיית התעסוקה תלוי קודם בראש הממשלה

עם תקציב של 7 מיליארד שקל ואחריות על התעשייה והמסחר ועל התעסוקה, שר התמ"ת הוא אחד השרים הכלכליים הבכירים בממשלה. למרות זאת, באופן היסטורי מדובר בדרך כלל בתיק שנחשב כ"פרס ניחומים", עם אפשרות להרחיב או לכווץ אותו כמידת ההטבה שמבקשים להעניק לשר המיועד. מה שקרוי תיק תמ"ת "מורחב" כולל בדרך כלל גם אחריות על גופים כמו מינהל מקרקעי ישראל או רשות השידור, וכן סמכויות ממשרד התחבורה. האחרון שהחזיק בתיק כזה היה אהוד אולמרט בממשלת שרון השנייה.

 

שר התמ"ת, שלום שמחון. פרש מהחיים הפוליטיים שר התמ"ת, שלום שמחון. פרש מהחיים הפוליטיים שר התמ"ת, שלום שמחון. פרש מהחיים הפוליטיים

 

בפני שר התמ"ת הבא יעמדו לא מעט אתגרים לאחר הבחירות: התעשייה הישראלית סובלת כעת מנתונים נמוכים בתפוקת העובדים - הנמוכה בעשרות אחוזים מהמדינות המפותחות; מחסור בכוח אדם טכנולוגי מקצועי כתוצאה מהיעדר הכשרה מקצועית מספקת; וריכוזיות יצוא (חברות קטנות ובינוניות שמתקשות לפנות לשווקים חדשים). קיצוץ אפשרי בהוצאות הממשלה צפוי לפגוע במשרד, שיתקשה להפנות תקציבים מתאימים גם לעידוד עסקים קטנים ובינוניים ולהמשך תמיכה במחקר ופיתוח של חברות (באמצעות תקציבי המדען הראשי). מצב זה עשוי להחריף בסיטואציה של גלי פיטורים משמעותיים יותר, שידרשו משר התמ"ת להציג חלופות לטיפול במובטלים החדשים.

בעיה נוספת שיגלה השר החדש חורגת מהנושא התקציבי ונוגעת במגרש הפוליטי. הדבר רלבנטי בעיקר לבעיית התעסוקה של חרדים וערבים. כיום רק כ־45% מהגברים החרדים עובדים או מחפשים עבודה, ו־25% מהנשים הערביות מוגדרות באופן דומה. לשם השוואה, באוכלוסייה היהודית הלא חרדית מדובר בכ־80%. בין שהסיבה מקורה בחסמים כלכליים, תרבותיים או אחרים, אין מחלוקת כי ללא גידול בהשתתפות של שני מגזרים אלו כלכלת ישראל בטווח הארוך תידרדר מול העולם המערבי.

כאן בדיוק טמונה הבעיה. על פניו שר התמ"ת אחראי על הגדלת שיעור התעסוקה, אך ההשפעה הדרמטית אינה בידיו אלא בידי ראש הממשלה. לתמ"ת תוכניות האמורות להגדיל את שיעור ההשתתפות של מגזרים אלו, כמו הכשרה מקצועית ייעודית ומרכזי תעסוקה ייחודיים; אך כדי שתהיה נהירה של גברים חרדים אליהם, קודם הממשלה צריכה להחליט מה היא עושה עם הגיוס לצה"ל לדוגמה, ובמקרה של נשים ערביות תידרש השקעה בשיפור הגישה למרכזים.

הדר קנה ומיקי פלד

 

משרד השיכון: בקרוב שר–על לענייני דיור?

אם משרד השיכון ימשיך להתקיים, יהיה צריך שינוי לא קטן בתפיסה

במדינה מתוקנת היינו יכולים לבקש משר השיכון רפורמה בדרך שבה מאושרות תוכניות בנייה, בצורת התקצוב לפיתוח שכונות חדשות וברמת המחיר ומיקום הקרקע שתמכור המדינה. אך בישראל, בגלל הסמכות הבלעדית של משרד האוצר לפסול הורדות מחירים גם כאשר הן מנומקות היטב, זה לא יכול לקרות.

 

לצד אינספור נושאים שבהם אנשי נדל"ן לא מסכימים בענייני מדיניות, יש נושא אחד בקונצנזוס: משרד הבינוי והשיכון הנוכחי לא רלבנטי עוד. דווקא נתניהו, שהקדיש הרבה אנרגיה וזמן כדי לקדם את הנושא ונכשל, צריך לדעת שזה נכון. הניסיון הכושל של הצמד נתניהו־אטיאס להוריד את מחירי הדירות הוא עדות מהדהדת לתפיסה זו, והיא מצריכה פתרון יצירתי - זאת בהנחה שהמינוי של משה כחלון ליו"ר מועצת מקרקעי ישראל ייצא לפועל - בדמות משרד דיור אמיתי.

אריאל אטיאס, שר השיכון בממשלה האחרונה, צילום: אוראל כהן אריאל אטיאס, שר השיכון בממשלה האחרונה | צילום: אוראל כהן אריאל אטיאס, שר השיכון בממשלה האחרונה, צילום: אוראל כהן

הממשלה צריכה להקים משרד שאליו יועברו המינהל, תחום התכנון ורישוי הבנייה, שנמצא היום במשרד הפנים, ולבנות תחתיו את גוף איסוף המידע על מצב שוק הדיור. השר יצטרך לקבוע לאותו גוף תקציב ידוע מראש בתחום מכירת הקרקע, שיאפשר לו לקבוע עצמאית את מחירי הקרקעות שהמדינה מוכרת ואת מיקומן, ללא תלות במשרדי האוצר והמשפטים.

חוק תכנון ובנייה החדש - "רפורמת המרפסות", שאמור היה לקצר את הליך אישור תוכניות הבנייה, לא קרה. כעת פקידים במשרד הפנים מכינים רפורמה חלופית, מרוככת, ואנשי מקצוע מעריכים שהיא תהווה פשרה סבירה.

שר השיכון החדש יצטרך להתמודד גם עם עליית מחירי המשכנתאות הצפויה בקרוב ולתת תשובה לכך על ידי חיתוך מחירי קרקע סלקטיבי ומדויק. זה יכול לקרות רק אם המדינה תמכור שטח רב לדירות במרכז בהנחות של 50% או יותר בשיטת מחיר למשתכן, זו שבה היזם מוכר 20% מהדירות בבניין במחיר נמוך וקבוע למי שאין לו דירה, ואת שאר הדירות בפרויקט למי שרוצים להשתדרג. שר השיכון היוצא, אטיאס, נחסם בניסיון לעשות זאת על ידי האוצר. זו הדרך היחידה שבה ניתן יהיה לתת דירות למעמד הביניים בשנתיים־שלוש הקרובות.

שי פאוזנר

משרד האוצר: בהנחה שלא יהיה שר-על לענייני כלכלה

בין מאבקי הכוח למשחק הפוליטי יש גם בעיה קטנה ושמה התקציב

ביום שבו יתיישב שר האוצר החדש על הכורסה בלשכתו לא יוענקו לו 100 ימי חסד, וגם לא עשרה ימים. כבר בימים הראשונים לכהונתו יהיה עליו להתמודד עם הבעיה הקשה שהביאה לפיזור הכנסת ולהליכה לבחירות מוקדמות - הבור העצום שנפער בתקציב המדינה. למעשה, המלאכה תתחיל מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות, עם גיבוש ההסכמים הקואליציוניים.

 

בהנחה הלא מופרכת שיובל שטייניץ לא יישאר במשרד, המשימה הראשונה של השר החדש תהיה ללמוד במהירות את כל ניירות העבודה שהכינו בחודשים האחרונים פקידי האוצר, במיוחד באגף התקציבים, בנושא הקיצוץ הנדרש בתקציב. אחר כך יהיה עליו להזדרז ולגבש הצעת תקציב ותוכנית כלכלית נלווית, שיהיו מקובלות גם על ראש הממשלה, ולהגישן לאישור הממשלה והכנסת. אם ללמוד ממה שקרה בעת הרכבת הממשלה ב־2009, בהחלט ייתכן שמשרד האוצר שוב ישלם מחיר כלכלי - אם ישובץ בו פוליטיקאי נאמן ולא חזק מדי.

שר האוצר, יובל שטייניץ. יישאר או לא יישאר בתפקיד?, צילום: עטא עוויסאת שר האוצר, יובל שטייניץ. יישאר או לא יישאר בתפקיד? | צילום: עטא עוויסאת שר האוצר, יובל שטייניץ. יישאר או לא יישאר בתפקיד?, צילום: עטא עוויסאת

לא לצפות לזרי פרחים

הקיצוץ המתוכנן, בהיקף של כ־14 מיליארד שקל, נובע מעודף התחייבויות עתידיות שקיבלה על עצמה הממשלה היוצאת. כדי לשמור על מסגרת התקציב, יהיה על האוצר להציע לקצץ סכום זהה מתקציבי משרדי הממשלה. מכיוון שהצעה כזאת אינה ריאלית, צפוי האוצר להציע לממשלה ולכנסת לדחות ביצוע של חלק מההתחייבויות שאושרו.

משרד האוצר אינו משרד ממשלתי רגיל, ובמובנים רבים הוא למעשה המשרד שאליו מתנקזים כל העניינים הכספיים של יתר משרדי הממשלה. מסיבה זו ראשי האגפים השונים באוצר שקולים בחשיבותם למנכ"לי משרדים ממשלתיים. במישור הפרסונלי, יהיה לכן על שר האוצר החדש להתמודד עם חמישה־שישה ראשי אגפים שכולם מונו לתפקידם על ידי השר היוצא. במקרה כזה, נאמנות לשר הממנה לא תשחק כל תפקיד, ומה שמצפה לשר האוצר הם מאבקי כוח לא פשוטים. אם נוסיף על כך את ההתערבות הצפויה מצד לשכת ראש הממשלה, חודשיו הראשונים של שר האוצר בתפקיד יהיו לא פשוטים כלל.

אחד הנושאים שצפויים לעורר חילוקי דעות בין השר החדש לבין הדרג המקצועי הבכיר במשרדו הוא שאלת הגדלת התקציב, והרכב הקיצוץ. הכלל הפיסקאלי שאישרו הממשלה והכנסת לפני שנתיים וחצי קובע בכמה מותר לממשלה להגדיל מדי שנה את תקציבה. אם כלל זה ישונה והממשלה תורשה להגדיל את תקציבה מעבר לגבול כיום, היא תוכל במקביל לבצע קיצוץ קטן יותר בתקציבה. מסיבה זו סביר להניח ששר האוצר, שהוא גם אישיות פוליטית, ישאף ללכת בדרך זו. בכירי האוצר הבהירו בשבוע שעבר שהם אינם תומכים באפשרות זו, ולכן ההתנגשות בנושא הגדלת התקציב בין הדרג הפוליטי למקצועי היא כנראה רק שאלה של זמן. אם לשפוט מאירועי השנים האחרונות, הדרג המקצועי יתיישר לפקודת הדרג הפוליטי גם אם יחשוב שמדובר במדיניות שגויה.

חבילת כלים לניהול התקציב

ומלבד התקציב, כבר בחוק ההסדרים הקרוב יקדם האוצר מספר רפורמות ושינויים מבניים, הואיל ומאז הפעם האחרונה שהדבר קרה חלפו יותר משנתיים. בין היתר מדברים באוצר על העלאת גיל הפרישה, מלחמה בביטוחי הבריאות הפרטיים, ושינוי במערך קצבאות הילדים.

בנוסף, בתחום ניהול התקציב עצמו, האוצר צפוי לקדם עם משרד ראש הממשלה חבילת כלים לניהול התקציב הדו־שנתי, כדי למנוע מצב של צבירת התחייבויות תקציביות בהיקף ניכר מעבר למותר. על פי ההצעה, בכל פעם שהממשלה תרצה לקבל החלטה תקציבית כבדת משקל, באותו הרגע פקידי האוצר יצטרכו להגיד לממשלה מה המשמעות התקציבית לשנים הקרובות, והיכן בדיוק צריך לקצץ אם ההחלטה החדשה חורגת מהתקציב. טרם הוחלט אם כל התהליך הזה יהיה שקוף לציבור או לא, ובאוצר מקווים שהוא יהיה שקוף - דבר שיפעיל לחץ על הממשלה מצד הציבור.

ולבסוף, במשרד ראש הממשלה משתעשעים ברפורמה מבנית כלשהי שתחליש את המונופול של אגף התקציבים על בניית התקציב וניהולו, ותעביר משהו מסמכויות אלו למשרד רה"מ עצמו.

אמנון אטד ושאול אמסטרדמסקי

 

משרד האנרגיה והמים: המהפכה בתחום יוצאת לדרך

השר הבא יוכל לגזור את הסרטים של הרפורמות בתחום התשתיות

באופן מקרי לחלוטין, ולא מעט בגלל אינסוף טעויות רגולטוריות, שר האנרגיה והמים הבא צפוי להוציא לפועל את הרפורמות הגדולות ביותר בתחום, שכבר אושרו בקדנציה האחרונה.

 

אלה כוללות רפורמה מבנית בחברת החשמל שממתינה 17 שנה לביצוע, הגעת הגז ממאגרים שהתגלו בלב ים למשק הישראלי, כניסת תחליפי דלק למערכי התחבורה והתעשייה והכרעת נושא יצוא הגז. וגולת הכותרת: הקמת שתי תחנות כוח פרטיות גדולות שעד סוף 2013 "יגזלו" מחברת החשמל 12% מהמכירות. לאלו תצטרף התקנה של עשרות מגה־וואט חשמל, שמקורם בעשרות מערכות סולאריות לייצור חשמל ירוק.

שר האנרגיה היוצא עוזי לנדאו , צילום: מירו ממן שר האנרגיה היוצא עוזי לנדאו | צילום: מירו ממן שר האנרגיה היוצא עוזי לנדאו , צילום: מירו ממן

שר האנרגיה היוצא עוזי לנדאו השלים ארבע שנים קשות, שבהן משק האנרגיה קרטע בין מוות קליני לבעיות מבניות שמונעות קידום. הגז המצרי כנראה לא ישוב, מערכת הולכת הגז הפנים־ארצית עדיין בחיתוליה ולחץ היזמים לייצא מכסת גז גבוהה ימשיך להטריד אותו.

הבעיה העיקרית של השר הבא היא בהשפעות הרוחביות שיש למשרד כיום: בגלל גילויי הגז והפרטת משק החשמל, כל החלטה שלו משפיעה רוחבית על המשק ומגיעה עד לכיסו של האזרח. סכומי הכסף שמתגלגלים במשרד האנרגיה גרמו למשרדי האוצר והגנת הסביבה להשתלט עליו לא פעם, כאילו הוא היה יחידת סמך שלהם, מה שתקע פרויקטים לאומיים שהקמתם לוקחת שנים, אם לא עשור.

ליאור גוטמן

 

משרד הרווחה: עדיין בית קברות פוליטי

עוד לפני הטיפול בעניים, שר הרווחה צריך קצת יותר כוח

שני משרדי ממשלה בישראל נחשבים לבתי קברות פוליטיים. האחד הוא האוצר, שממנו קשה לפוליטיקאי לצאת עם תדמית ציבורית חיובית. השני הוא משרד הרווחה, שבו בקלות ניתן לטבוע בים של עוני ומצוקה, כמעט ללא כיסוי תקשורתי חיובי. לכן מעבר לכישורי הניהול הרגילים, שר רווחה צריך גם להיות בעל יכולות מינכהאוזניות של הוצאות העתיד הפוליטי שלו מבוץ הרווחה בעזרת משיכת ציצית שערו. השר הנוכחי, משה כחלון, לא הצליח ליצור בשנתיים שלו במשרד קדנציה ראויה לזיכרון.

 

כדי לסבר את האוזן, השר החדש יקבל לידיו תקציב של 6 מיליארד שקל, כלומר בערך 3,333 שקל בשנה לכל אחד מ־1.8 מיליון העניים בישראל - לא כולל 450 אלף משפחות הנמצאות בטיפול או תחת מעקב של לשכות הרווחה ברשויות המקומיות, ו־45 אלף איש המקבלים שירותים חוץ־ביתיים במעונות או במרכזים מיוחדים. אבל המשרד יצטרך קודם כל להבין מה הוא רוצה מעצמו - האם הוא רגולטור של שירותי רווחה או ספק שלהם? האם יש אפשרות טובה יותר לארגן את מאות הפעילויות הקטנטנות וסעיפי התקציב הזעירים שמעסיקים את פקידיו או שנדרש מבנה ארגוני אחר? האם להילחם במשרד האוצר ואולי גם להפסיד במאבק, או דווקא לעבוד איתו בשיתוף פעולה?

עם כל הכבוד למשרד, לשר הרווחה יש בוננזה גדולה יותר שעליה הוא אחראי בנוסף. עם תקציב של 50 מיליארד שקל, יותר ממשרד החינוך למשל, הענק שנקרא ביטוח לאומי משווע לרפורמה גדולה שתעשה בו סדר ותשפיע על כמעט כל אזרח בישראל. בהיבט הטכני מדובר בניתוק הקשר הגורדי של תקציב ביטוח לאומי עם תקציב המדינה, כזה שנראה כמו חידה בתורת המשחקים מאשר ניהול סביר של גוף הביטוח החשוב בישראל. התרת הקשר הזה הכרחית כדי להבטיח שבעוד 30 שנה ביטוח לאומי עדיין יוכל לשלם קצבאות.

במקביל, השר צריך לוודא שהדיבורים על "מהפכת שירות" בביטוח לאומי יקרו. כאן מאוד פשוט לדעת אם הוא הצליח. כל עוד פורחות החברות הפרטיות למימוש זכויות, יש מה לתקן.

מיקי פלד

 

משרד הבריאות: כבר לא התיק שאף אחד לא רוצה

שר הבריאות צריך להמשיך להרים את הראש מול האוצר

משרד הבריאות אינו משרד שרבים עליו. אפילו השר בפועל הנוכחי, יעקב ליצמן, הלך אליו רק כי האדמו"ר מגור הכריח אותו. למרות הספקות הראשוניים של אנשי מערכת הבריאות עם הכניסה של החסיד בעל המבטא המוזר ללשכת סגן השר, ליצמן הוכיח שאפשר לאהוב אותו או לשנוא אותו, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. הוא ביצע במשרד מהפכה שלמה, כאשר הגדיר מחדש מדיניות של הרחבת השירותים הציבוריים, הוסיף תקציבים לבתי החולים, וגם לא חשש מעימותים מתוקשרים מול מרכזי הכוח הקבועים של מערכת הבריאות, בהם הרופאים, האחיות ומנהלי בתי החולים.

 

יעקב ליצמן סגן שר הבריאות, צילום: עומר מסינגר יעקב ליצמן סגן שר הבריאות | צילום: עומר מסינגר יעקב ליצמן סגן שר הבריאות, צילום: עומר מסינגר

 

אפשר להתווכח עם המדיניות של ליצמן, אבל כל שר שיחליף אותו אם הוא לא יישאר בתפקיד, יצטרך לשמור על שני הדברים שאפיינו את הקדנציה הנוכחית שלו. קודם כל, הוא עבד קשה, ובזה טמון עיקר הצלחתו. למעשה, שר הבריאות האחרון שנחשב לכזה ששינה את המשרד הוא חיים רמון, אי אז בתקופת ממשלת רבין, כאשר חוקק את חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ליצמן, ללא ספק, היה כזה שהיתה לו מדיניות ברורה והוא פעל ליישם אותה - יותר לסל הציבורי (טיפולי שיניים לילדים, בריאות הנפש, הגדלת מספר מיטות בבתי חולים ועוד), אך מבלי לפגוע ביכולת לרכוש שירותים פרטיים. זו גם נקודת התורפה של מדיניותו, שאפשרה לפרמיות על הביטוחים המשלימים של קופות החולים והפוליסות של חברות הביטוח לעלות בכ־25% מאז שנכנס לתפקידו.

המאפיין השני הוא הרמת הראש של המשרד עצמו, שהיה חבוט ואימפוטנטי ברוב השנים שבין רמון לליצמן. מי שקבע בפועל את מדיניות הבריאות של מדינת ישראל היו פקידי אגף התקציבים, ולא המומחים ממשרד הבריאות.

הסוד של ליצמן היה דווקא שהוא לא בכה על מחסור תקציבי, אלא להפך - הדגיש שמצב התקציב של מערכת הבריאות הוא בסך הכל בסדר, בוודאי יחסית לעולם, ורק צריך לשפר את מה שדרוש שיפור. בכך עשה ליצמן את מה שכל מנהל טוב יודע לעשות - החזיר את תחושת האחריות והשליחות אל עובדי המשרד השפופים. כל שר שייכנס וישמור על שני מאפיינים אלו, יגלה שניתן לבצע שינוי דרמטי במערכת הבריאות הציבורית.

אם יהדות התורה, הסיעה של ליצמן, תהיה בקואליציה הבאה, ליצמן צפוי להמשיך בתפקידו. במקרה כזה, הוא כבר הצהיר כי המטרה הראשונה שלו היא הכנסת סעיף להסכם הקואליציוני שיבטיח את מימוש רפורמת ביטוח הסיעוד הציבורי, שלמעשה יכניס את הטיפול הסיעודי לסל הבריאות, בדומה לכל אשפוז רגיל בבית החולים. הוא ימשיך את ההורדה של ההשתתפות העצמית במחירי התרופות, וככל הנראה למגינת לבם של בכירי משרדו, לא יעשה הרבה כדי למתן את השימוש בשירותי רפואה פרטיים. החלק האחרון, המעט מפתיע, גם הוא חלק מהרעיון הליצמני - אם תשפר מספיק את המערכת הציבורית, אנשים לא ילכו לזו הפרטית.

מיקי פלד

משרד החינוך: השביתות כבר בדרך?

היציבות ששררה במערכת החינוך צפויה להסתיים

אחד ההישגים הגדולים של שר החינוך היוצא גדעון סער הוא יציבות המערכת במשך ארבע שנים, לאחר כמה שנים שבהן היו שביתות ממושכות של המורים, הסטודנטים והסגל הבכיר באוניברסיטאות.

אבל בסוף השנה יפוג הסכם אופק חדש שנחתם עם הסתדרות המורים ב־2008. חידוש ההסכם ידרוש למצוא סוף סוף פתרון לבעיית הפנסיה של מורי אופק חדש, שאינם מקבלים את הגמלה שהובטחה להם. גם אם מזכ"ל ההסתדרות יוסי וסרמן יחתום על חידוש ההסכם, המורים עשויים לפתוח במאבק אם לא יימצא פתרון לבעיית הפנסיה.

בתקופה הקרובה תעלה גם השאלה איך משלבים לימודי יסוד בחינוך הממלכתי (ליב"ה) - מדעים, מתמטיקה, אנגלית ואזרחות — בבתי הספר החרדיים ומצמצמים פערים אצל החרדים, הערבים והפריפריה.

השנה מסתיים גם הסכם הקפאת שכר הלימוד לתואר ראשון. התאחדות הסטודנטים כבר הודיעה שלא תסכים לעליית שכר הלימוד ואף השיגה התחייבות לכך מרוב המפלגות אבל האוצר לא מבטל את הצורך להעלות את השכר, במיוחד כאשר הגירעון גדל. בנוסף, האוניברסיטאות נמצאות במצב כספי קשה, התרומות מחו"ל אינן זורמות כבר כמה שנים בגלל המשבר הכלכלי וחסרים מאות תקני סגל בכיר. במקביל שר החינוך יהיה חייב למצוא פתרון לנושא הפנסיה התקציבית, המביא לגירעון אקטוארי שמעיק על עתידן של האוניברסיטאות.

השר הבא יצטרך להמשיך את יישום חוק חינוך חינם והעברת הצהרונים מהתמ"ת למשרד החינוך. מעבר לשאלת המימון, ישראל מדורגת שנייה בקרב מדינות ה־OECD ביחס הצפיפות מורה־תלמיד, ומחקר של "האקונומיסט" קבע כי יחס נמוך הוא אחד המאפיינים של מדינות המצטיינות באיכות החינוך.

חן פונדק

 

משרד התחבורה: זהירות, פקק לפניך

לקדם את הקמת הרכבת הקלה, להילחם בקיצוצים

הבעיה הכי גדולה של משרד התחבורה בקדנציה האחרונה היא שהוא נוהל כ־One Man Show של השר ישראל כץ, אחד השרים הכי ריכוזיים שהיו במשרד.

 

לשיטת עבודה זו היו גם יתרונות, כפי שגילתה יו"ר ועד עובדי הרכבת המודחת גילה אדרעי, שניסתה לחולל מהומות ולקיים שביתות. כץ הצליח להוציא 30% מעבודות התחזוקה של הרכבת למיקור־חוץ, פעולה שאם תתבצע בנמלים או בחברת החשמל תגרור שביתות שיימשכו עידנים. אולם לשיטה זו היו גם חסרונות, כפי שלמדו לא פחות מששת המנכ"לים שעברו במשרד בתקופתו של כץ.

אז מה מחכה לשר התחבורה הבא? ההכרעה הראשונה תהיה כבר בחודש מרץ, אז אמורה המדינה לאשר סופית את בנייתם של שני נמלים חדשים באשדוד ובחיפה. העובדים של הנמלים הקיימים קוראים להם "הרציפים החדשים שלנו", אבל התוכנית היא להעבירם לידי גורם פרטי ולפתוח את ענף הספנות לתחרות. בלי שני נמלים אלה, אזרחי ישראל וציבור התעשיינים ימשיכו לסבול מהמונופולים של נמל אשדוד וחיפה על ועדיהם.

השר יהיה אחראי גם על התוכנית להפעלת רכבת קלה באזור המרכז ב־2018, דבר שלא יקרה מאליו ללא דחיפה של הפקידות.

בנוסף יצטרך השר לנהל "מלחמת חפירות" מול פקידי האוצר שישאפו לחתוך את כל תקציבי הפיתוח שלו בשנתיים הקרובות, פעולה שאם תקרה תשאיר את תושבי הפריפריה בפריפריה ואת תושבי המרכז בפקקים. התוכנית לרשת את ישראל במסילות וכבישים, שעלותה כ־25 מיליארד שקל, אושרה לפני כשנתיים וחצי, ומאז יותר ממחצית ממנה כבר יצאה למכרזים ולתחילת עבודות בשטח.

השר צריך גם להוציא לפועל את תוכנית הפיתוח החדשה של הרכבת, שעלותה 16 מיליארד שקל לשמונה השנים הבאות. בלי אישורה, הרכבת תמשיך להישאר גוף שבנוי על ברזלים, נאבק בוועד וסובל מתדמית מיושנת.

ליאור גוטמן

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

לכל התגובות