שוויון בנטל מתחיל בבית

השופטת ענת אלפסי מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד חייבה אברך לשלם 2,750 שקל בחודש מזונות לבנו. האברך טען שמשום שתורתו אומנותו, יש להעמיד את מזונות הקטין על 1,400 שקל לכל היותר. השופטת דחתה את הטענה והוסיפה ש"מן הראוי שהמשיב ייצא לעבודת יומו כדי לפרנס את בני משפחתו, כפי שעושים רבים וטובים. בהיותו אדם צעיר, בריא ומוכשר יוכל להשתכר לכל הפחות שכר מינימום".

האשה טענה בתביעתה כי בעת שנישאה היא חשבה שבעלה הוא עילוי תורני, אך הוא התגלה כבחור עצל. היא ביקשה מבית המשפט לפסוק לה מזונות זמניים עבורה ועבור בנם המשותף בן השנה. האשה ביקשה לחייב את הבעל ב־4,500 שקל עבור צרכי הקטין וכן מזונות עבורה בסכום של 4,200 שקל ואף בהוצאות מדור של 3,500 שקל, ונימקה את הסכומים בכך שהבעל הוא בעל פוטנציאל השתכרות גבוה.

הבעל טען שהוא אברך אשר תורתו אומנותו, ולכן יש להעמיד את מזונות הקטין על 1,400 שקל בחודש לכל היותר, ושאין מקום לפסיקת מזונות אשה, לאור פוטנציאל ההשתכרות שלה ולאור העובדה שנטשה אותו. הוא אף טען שאין מקום לחייבו בגין מדור, משום שהאם והבן מתגוררים בבית הוריה. לטענתו, הוא עצמו מתגורר בבית הוריו וזכאי כאברך בכולל לתשלום מינימלי של 1,500 שקל.

השופטת אלפסי קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה שעל כל אב חלה החובה להתאמץ עד קצה גבול היכולת לשם קיום חובותיו כלפי משפחתו, ושהדברים נכונים גם לגבי אב שהנו תלמיד ישיבה העוסק בלימוד תורה בכל שעות היום. השופטת הפנתה גם לפסיקת בית הדין הרבני הגדול שקבע כי "נכונותן של נשים צדקניות ליטול את עול הפרנסה על כתפיהן בכדי לאפשר לבעל לעסוק בתורה לאחר הנישואים היא התנדבות בלבד".