בין הפישריזם לאוריוגביזם
סטנלי פישר פורש ועוצמתו של משרד האוצר מגיעה לשפל במקביל לחזרתו לזירה של אורי יוגב - המוזה הכלכלית של נתניהו
פרופסור פישר, האם אתה מתכוון לקטוע את הקדנציה השנייה שלך כנגיד בנק ישראל לאחר שנתיים או שלוש?
"קיבלתי הצעה לכהונה שנייה, ואני מקבל את זה ברצון ובכבוד רב".
(מתוך מסיבת העיתונאים המשותפת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ על מינוי סטנלי פישר לכהונה שנייה כנגיד בנק ישראל, 17.3.2010)
1. פישר א', פישר ב'
סטנלי פישר שייצא מפתח לשכתו בקומה השביעית בבנק ישראל בפעם האחרונה בעוד חמישה חודשים לא יהיה אותו פישר שנכנס אליה לפני שמונה שנים. אמנם, האמונות הבסיסיות שמרכיבות את תפיסתו הכלכלית נותרו ללא שינוי. הוא היה ונותר כלכלן שמאמין מאוד בכללים הבסיסיים בכלכלה הניאו-ליברלית. בכך שגירעונות ממשלתיים גדולים הם התגלמות יצר הרע, בכך שצריך לרסן כל העת את הדרישות התקציביות. זה לא שהוא הפך לחברה הקרוב של שלי יחימוביץ, אבל משהו בעמדהפישר יעזוב את תפקידו כאיש שנוי מאוד במחלוקת, וזו דווקא מחמאה גדולה. אם לישראלים רבים יש מה להגיד על נגיד בנק ישראל, סימן שהוא נגע בחיי רבים, לטוב ולרע. בקרב ההנהגה הכלכלית וחלק מהציבור הוא נחשב למבוגר האחראי, לאיש שניווט את ישראל במימיו הסוערים של המשבר הכלכלי של 2008 בזמן שהממשלות חיפשו מה לעשות עם עצמן. מנגד, הוא נחשב גם למי שניפח וניפח את בועת מחירי הנדל"ן הישראלית לשיא על ידי הפחתת הריבית לרמות שפל היסטוריות. הצעדים שנקט בנק ישראל לדיכוי הביקוש לדירות - על ידי הערמת מגבלות על הבנקים ועל רוכשי הדירות - הספיקו אך בקושי בשביל להקטין את גובה המדורה שהדליקה הריבית הנמוכה.
2. שקיעתו של משרד האוצר
העזיבה של סטנלי פישר, אף שתיכנס לתוקף בפועל רק בעוד חמישה חודשים, מתרחשת כשמשרד האוצר נמצא בשפל משמעותי בכוחו ובמידת החשיבות שמייחס לו ראש הממשלה. ההדחה בתחילת השבוע של סגן ראש אגף התקציבים -3. אלה שנשארים
אז אחרי שפישר פורש, ועוצמתו של משרד האוצר בשפל, עם מה זה משאיר אותנו? עם אורי יוגב. אורי יוגב כמשל. ב-2003, כשנתניהו היה שר אוצר בממשלת שרון השנייה, שימש יוגב כראש אגף התקציבים במשרד. מבחינת פקידי אוצר רבים ששירתו אז ומאז במשרד האוצר, התקופה ההיא נחשבת במידה רבה לתקופת תור הזהב של משרד האוצר, לפחות מתחילת שנות ה-2000. נתניהו ויוגב הנהיגו משרד אוצר עוצמתי, כוחני, בגיבוי מוחלט של ראש הממשלה דאז אריאל שרון. הם הפריטו, קיצצו, ייעלו, פיטרו. איש שמן, איש רזה, הכל הלך. כשסיים את תפקידו, התגאה יוגב בראיון כי שבר את העבודה המאורגנת בישראל. יוגב, כמו נתניהו, מאמין בהפחתת המסים על הכנסות - כלומר מס הכנסה, ומס חברות - כמנוע לצמיחה כלכלית. אבל זו לא הסיבה היחידה. יוגב, כפי שאמר בעצמו אמר ל"כלכליסט" ערב הבחירות הקודמות, בתחילת 2009, מאמין בהפחתת מסים משום שהתוצאה הישירה שלה היא הקטנת היקף השירותים שהממשלה מספקת, והגדלת הפעילות של המגזר הפרטי. "אני מאמין שצריך להוריד את המסים בחדות", אמר אז יוגב, "הממשלה צריכה להביא לכך שבתוך שלוש־ארבע שנים יהיה כדאי לעשות עסקים בישראל ולייצר הכנסות. עם זאת, אי אפשר גם להגדיל את ההוצאה הממשלתית וגם להוריד מסים. מנגנון של הפחתת מסים, שמקטין את צד ההכנסות, משפיע בהתאם גם על צד ההוצאות - ומצמצם את היקף הממשלה". זוהי תמצית מושלמת של תפיסתו הכלכלית של יוגב - פחות מסים, פחות שירותים, יותר פעילות פרטית. את המחיר, כפי שהוכיחו השנים האחרונות, משלם מעמד הביניים העובד. זאת משום שהפחתת המסים אולי מגדילה קצת את הנטו החודשי, אבל הוא צריך להוציא יותר כסף מכיסו על שירותים שקודם לכן היו ציבוריים.בנוסף, יוגב, כמו נתניהו, מאמין גדול בייעול המגזר הציבורי, ובמילה "ייעול" הכוונה לצמצום. הנה מה שיוגב אמר אז ל"כלכליסט", ערב הבחירות הקודמות: "כדאי לנצל את המשבר (העולמי - ש"א) לשיפור היכולת של הממשלה לתת את השירותים שהיא חייבת לתת ואת יכולת המשילות. ככל שנעשה את זה יותר, כך נקבל יותר קרדיט מהשווקים". או בלשון אחרת - על המגזר הציבורי להתכווץ.
בנקודה הזו צריך לומר ביושר: המגזר הציבורי בישראל, ברובו, אינו יעיל. במקרים רבים הוא יכול לתת שירות טוב יותר לציבור. כולנו מכירים זאת מאלפי דוגמאות שמרכיבות את היום יום שלנו - השירות האיטי בסניפי הדואר, הטופסיאדה במשרד הפנים, הדרישה להקטין את צריכת החשמל בימים של ביקושי שיא, הדרישה לצרוך פחות מים בשנים שחונות, הדרישה לא להגיע לחדרי המיון בבתי החולים בתקופות השיא של השפעת. אין ספק, השירותים הציבוריים בישראל היו יכולים להיות מוצלחים יותר. אלא שספק אם צמצום תקציבי והקטנת כוח האדם (בעיקר על ידי הקפאת גיוסים, לאו דווקא על ידי פיטורים), יעשה את העבודה. בחודשים הקרובים מתכננים אנשי ראש הממשלה קרב ראש בראש עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני. לכתו של פישר, היחלשותו של האוצר ועלייתו מחדש של האוריוגביזם מאותת שגם אם מישהו האמין לרגע שיש סיכוי שההגמוניה של הימין הכלכלי הישראלי תפחת, הרי שהסיכוי הזה חלף.
2 תגובות לכתיבת תגובה