ביקורת סרט: "כוננות עם שחר"
הסרט מבוסס על לכידתו של אוסמה בן לאדן. קשה להבין איך סרט שלא מצליח להציב דמויות של ממש ועוסק בעלילה שסופה ידוע מראש, יכול להיות ראוי לכבוד שזכה לו
מאיה היא סוכנת CIA, שמשימתה היא איתור הארכי־טרוריסט אוסמה בן לאדן וחיסולו. המרדף אחר המידע נמשך שנים ארוכות, ומאיה הופכת אובססיבית למשימה ואף נאלצת להילחם עם הממונים, כדי שלא לזנוח את כיוון החקירה שלה. הסוף: היא זו שצדקה ומצאה את בן לאדן.
קהל היעד: מי שאוהב אקשן שמבוסס, לפחות חלקית, על סיפור אמיתי.
דבר המבקר: קתרין ביגלו קיבלה כבר אוסקר על "מטען הכאב", שעסק בחיילים אמריקאים בעיראק. "כוננות עם שחר" מועמד גם הוא השנה לחמישה פרסים, כולל בקטגוריית הסרט הטוב. שניהם אפוסים ארוכים, צבאיים מאוד, פטריוטיים וחסרי נשמה אמיתית. קשה להבין איך סרט שלא מצליח להציב דמויות של ממש ועוסק בעלילה שסופה ידוע מראש, יכול להיות ראוי לכבוד ש"כוננות עם שחר" זכה לו.
בניגוד ל"ארגו", שמספר סיפור אמיתי שרוב הצופים כיום לא מכירים, וכך משיג אווירה מותחת באמת, סיפור תפיסת בן לאדן הוא כמו העיתון של אתמול, עבור רובנו. דמותה של מאיה משורטטת בגסות וברישול. מתוך שעתיים וחצי של חקירות, עינויים, דיוני מטה ופיגועים לא נמצאו אפילו חמש דקות כדי לבנות לסוכנת האמיצה גם חיים פרטיים, שאינם סובבים סביב המשימה שלה. כן, היא בוכה כשקולגה נהרגת בפיגוע. היא מצטנפת בפינת החדר כשההצלחה מתעכבת, אבל היא נשארת שטוחה לגמרי. כלי תסריטאי ריק. קולב לעלילה העיקרית. חצי השעה האחרונה של הסרט מתארת את הפריצה למחבואו של בן לאדן, ומאכזב לגלות שגם הניסיון של ביגלו לייצר חוויה מרתקת ומותחת מתרסק על קרקע המציאות. הפריצה נראית מאוד אותנטית, ודווקא משום כך היא חלשה כל כך מבחינה קולנועית.
› שורה תחתונה: שום פרס נחשב לא יחזיר לצופים את השעתיים וחצי שאבדו להם באולם.
ג'סיקה צ'סטיין בתפקיד מאיה
תגובה אחת לכתיבת תגובה