דו"ח טכנולוגי: למגה יש בעיה עם המעריצים

המעריצים המושבעים מאוכזבים ממגה, שלא ידעה שהיא כזו

 

כשהציג קים דוטקום את מגה, שירות אחסון הקבצים שלו, רק לפני כמה שבועות, הוא היה אמור להיות ההבטחה הגדולה בתחום אכסון התוכן. מגה משתמשת בגישה חדשנית בנושא זכויות היוצרים: כל הקבצים מוצפנים, כך שלמגה אין יכולת לדעת מה הם הקבצים הללו. מאחר והיא לא יודעת, גם אין אפשרות להגיש נגדה תביעות על הפרת זכויות.

יש כמובן כבר מי ניסה לעקוף את ההגנה הזו. האתר mega-search.me יצר גרסה פרימיטיבית מאוד של אינדקס מנוע חיפוש: המשתמשים התבקשו לספר לשירות איזה קבצים הם העלו, מה יש בהם, ולספק את הסיסמה אליהם. השירות גם הציע אפשרות של הצבעה על התוכן.

התגובה של מגה היתה מהירה וחדה. תוך 24 שעות, נותקה היכולת של mega-search.me לקבל גישה למגה עצמה. עד כה, טוב ויפה, אבל בפעולה שעצבנה הרבה מאד מהחסידים של דוטקום, כל הקבצים שהופיעו במסד הנתונים של מגה-סרץ' הוסרו ממגה עצמה כקבצים שמפרים זכויות יוצרים. הרבה מהם היו מפירי זכויות יוצרים, כמובן, אבל ההסרה היתה חסרת אבחנה. באתר טורנטפריק בחנו את הנושא על ידי העלאת השיר של קים דוטקום עצמו, וגם הוא הוסר אחרי שהקישור שותף במגה-סרץ'.

בעליל, לקים דוטקום אין כל עניין לשמוע שוב מסוקי ימ"מ מעל הבית שלו, וכל מה שהוא רוצה זה לאפשר לאנשים לשתף את הקבצים שלהם – אבל בלי להשתין מהמקפצה על תעשיית התוכן, ולו רק בגלל כמות הנזק שהיא מסוגלת לגרום. זה כנראה לא צריך להפתיע אף אחד שהאנשים הראשונים שהסתכסכו עם מגה הם דווקא האנשים שחושבים שיש לך זכות יסוד לגנוב תוכן של מישהו אחר, ושכל מי שלא שותף לדעה שלהם, ולא רוצה להשתתף במשחקים המטומטמים שלהם, הוא "חלק מהשיטה."

עוד סיבוב של מחול צוקרברג

לפני כשנה, הקפיאה פייסבוק בארה"ב את פיצ'ר זיהוי הפנים בתמונות שלה, לאחר שקמה זעקה על כך שהתועבה פוגעת קשות בפרטיותם של המשתמשים. עכשיו, במסגרת מחול צוקרברג – שני צעדים קדימה בכרסום הפרטיות, צעד אחד אחורה – היא מחזירה את הפיצ'ר. ואם זה לא היה מספיק, אז הוא חזר כברירת מחדל לכל המשתמשים.

כלומר, כאשר אתה מעלה תמונות לפייסבוק, אתה תצטרך להשקיע קצת מאמץ בהסרת התיוגים האוטומטיים בתמונות שלך. תוכל לדלג על השלב הזה כל פעם מחדש, או ללכת להגדרות ולשנות אותם כך שפייסבוק לא תציק לך יותר מדי בנושא. בפייסבוק יודעים את מה שיודעים כולם: רוב המשתמשים לא משנים את הגדרות ברירות המחדל.

פייסבוק, כמובן, טוענת להגנתה שהיא פרסמה על זה פוסט ושכל מי שרוצה לדעת מה היא עושה צריך לעקוב אחריה. היא אומרת את זה כשהיא יודעת שאף אחד חוץ מעיתונאים ומומחי פרטיות לא עוקב אחרי מה שהיא טורחת לכתוב.  

בנוסף, הודיעה בסוף השבוע לרשות לניירות ערך שהצעירים נוטשים אותה בהמוניהם, לטובת שירותים אחרים. אותנו זה כבר לא מפתיע. החברה אמנם טוענת שחלק ניכר מהם עוברים לאינטסגרם, חברה שנמצאת בשליטתה, אבל סביר להניח שגם שירותים כמו טוויטר נהנים מהבריחה הזו. יצוין שלפני פחות משנה, במסמכים שהוציאה טרם ההנפקה, טענה פייסבוק שהיא מוקד משיכה לצעירים. טוב, נו, אנחנו יודעים שהאמת לא היתה נר לרגליה כשהיא הוציאה אותם.  

מצד שני, יכול להיות שתוך זמן קצר לא תהיה לצעירים ברירה.

רוצה הלוואה? תן את פרטי המדיה החברתית שלך  

ועוד קצת פייסבוק: הרשת החברתית טוענת שהיא יודעת על המשתמשים שלה הכל, או לפחות כל מה שהם מוכנים לשתף בפומבי. רשויות המס בארה"ב כבר השתמשו במידע מרשתות חברתיות כדי לתפוס אנשים שמעלימים מס, בדרך כלל תוך התחקות אחרי הקניות הלא סבירות ביחס להכנסות שלהם. סביר מאוד שבקרוב, תעשיית האשראי תרצה לדעת עליכם כל פרט אפשרי, כדי שתוכל להעריך את הסיכון שבמתן הלוואה.

יש כבר כמה חברות שעוסקות בתחום. מה שהן רוצות לדעת הוא כמה חברים יש לך (כנראה יכולת הערכה של מספר האנשים שאליהם תוכל לפנות לעזרה במקרה של צרה כלכלית), ובמיוחד כמה חברים שעליהם אפשר לסמוך יש לך. אחת מהן, LendUp, שפעילה בקולומביה ובפיליפינים, פונה לחברים שלך ושואלת אם אפשר לסמוך עליך בהלוואה. אם הם אומרים כן, היא תעדכן אותם באם קיבלת אותה. בעבר, היא גם שקלה להודיע לחברים שלך אם אתה מאחר בפרעון ההלוואה, סוג מקסים של הפרטת המאפיוזיות לכדי הפעלת לחץ חברתי, אבל ירדה מהרעיון יחסית מהר אחרי שהבינה שזו דרך נהדרת להבריח לקוחות.

כמובן, כל איסוף המידע הזה יכול לגרור בעיות בעתיד. בתור התחלה, כשהחברות האלה יודעות עליך יותר מדי, כמו למשל מה אתה אוהב לקנות, הן יוכלו לשווק לך גם הלוואות שאתם לא צריכים. כאן הם יצטרכו להלחם ראש בראש עם הבנקים, אבל המוניטין של אלה כל כך ירוד, והמידע של חברות המידע רחב כל כך, שלא ברור שדווקא הבנקים ינצחו.

גם העובדה שיש כיסים קטנים של התנגדות לאדונינו החדשים מן המדיה החברתית מתחילה לעורר דאגה בקרב אילו שלא רואים במדיה החברתית בעיה: אחרי איזה טבח המוני לאחרונה, אמרו על הרוצח שהוא עורר חשד, כי לא היה לו חשבון פייסבוק. עכשיו היעדר חשבון כזה מגדיר אותך כחריג מסוכן. ראש, קיר.

מצד שני, ראו את האייטם הקודם. זה יכול להשתנות במהירות.  

קצרצרים

1. ולידיעה המופרכת של היום: שווי השוק של טוויטר מוערך בכ-9.9 מיליארד דולר. ההערכה הזו מבוססת על שווי המניה בשווקים המקוונים של חברות המתמחות במכירת מניות פרטיות. מי שעקב אחרי סאגת ההנפקה של פייסבוק, יודע שההערכות האלו לא שוות כלום: בעבר, פייסבוק נסחרה שם בכ-104 מיליארד דולר. ועל כך נגיד: כלבתא, במטותא.

הח"מ תומך בטוויטר, אחת החברות היותר חינניות ופחות ביזיוניות בסביבה, אבל עשר מיליארד? הכלל האצבע הישן אמר פעם שערך השווי של חברה צריך להיות הרווחים שלה במהלך השנה כפול עשר, כלומר מה היא מסוגלת לעשות בעשור. תודיעו לי כשטוויטר תדווח על רווחים של מיליארד. עד אז, למחיר הזה אין על מה להתבסס.  

2. חברת הקונגרס זואי לופגרן החליטה לשנות את חוק הפריצה למחשבים בעקבות התאבדותו של ארון שוורץ, והיא נוקטת בצעד חדשני יחסית: היא מלבנת את הצעת החוק שלה עם קהילת רדיט. לופגרן לקחה בחשבון הרבה מההצעות שקיבלה מהקוראים, והיא פרסמה טיוטה שניה של הצעת החוק, שמתבססת על התיקונים הללו. יצוין שלופגרן לא חלוצה בתחום: באיסלנד, הצביעו האזרחים על חוקה שנכתבה על ידי האזרחים עצמם בפורומים מקוונים. בינתיים, בישראל, אין אפילו חוקה.  

3. נוקיה קיבלה מענק של 1.35 מיליארד דולר כדי לפתח את החומר החזק ביותר שידוע עד כה, גרפין (Graphene), חומר מהונדס מבוסס פחמן שקשיח פי 300 מפלדה ועם זאת גמיש משמעותית ממנה. נו, אז אם כל הקטע הזה של טלפונים לא יצליח לה, יש לנוקיה על מה להשען - היא כבר מתמחה ביצור חומרים ומעטפות מבוססות פחמן במכשירי הלומיה שלה. גם העובדה שהחברה שידועה בכך שייצרה טלפונים בלתי ניתנים להשמדה מפתחת חומר כזה יש מן השעשוע.  

4. משטרת גרמניה מזהירה שנוכלים מקוונים משתמשים בשטיק חדש: הם מפיצים דופקה שמקפיאה את המחשב, מודיעה לך שאתה צפית בפורנו קטינים בניגוד לחוק, ומציעה לך בעליצות לשלם "קנס." הדופקה מתיימרת לאסוף כסף עבור רשויות זכויות היוצרים של גרמניה, מה שכבר צריך לעורר חשד. היא מציגה למשתמש תמונה של קטין, מה שכבר מסבך אותו, וטוענת שהתמונה נמצאה על המחשב שלך, ועכשיו לך תסביר את זה לחברה שלך. לא עדיף להקיא להם כמה מאות יורו? הכסף, כמובן, לא יועיל לך בכלום, כי לסחטן אין שום סיבה טובה להפסיק את המגע איתך אחרי שהכסף הועבר אליו. הנקודה המעניינת כאן היא שיצרני הדופקה משוכנעים שאפשר להאשים מספר עצום של אנשים בכך שיש להם פורנוגרפיית ילדים על המחשב – ושזו תשמע האשמה סבירה.  

5. איש העסקים הניו זילנדי גארת' מורגן הסתבך עם הרשת. מורגן, חובב ידוע של בעלי חיים, כתב מספר מאמרים שבהם הוא קרא להפסיק לאמץ חתולים. חתולים הם טורפים מסוכנים והם גורמים נזק ניכר, אליבא דמורגן (ולא ראיתי שמישהו סתר אותו), לחיות הטבע של ניו זילנד. נשמע הגיוני? לא כשהחתול הוא החיה הקדושה של האינטרנט. תוך זמן קצר, חובבי חתולים זועמים – ועד כמה שהצירוף הזה מופרך, הוא קיים – תקפו את האתר שלו והשחיתו אותו.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
  

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" 
  

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"