חקר ביצועים: השבוע של אלי יונס, נתניהו והסופרבול
וגם: השבוע נבחרה נציגות מחזיקי האג"ח של אלביט הדמיה, סכסוך באגף התקציבים והשחיתות בספרד מרימה ראש
המוסדיים נעלמו ברגע האמת
השבוע נבחרה נציגות מחזיקי האג"ח של אלביט הדמיה. על הפרק: חובות של 2.5 מיליארד שקל. למרבה הפלא, למרות ההצהרות הלוחמניות של צבא המוסדיים בראשות חגי בדש מפסגות, הנציגות מורכבת כולה ממחזיקי אג"ח פרטיים. כך קרה לאחרונה גם בנציגות של מועדון 365 מקבוצת המשביר. כמו ילדים שמבלגנים את החדר ונעלמים בדיוק כשצריך לסדר אותו, גם המוסדיים ויתרו על השקעת הזמן והאנרגיה במימוש המילים היפות שלהם. הם פשוט התנערו פתאום מהאחריות על כספי הציבור. מן הראוי שהם לפחות ישקיעו את הזמן והאנרגיה שהתפנו להם בבחירה טובה יותר של השקעות בהמשך הדרך, כדי שלהבא פשוט לא יהיה צריך עוד נציגויות, איתם או בלעדיהם.
יניב רחימי
החורף - זמן עצוב לעצים
הדבר העצוב בשלג הירושלמי הוא שעצי העיר פשוט לא עומדים בעומס, וקורסים. וכך קורה שאחרי שלבך גל מהלובן והשקט שעטפו את חייך, אתה חוזר ערב אחד הביתה ומגלה שהעירייה גילחה שליש מהעצים. ככה, באבחת מסור חשמלי, באו פועלים ושינו בבת אחת את תבנית נוף ילדותך. צמרת העץ שנשתל שם מעט לפני שנולדת, שנדרשו לו 30 שנות צמיחה כדי שיוכל להטיל צל על ראש הילד שלך שפוסע בשביל, איננה עוד. זה יכול להיות משל, על הנעורים שהלכו, על הדור החדש שצומח על חורבות הישן. אבל בסוף זה רק רגע בזמן, בין גדמים עצובים וענפים כרותים שגודשים את המדרכה.
שאול אמסטרדמסקי
הסופרבול - חושך וריקבון
פתאום האור כבה. ככה סתם, באמצע מהלך, חצי מהאורות במגרש הסופרדום בניו אורלינס חשכו, והמשחק הגדול של השנה הופסק ליותר מ־40 דקות. פאדיחה. יש מי שראו בזה סמל לדעיכתה של אמריקה; "לסינים זה לא היה קורה", צייצו. ובכל זאת, מדובר בפשלה אחת, גדולה ככל שתהיה. זה לא סימן. לא חסרו סימנים לדעיכת האימפריה בסופרבול הזה, פשוט צריך לחפש אותם במקומות אחרים: 510 מיליון עופות שנשחטו ביום אחד כדי שלאמריקאים יהיו 1.2 מיליארד צ'יקן ווינגס ביום הסופרבול; ליגת פוטבול שרבים משחקניה סובלים מבעיות מוחיות לאחר פרישתם; הטבות מס מהעיריות לקבוצות על חשבון שוטרים, שפוטרו כדי לממן את הקבוצות; מיליארדרים כסופי שיער שהשפעתם על הספורט ועל המשחק גדולה משל המאמנים והשחקנים. ככה נראה ריקבון, והוא הרבה יותר משמעותי מ־40 דקות של חושך.
אוריאל דסקל
ביונסה - מה היא מסתירה
חושך. ואז פיצוץ אדיר. הבמה הענקית בוערת. שניות אחר כך הלהבות דועכות ומסתדרות כקווים זוהרים שיוצרים שני פרצופים, פונים זה אל זה, נטולי זיהוי מגדרי, ספק עומדים להתנשק. שוב אש, יוצרת הפעם אשה ענקית, שלוש קומות גובהה, וונדר־וומן בעלת פרופורציות מושלמות מהסוג שכיכב בחלומות של חובבי מדע בדיוני כששכבו על יצועם ודמיינו את חטיפתם הנכספת לממלכת האמזונות. ואז, מתוך העשן, צומחת ועולה בת אנוש של ממש, ניצבת כמה שניות ללא תזוזה בתנוחה המדויקת של האמזונה האימתנית שמעליה, להבהיר את ההקבלה גם למי שאינו רגיש לניואנסים שמשקלם פחות מטונה. עוד כמה פרצי להבות, משטח הנחיתה של האמזונה האנושית יורד לקרקע והדמות מתחילה לשיר. המופע של ביונסה בסופרבול היה שיאו של מפגן כוח של אמריקה שיכולה לשלם 2,400 דולר לכרטיס במיקום גרוע או 13 אלף במקום טוב, שממנו הפירוטכניקה תסתיר את אלה שלא יכולים להרשות לעצמם.
אמיר זיו
הרשקוביץ - עוד מסמר בארון
מי חשב שנתגעגע לימים שבהם היו אומרים שבמשרד האוצר יש או שר חזק או פקידות חזקה, ורגע לפני הכנת תקציב דרמטי שאמור למנוע משבר נבין שוב שאין לנו לא את זה ולא את זה. בשבוע שעבר גל הרשקוביץ, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, הדיח את סגנו אייל אפשטיין למורת רוחם של אנשי המשרד. השבוע הוא חזר בו. ראש האגף החלש ייאלץ להמשיך לעבוד עם סגנו היהיר, ובמקום לקצר את כהונתו של אפשטיין - הרשקוביץ קיצר בפועל את הכהונה שלו עצמו. והוא עשה כאן עוד משהו: הוא קירב את אגף התקציבים צעד נוסף אל עבר חלומו הרטוב של ראש הממשלה, החלשת האגף עד לפירוקו והעברתו למשרד ראש הממשלה. סכסוך הרשקוביץ־אפשטיין הוא לא משהו שאפשר לסכם כ"הכל אישי"; הוא תזכורת חשובה לכמה האישי יכול להיות הרסני.
נעמה סיקולר
יונס איפה ההמלצות?
בנק ישראל הגיש השבוע דו"ח חריף על מזרחי טפחות, ועיקר הביקורת התייחסה למנכ"ל אלי יונס וליו"ר לשעבר יעקב פרי. כמקובל, הדו"ח הועבר מבנק ישראל למזרחי טפחות, שפרסם אותו ובדרך השמיט שני עמודים - שבהם פירט בנק ישראל את ההמלצות האופרטיביות. המלצות אופרטיביות של בנק ישראל הן בעצם דרישה לפעולה, להתארגנות מחדש ולתיקון בבנק. אז למה לחשוף את הביקורת ולהסתיר את הדרך לתיקון? השיקולים של מזרחי טפחות ליישם את ההמלצות בתוך הבית מובנים, אבל לא ברור מדוע בנק ישראל ורשות ניירות ערך משתפים פעולה עם ההסתרה. ראוי שהמשקיעים, הלקוחות וגם דירקטורים בחברות אחרות יידעו מה יש לתקן ואיך לעמוד בכללי הממשל התאגידי. אולי להבא כדאי לוודא שההמלצה הראשונה תהיה: לפרסם את ההמלצות.
גלית חמי
נתניהו חייב גמישות
פרופ' בארי אייכנגרין, מהכלכלנים המובילים בעולם, נתן לפני שנה שלוש עצות בתשובה לשאלה מה ישראל צריכה לעשות לנוכח המשבר העולמי המתמשך: "לוודא שהמערכת הבנקאית חסינה מפני זעזועים; שלא יהיו גירעונות גדולים אם נכנסים לזמנים קשים יותר; ורצוי שקובעי המדיניות יהיו אנשים עם גמישות אינטלקטואלית, לא אידאולוגים". והנה, בחודשיים האחרונים הצהיר זאב נהרי, לשעבר המשנה למנכ"ל לאומי, שהבנקים בישראל מסוכנים מכפי שהציבור מבין; ועומק הגירעון התברר ככפול מהתחזית. נשארנו עם עצה אחת, וגם אותה אנחנו בדרך לשמוט. את הממשלה הבאה מרכיב כעת בנימין נתניהו, אידאולוג לא קטן שייפרד בקרוב מהשריר הגמיש שלו, המכונה סטנלי פישר. עם סימני משבר בפתח, ואחרי תפיחת הגירעון, רצוי שלא ניפול גם במבחן הקיבעון.
אורי פסובסקי
השחיתות בספרד - בור הייאוש המוחלט
התחושה הגוברת של הספרדים, שהם לכודים במבוי סתום, נהפכה בשבועיים האחרונים למחנק של ממש. מסמכים המיוחסים לגזבר מפלגת השלטון מצביעים לכאורה על מנגנון מסודר וארוך שנים להעברת כסף מזומן מחברות עסקיות לבכירי המפלגה, כולל ראש הממשלה מריאנו ראחוי. הפרשה הזאת מתווספת למציאות של 26% אבטלה, מיתון מתמשך, בנקים קורסים ותוכנית צנע קשה שהחיל ראחוי על האזרחים בלית ברירה. השחיתות היא לא עניין חדש בספרד, אבל אינספור המסמכים הסודיים, שבהם מופיע שוב ושוב שמו של ראש הממשלה, מעוררים תדהמה - וייאוש עמוק. רק לפני שנה בחרו הספרדים את ראחוי כדי להחליף את השלטון הקודם, שלא הצליח להתמודד עם המשבר. ראחוי אמנם הכחיש את ההאשמות, אך עושה רושם שאובדן האמון כבר מוחלט. גם לספרדים כבר אין מושג מה עושים עכשיו.
מיכל פופובסקי
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה