העלמת ראיות בשיטת אריק שמידט, סחיטה בסגנון סטיב ג'ובס

כפי שדיווחנו, בימים אלה מתחילה להתקדם תביעת עובדי חברות טכנולוגיה לשעבר נגד הבוסים שלהם באפל, גוגל ואחרות. החשד הוא קשירת קשר לפגיעה בעובדים על ידי הסכמים שאוסרים על החברות לשכור זו את עובדיה של זו. המטרה: שמירת שכרם של העובדים נמוך. וזה הצליח, עד שפייסבוק סירבה לשחק לפי הכללים כדי שתוכל למשוך אליה מהנדסים - וזמן קצר לאחר מכן שכרם של העובדים ברוב החברות (אם כי לא באפל) זינק משמעותית.

הנבל העיקרי הוא סטיב ג'ובס המנוח. דיווחנו אתמול (ד') על כך שהוא איים לתבוע את פאלם אם זו לא תצטרף לקנוניה שלו, ועכשיו שחררה השופטת לוסי קו שורה של מסמכים אחרים, שחלקם מעניינים ומטרידים מאוד.

עובד אצלי? תישאר אצלי. ג'ובס | צילום: בלומברג

אפשר להתחיל במכתב הסחיטה של ג'ובס. המנכ"ל לשעבר של פאלם, אדוארד קוליגן, שחרר אותו כנראה בלא מעט הנאה. בתגובה לטענה של קוליגן שכל העסק רק יגרום לשני הצדדים לשלם הרבה כסף לעוכרי דין, הגיב ג'ובס בלקוניות: "אני משוכנע שאתה מבין את אי-הסימטריה שבמשאבים הפיננסיים של שתי החברות שלנו". מיד לאחר מכן, בנימת "גרון יפה יש לך, לא חראם" מציע ג'ובס לקוליגן לעיין בערימת הפטנטים של אפל, להשוות אותה לזו של פאלם, ולשקול שוב את צעדיו.

ג'ובס, כמובן, הוא לא הנבל היחיד. כל הבכירים שהיו מעורבים בפרשה הם כאלה. מקום של חרפה שמור לאריק שמידט, אז מנכ"ל גוגל ודירקטור של אפל, שכותב מייל שבו הוא מבקש שפיטורים של מגייסים יתבצעו בעל פה, משום שהוא "לא רוצה שובל של ניירת שבעטיו אפשר יהיה לתבוע אותנו אחר כך". שמידט יודע שמה שהוא מציע הוא עבירה על החוק, והוא רוצה שלא יישארו לכך ראיות. מנכ"ל אינטל, פול אוטליני, כותב גם הוא שהוא מעדיף שההסכמים בין החברות "לא יוודעו ברבים".

למאפיונרים יצא שם רע. ולמרות שאנשים כמו ג'ובס, שמידט ואוטליני מתנהלים כמו מאפיונרים, אנחנו מעדיפים לקרוא להם "בעלי חזון" או "קברניטי המשק". לפעמים זה שם נאה יותר לאותו הדבר.

האם סמארטפונים הובילו לירידה בוונדליזם?

 
תושבי הממלכה המנוטרת הופתעו לשמוע שבשנים האחרונות חלה ירידה של ממש, של 37% באנגליה ו-וויילס ו-21% בסקוטלנד, בשיעור הוונדליזם בבריטניה. התגובה הראשונה של עיתונאים, מטבע הדברים, היתה להטיל ספק בנתונים ולחשוד שהמשטרה זייפה אותם. אבל בדיקות העלו שזה כנראה לא המצב ושאכן יש ירידה בסוג הפשיעה הזה מאז 2007.

יותר סמארטפונים, פחות גרפיטי | צילום: רויטרס

למה? הועלו מספר גורמים אפשריים (וכאן המקום לציין שהרעיון שלתופעה חברתית יש רק גורם אחד הוא פנטזיה). בין הגורמים שהועלו כאפשרות היו צווי הרחקה בשל התנהגות אנטי-סוציאלית, שהשימוש בהם רווח מאוד בשנים האחרונות; העובדה שמועצות מקומיות השקיעו הרבה יותר משאבים במציאת פתרונות חברותיים יותר לבני נוער משועממים; שימוש ברעיונות שהועלו בארה"ב להתמודדות עם פשיעה, בעיקר תיאוריית "החלון השבור" המפורסמת; ירידה בשתיית אלכוהול בקרב צעירים; הפסקת השימוש בעופרת בדלק (שאיפת אדים כאלה משפיעה לרעה על האינטליגנציה הנמוכה ממילא של הוונדליסט); אבל כן, גם העליה בשימוש בסמארטפונים, שמתחילה בדיוק עם הירידה בוונדליזם.

סמארטפונים, אומרים מומחים, מאפשרים לצעירים חסרי המנוח לעשות משהו עם עצמם. לא משהו מועיל, אבל הם כבר לא משועממים. כתיבה עילגת על קירות בפייסבוק מחליפה כתיבה עילגת על קירות פיזיים. יתר על כן, בניגוד לגרפיטי שהרשויות ממהרות למחוק - אף אחד לא ימחק את דברי ההבל שלהם מפייסבוק. בקיצור, נמצא שימוש ראוי לפייסבוק: משכך טינאייג'רים. 

אפשר קצת סטנדרטים בתעשיה הזו?

כתבנו כמה פעמים על היעדרם של סטנדרטים עיתונאיים ראויים בעיתונות הטכנולוגיה, והראינו כמה קל להפיץ שמועה חסרת בסיס ולגרום לה להופיע בשורה של אתרי טכנולוגיה מכובדים. עכשיו גיימר עצבני עושה את זה שוב.

בין יוני לנובמבר האחרון הופיעו מספר דיווחים על גרסה חדשה של טאבלט הסרפס שמפתחת מיקרוסופט. גיימר אחד החליט שזה נשמע לו כמו סיפור נחמד - והחליט להוסיף שמועה משלו. האיש כתב מייל אנונימי לשורה של עורכים באתרי גיימינ וטכנולוגיהג, תוך שהוא מתחזה לעובד בכיר במיקרוסופט ובו סיפר על המפרט של המכשיר החדש שקיומו עדיין מוטל בספק.

עדיין לא ידוע אם יהיה לו אח שיתמחה במשחקים. מחשב הסרפס

תוך זמן קצר למדי התפרסמו השטויות שהוא כתב בבלוגים טכנולוגיים מובילים - ואחריהם באתרים מכובדים נוספים כמו cnet, יאהו, Venturebeat ואחרים. זו, כפי שמציין המותח, לא עיתונות. זה נסיון לפרסם דברים ראשון, לא משנה אם הם נכונים או לא. המסקנה צריכה להיות ברורה: עד שחברה לא מוציאה מוצר, לא צריך למהר ולהאמין להבלים עליו.

גם לעברייני מין יש זכויות

לתרבות המערבית (ולא רק לה: ראו מה קורה ביפן) יש בעיה עם פדופיליה. מצד אחד, היא רואה באונס ילדים - בצדק מוחלט - את אחת העבירות החמורות ביותר שיכול אדם לבצע. מצד שני, תעשיית הפרסום והבידור שלה משתמשת שוב ושוב במיניות של ילדים כדי למכור מוצרים. אז מצד אחד, אומרים לכם שזה הטאבו הגדול ביותר אבל מצד שני, מגרים אתכם באמצעותו, לשם בצע כסף, על בסיס יומי.

התוצאה של השילוב הזה היא היסטריה מוסרית וחקיקה שלעתים היא חסרת פרופורציות ביחס לעבריינים. למשל, החוקים בהרבה מדינות מתייחסים למשתמשים בפורנוגרפיה פדופילית - אפילו כזו מצוירת - כאילו היו פדופילים של ממש, גם אם לא נגעו בילד מימיהם. ובשם ההגנה על הילדים (שהניצול שלהם מותר רק לחברות רשומות), אסר חוק של מדינת אינדיאנה על עברייני מין מורשעים להירשם לאתרים שבהם חברים גם ילדים.

גם לפדופילים מותר לעשות לייק. מטה פייסבוק | צילום: בלומברג

האתרים האלה כוללים, בין השאר, אתרי מדיה חברתית. חשוב לציין שהחוק לא אוסר על תקשורת ישירה בין פדופילים מורשעים ובין ילדים; בהתחשב באחוזי הרצידיביזם הגבוהים - הסיכוי שהפושע ישוב לסורו - בקרב פדופילים, שהם מהגבוהים ביותר שיש (לא מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר במחלה), איסור כזה היה הגיוני. אבל מדינת אינדיאנה בחרה לאסור עליהם כל מגע ברשת חברתית, וזה היה מוגזם מבחינת בית משפט, שפסל את החוק משום שהוא פוגע בזכות הדיבור שלהם. חוקים דומים נפסלו לאחרונה בנברסקה ובלואיזיאנה. מבחינת החוק, גם לפדופיל שהורשע יש זכות לעשות לייק.

קצרצרים

1. מילה טובה על גוגל: אחרי שנים של התכופפות בפני רשויות החוק, בזמן שבתי המשפט עוד לא החליטו האם חיפוש במייל מצריך צו או לא החליטה החברה על מדיניות בנושא. גוגל הודיעה אמש (ד') במפתיע שמעתה, רשויות חוק אמריקאיות שרוצות לקבל ממנה מידע של משתמשי ג'ימייל או שירותי ענן אחרים שלה, צריכות להגיע אליה עם צו בית משפט שהוצא לאחר שכוח השיטור הציג עילה ראויה כדין. המחוקקים לא הצליחו להגיע להסכמה על חוק בנושא. עכשיו כוחות השיטור יצטרכו להסביר לבתי המשפט למה המידע שהם רוצים לא מצריך צו ולמה מותר להם לדלג בעליצות על התיקון הרביעי לחוקה.

רוצים להציץ בשרתים של גוגל? הכינו צו משפטי מתאים

2. ההוצאות של פייסבוק בתחום השתדלנות עלו ב-2012 בשיעור מדאיג של 196%. בעיקר, משום שהיתה זו שנת ההנפקה שלה ושנת המאבק שלה נגד הגנה על פרטיות קטינים. סך הכל הוציאה מסחטת הפרטיות הצוקרברגית 3.99 מיליון דולר על שכנוע נציגי הציבור לפעול בניגוד לאינטרס הציבור. ההוצאות המקבילות של גוגל עלו ב-70%, כשהיא מוציאה 16.48 מיליון דולר על שתדלנות. שתי החברות הוציאו את הכסף, בין השאר, כדי להרוג את היוזמה של Do not track, זו שאומרת שאסור לחברות לעקוב אחריך בכל אשר תלך ברשת. החלק היפה בהוצאות האלה, שמיועדות להסיט את נבחרי הציבור ממסלולם, הוא שהן הוצאות מוכרות לצרכי מס. אחח, נפלאות הקפיטליזם.

3. סרט שמוצג בפסטיבל סנדאנס שנערך בימים אלה, ונקרא Terms and Conditions May Apply, עוסק בין השאר בחיפוש אחר מדיניות הפרטיות הראשונה של גוגל. לחברה יש ארכיון מקוון, שבו יכול כל דיכפין לעקוב אחרי השינויים שעושה גוגל במדיניות הפרטיות שלה - לזכותה ייאמר שהיא שקופה הרבה יותר מהנמסיס שלה, פייסבוק - אבל את המדיניות הראשונה, שפורסמה ב-2000, אי אפשר למצוא שם. וגוגל יודעת למה: מדיניות הפרטיות הראשונה שלה הרבה יותר ממוקדת במשתמש. היא קובעת, בין השאר, ש"קבצי קוקיז יכולים לומר לנו ש'זה המחשב שביקר בגוגל שלשום', אבל היא לא יכולה לומר לנו 'האדם הזה הוא ג'ו סמית'' או אפילו 'האיש הזה גר בארצות הברית'". היום, כמובן, קוקיז של גוגל יכולים לומר לא רק באיזו מדינה אתה גר, אלא איפה אתה נמצא. גוגל שינתה את כל הכללים שלה כשהפכה את החיפוש מכללי לאישי – כדי לדעת מי אתה בדיוק. היו זמנים.

4. דיווחנו לפני מספר שבועות שהגוף הרצחני ביותר בהיסטוריה, המפלגה הקומוניסטית הסינית, מחק לאחרונה מספר גדול של חשבונות של אנשים שמעצבנים אותו מהמקבילה הסינית של טוויטר, ווייבו. מלומד סיני אמיץ, ז'אנג יאוג'י, החליט לנקוט בשיטה של ואצלב האבל – הדיסידנט הצ'כי שהפך לנשיא הראשון של צ'כיה החופשית מהעול הסובייטי – ופנה לבית המשפט בדרישה להחזיר לו את החשבון. הוא דורש להסביר מדוע נמחק החשבון ודורש מהחברה להחזיר לו את דמי השימוש. הסכום זניח - דולר ומשהו בחודש - וכנראה לא יציקו לחברה יותר מדי כלכלית, אבל יגרמו לה חתיכת כאב ראש מבחינת יחסי ציבור. ככה עושים את זה.

5. ולידיעה המשונה של היום: קבוצת האקרים תוקפת אתרים מצריים, אלוהים יודעת למה - מסתבר שכבר מזה שנה. ברשימת המטרות שלה נמצאים מספר אתרי איג'יפטולוגיה, חקר תרבות מצרים העתיקה. לפי מספר בלוגרים, המקור להתקפות הוא ארגונים איסלאמיים קיצוניים, שיש להם בעיה קשה עם ההיסטוריה הפרה-איסלמית (ג'הלייה, בשפתם, קרי "תקופת הבערות") של המזרח התיכון. לטענה הזו אין עד כה הוכחה, אבל אף אחד גם לא יופתע יותר מדי אם היא נכונה.