ארנק דיגיטלי? מה זה?

טכנולוגיה לא מוכרת

תשלומים דיגיטליים, או ארנק דיגיטלי - היכולת לשלם ללא צורך בהצגת כרטיס אשראי, בדרך כלל באמצעות סמארטפון שמשתמש בטכנולוגיית NFC - הוא אחד התחומים המתפתחים המלהיבים ביותר. אבל לרוב הציבור אין מושג ירוק לגביהם. כך עולה ממחקר שערכה חברת המעקב קומסקור.

רק 51% מהצרכנים בארה"ב מודעים לעצם קיומם של שירותים כאלה שאינם פייפאל, ורק 12% מהם השתמשו אי פעם באחד ממגוון השירותים הקיימים: סקוור של ג'ק דורסי, ארנגוגל ואחרים. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא חשש: טכנולוגיות חדשות שקשורות לכסף תמיד מאומצות באיטיות. עורכי המחקר מזכירים שכשהתחילו להגיע הכספומטים, הציבור קיבל גם אותם בחשש ניכר. זה כבר לא המצב.

ג'ק דורסי ובידו סקוור. הטכנולוגיה קיימת, הצרכן פשוט לא מכיר אותה | צילום: בלומברג

לא ברור, עם זאת, עד כמה יש צורך בתחליף לכרטיס האשראי. רוב הלקוחות רגילים אליו והם משתמשים בו בלי לחשוב פעם שניה. המעבר מכרטיס אשראי למשהו דיגיטלי, שנמצא בכלל בענן - שם כידוע שורצים האקרים, טרוריסטים וקניבלים - ילווה בהכרח בהיסוס.

האם הסיכון הזה הכרחי? 93% מהנשאלים אמרו שאם הם ישתמשו בארנק דיגיטלי, זה יצטרך להיות משהו שעובר unlock לפני שמתחילים להשתמש בו. במידה מסוימת, תעשיית הארנקים הדיגיטליים תצטרך להתגבר על המשוכה של התפיסה של כרטיס אשראי כ"טוב דיו," בלי צורך בשיפור טכנולוגי בתחום. וכמובן, ישנה הבעיה שגם אם יהיה לנו ארנק דיגיטלי, הארנק הרגיל לא ייעלם בקרוב: אנחנו עדיין צריכים אותו כדי לסחוב תעודות זהות למיניהן, כמו גם מזומנים.

אם וכאשר זה יקרה, החברה שצפויה להפסיד מכך היא פייפאל. כ-72% מן הנשאלים - הסקר בחן כמיליון אמריקאים - אמרו שהם מודעים לשירות, ושיעור גבוה מאוד (כ-48%) אמרו שהם גם השתמשו בו.

ללא כל ביקורת

מסמך חשאי של הפנטגון קובע שלנשיא ארה"ב, כרגע ברק אובמה, יש בפועל סמכויות בלתי מוגבלות להורות על פתיחת מתקפת סייבר מוקדמת - אם השתכנע שיש סיכוי משמעותי להתקפת סייבר קרובה על ארה"ב.

התפיסה של התקפה מוקדמת (pre-emptive strike) תמיד היתה שנויה במחלוקת, משום שהיא מפרה את הכלל הבסיסי של תפיסת המלחמה הצודקת: שהיא תהיה מלחמת מגן או שתנסה לפתור עוול גדול ממנה. התפיסה הזו מתבססת על כך שאנחנו יכולים לדעת שזו מלחמת מגן (אם אתה מותקף, הבעיה נפתרה), או, באופן בעייתי יותר, לדעת שהמלחמה שאליה אנחנו יוצאים פחות גרועה ממה שהיא נועדה לפתור.

מסוגל ליזום מלחמת סייבר ללא אישור הקונגרס. אובמה | צילום: אי פי איי

התקפה מוקדמת מעמידה את כל זה בספק. יש לך מודיעין שאומר שעומדים לתקוף אותך. אולי כן, אולי לא; אם אתה תוקף ראשון, אתה הופך לתוקפן. ואם למישהו יש צורך בהוכחה לבעייתיות התפיסה הזו, הוא רק צריך לחשוב על הדרך שבה הוביל ג'ורג' וו. בוש את ארצו למלחמה בעיראק, על סמך מודיעין מפוברק.

ועכשיו התגלה שנשיא ארצות הברית יכול, לבדו, מבלי להתייעץ עם הקונגרס, להחליט על התקפה מוקדמת - אם יש חשש להתקפת סייבר. התקפה כזו, מטבעה, הרבה פחות ברורה מהתקפה רגילה - אי אפשר לספור טנקים על הגבול או תגבור של טייסות. זה נכון במיוחד לאור העובדה שאפשר להסוות התקפת סייבר בקלות יחסית, ושטרוריסטים יכולים לגרום להתקפה שלהם להיראות כאילו הגיעה מצד מדינה שלישית.

הדבר המנחם היחיד במסמך הזה הוא שכמעט כל התקפת סייבר אמריקאית תצריך את אישורו האישי של הנשיא, ושהרעיון של תגמול אוטומטי להתקפת סייבר ירד מהפרק. ועדיין, זה צריך להפחיד את כולנו.

בלי לערב הורים

ויכוחים מקוונים יכולים להפוך למלוכלכים מאוד תוך זמן קצר - והורה שחוזר הביתה ורואה את ילדו עם דמעות בעיניים בגלל דברים שכתבו עליו ברשת יכול בקלות להפוך לאריה זועף. אבל זה יהיה כנראה רעיון רע מאוד אם ההורים יתערבו בסכסוך.

פעם, הורים היו פותרים סכסוכים כאלה בדרך המוכרת והישנה של שיחה עם ההורה של הילד התוקפן, אבל כיום, לרוע המזל, יש להם את האפשרות להכנס ישירות לשדה הקרב ולהעמיד מול הילד הזה את כל ארסנל התגובות של אדם מבוגר. זה לא כוחות, וזה גם לא עוזר.

תנו לו להתמודד לבד. אילוסטרציה | צילום: shutterstock

ילדים יכולים, תוך זמן קצר ביחס, להשלים זה עם זה. אבל ברגע שעירבת הורים, קשה מאוד להוציא אותם מהסכסוך. הם ממשיכים לתקוף גם בשעה שהילד שלהם רוצה כבר לגמור עם זה. כל מי שעסק בוויכוחי רשת מכיר את המצב שבו אתה הופך את הצד שכנגד לדמון מפלצתי שיש להשמיד ולמחוק - ושהמאבק נגדו הופך לכזה שאי אפשר להפסיק, שלך ורק לך שמורה המילה האחרונה, זו שתקבור אותו ותאלץ אותו להרחיק את פרצופו מהרשת לנצח.

ויש להניח שכל זה נהיה הרבה יותר אובססיבי כשמדובר בילד שלך. אז לא. חבל על האנרגיה, ובדרך כלל הילדים מצליחים להסתדר לבד. תנו להם להתמודד לבד, עד כמה שזה קשה.

ריקוד שבעת הצעיפים של פייסבוק

פייסבוק, שניזונה מהמידע האישי שלכם, נאלצה בחוסר רצון להודיע למשתמשיה שהיא עוקבת אחריהם גם כשאינם גולשים באתרה. טוב, לא בדיוק להודיע. את ההודעה הזו אתם כנראה לא תראו.

אחת הצורות של פייסבוק לקושש כמה זלוטס מהשיטוט שלכם ברשת היא מעקב אחרי חנויות שבהן ביקרתם, ואז - כשאתם מגיעים לפייסבוק - להציג לכם פרסומות קשורות. הזלתם ריר על עדשה חדשה למצלמתכם אבל החלטתם שאין לכם את הכסף הנדרש? פייסבוק תציג לכם פרסומת לעדשה הזו, בנסיון לשבור את כוח הרצון שלכם, לשעבד אתכם עוד יותר לבנקים שמציעים לכם אשראי שאין לכם דרך להחזיר, ובדרך לגזור לעצמה קופון מההוצאה הלא הכרחית שלכם.

תסמכו על פייסבוק, שתמצא דרכים לעקוב אחריכם ולאסוף מידע

אז מעכשיו, היא תצטרך לעדכן אתכם שזה מה שהיא עושה - אבל בעקיפין. מאוד בעקיפין. אם המודעה שהיא מציגה לכם הגיעה ממעקב אחרי השוטטות שלכם ברשת, אז, בהנחה שתניחו את הסמן של העכבר לכמה שניות על המודעה, יופיע אייקון כחול-אפור שהמשמעות שלו היא שהמודעה הזו נובעת ממעקב אחריכם.

מה שאנחנו רואים כאן הוא המחול הקבוע של צוקרברג: שני צעדים לכרסום בפרטיות, צעד אחד אחורה אחרי שעלו עליך. במקביל לאייקון שיופיע בפרסומת אם תשים עליה עכבר לכמה שניות, פייסבוק מתכוונת להוציא בחודש הבא שירות זיהוי מיקום. רשמית, המטרה שלו היא להודיע לך איזה חברים שלך נמצאים בקרבת מקום - והוא יפעל גם כאשר סגרת את האפליקציה. כלומר, פייסבוק הולכת לשאוב ממך הרבה, הרבה יותר מידע ממה שהיא עשתה עד עכשיו. מבריק.

קצרצרים

1. אדוארד סובלסבקי היה עובד ממורמר. מאוד ממורמר. כנראה שהתמונה שלו תופיע בקרוב במילון לצד הערך "עובד ממורמר". סובלבסקי האמין שהחברה שלו, Frost and Sullivan, חברת חקר שוק בריטית, מנעה ממנו קידום שלא בצדק. אז במקום לעשות את הדבר ההגיוני ולהתפטר, הוא החל לחבל בשרתי החברה. במשך שלוש שנים, השפריץ מר סובלסבקי חומרי ניקוי לתוך המחשבים של החברה כשאף אחד לא הסתכל, וגרם לציוד של החברה נזק בשווי 50,000 דולר. הוא נתפס אחרי שהחברה, שלא הבינה איך השרתים שלה מתפגרים בזה אחר זה, התקינה מצלמות אבטחה. העובד טוען שהוא סבל מדכאון, מה שנשמע סביר לגמרי. זה לא שכנע את השופט - דכאון, כזכור, הוא מחלה - והוא שלח אותו לשמונה חודשים בכלא וקנס אתו בסכום שווה ערך ל-16,000 דולר.

מדוכא? מבואס? אל תחבל בציוד החברה | צילום: shutterstock

2. שבוע הדופלגנגרים חל כעת, תופעת רשת מטופשת אך חביבה, במסגרתה אנשים מחליפים את התמונות שלהם בפייסבוק לתמונה של מפורסתם שלדעתם דומה להם. נורית גלרון החליפה את תמונת הפרופיל שלה לזו של יהודית רביץ, ראש הממשלה נתניהו החליף את תמונתו בזו של החקיין שלו מ"ארץ נהדרת", אבל זה עוד כלום לעומת מה שקרה בשנים קודמות, כשעשרות אלפי ישראלים החליפו את התמונה שלהם בזו של גלעד שליט (אתם ודאי זוכרים אותו - פרשן ספורט צעיר.) בלינק זה תוכלו לקרוא ראיון עם יוצר התופעה, בוב פייטל, שלרוע מזלו דומה יותר מדי לטום סלק. מה שהחל לפני כמה שנים בתור בדיחה מוסחר קשות השנה, עם אפליקציות מובייל (בחינם וגם בתשלום) ופייסבוק, אתרים שיעזרו לכם למצוא כוכבנים שמזכירים אתכם ומה לא. היזהרו עם בדיחות מטופשות; הן עוד עלולות להפוך לאפליקציות מטופשות.

3. הדיבורים על כך שהרשת תחליף את הטלוויזיה היו כנראה קצת מוקדמים. לקופסת השוטים יש יכולות היפנוטיות שהרשת מתקשה להתמודד איתן. אם מישהו היה צריך הוכחה, הוא קיבל אותה ברגע השיא של השנה החילונית בארה"ב - משחק הסופרבול. במהלכו, צנח השימוש ברשת בלא פחות מ-15%.

4.

ארגון הטרור המקוון אנונימוס, שמוציא שם רע לאקטיביזם רשת מאז הקמתו, פרסם מידע פרטי, כולל סיסמאות ומידע אישי כמו מספרי טלפון, של כ-4,000 בנקאים. ההתקפה היא חלק מהקמפיין של הארגון לחילול זכרו של ארון שוורץ על ידי שיוכו למעשים פסולים וילדותיים. אירונית, מן הראוי לציין שהטרוריסטים משתייכים לארגון שמעלה את האנונימיות על ראש שמחתו ושמתנגד לכך שחברות או ממשלות יאספו עליך מידע. יש לקוות שה-FBI יצליח לשים יד על איזה סאבו בשורות אנונימוס בהקדם האפשרי.

5. דיווחנו לפני כשבועיים על כך שטוויטר סגר את החשבון של התנועה האיסלמיסטית הסומלית אל שבאב, לאחר שזו השתמשה בחשבון כדי לדווח על רציחתו של בן ערובה. ובכן, במסגרת משחק החתול והעכבר המקובל ברשת, אל שבאב פתחה לעצמה חשבון טוויטר חדש, אם כי כרגע יש לו רק כ-200 עוקבים, בעוד שהחשבון הקודם התהדר ב-20,000. לאור ההיסטוריה המוצלחת של אל שבאב במלחמת ההסברה, יש להניח שהחשבון שלה יוסיף לעצמו מספר גדול של עוקבים תוך זמן קצר - ושטוויטר יעקוב אחריו בשבע עיניים, בנסיון למצוא את הפרצה שתאפשר גם את סגירתו של החשבון החדש.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"