גיבורה טראגית ושמה ג'נסיס

למי שעדיין לא הבין - האקזיט של אינטוסל נחשב לאחד הטובים שיצאו אי פעם מענף ההייטק הישראלי. והנה המספרים שעושים את הסיפור הזה: לפני שנתיים, קרן בסמר האמריקאית השקיעה בחברה רק 6 מיליון דולר (לפי שווי חברה של 7 מיליון דולר). כיום היא מקבלת לידיה יותר מ־220 מיליון דולר. עסקה משתלמת ללא ספק, שמגלמת החזר של פי 37 על הכסף, והגיעה לבסמר בזכות הנתח שהיא מחזיקה בחברה - 47% מכלל המניות. מדובר בנתח דמיוני כמעט לקרן הון סיכון בחברת סטארט־אפ, בעידן שבו 30% נחשב לנתח גדול באמת.

הרבה קרנות יוריקו מקנאה לנוכח המספרים האלה, אך קרן אחת תייסר את עצמה במיוחד. זוהי קרן ג'נסיס הישראלית, הגיבורה הטראגית של סיפורנו. לפני כשלוש שנים פנו ולינגשטיין וסוסן, מייסדי אינטוסל, לג'נסיס במטרה לגייס השקעה. בקרן, שנוהלה אז על ידי אדי שלו ואיל קישון, סברו שהסיכון בהשקעה באינטוסל גבוה מדי, ובמקום השקעה העדיפו להעניק לה הלוואה של מיליון דולר - עסקה שלא הקנתה לה מניות בחברה. שנה לאחר מכן, בתחילת 2011, הגיעה בסמר, החזירה את ההלוואה לג'נסיס ושחררה אותה מ"עולה" של אינטוסל.

לכאורה, זהו הפסד צורם לשלו ולקישון, שניתן לטעות בהם שראו לטווח הקצר בלבד, אלא שקשה להאשים אותם. ב־2010 היתה אינטוסל חברה אחרת לחלוטין. אז היא העסיקה שישה סטארט־אפיסטים שעבדו עם פלאפון על מוצר בתחום הרשת הסלולרית הקולית.כדי להפוך למה שהיא היום, נזקקה אינטוסל לכסף, והרבה. סכום של 6 מיליון דולר זו השקעה גדולה מדי עבור קרן הון סיכון ישראלית בשלב כה מוקדם, ולמעשה רק קרן זרה בעלת כיסים עמוקים היתה יכולה להיכנס לנישה הזו.

הטרגדיה הזו אינה נחלתה של ג'נסיס בלבד, היא נחלתן של קרנות ההון סיכון הישראליות באשר הן. הכיסים הקטנים שלהן לא הופכים אותן לקצרות רואי, אבל בהחלט מורידות את התיאבון שלהן לסיכון. עד שמשהו לא ישתנה בכיס שלהן, הקרנות הזרות בעלות הכיסים העמוקים, עם הקשרים הענפים בעמק הסיליקון וניו יורק והניסיון האדיר שצברו במשך עשרות שנים, ימשיכו להיות המרוויחות הגדולות מההשקעות בהייטק הישראלי.