השבוע: רוחות מוכרות

הכנסת ה־19 הושבעה. התקווה הגדולה שהכנסת הזו תביא עמה רוח של שינוי התחלפה בינתיים בשיח פוליטי מוכר ודוחה. בשבועיים האחרונים, על פי פרסומים של כתבים פוליטיים, נתניהו לחש על אוזנו של לפיד מילות חיבה, שנפלו על פי תפישתו של ראש הממשלה, על אוזניים ערלות. במסיבת עיתונאים בכנסת, בעוד הפרח המעוטר בסרטי הכחול־לבן מוצמד לדש החליפות, החל למעשה השלב השני של המו"מ הקואליציוני.

ליברמן לא אכזב, ושיחק את החוקר הרע. הוא השמיץ את לפיד כהרגלו מבלי להזיז את השפתיים. נתניהו מצדו שמר על החזות הממלכתית של החוקר הטוב, ומשועשע מכישוריו של ליברמן הוא סקר את תגובות הקהל. כשמסיבת העיתונאים הסתיימה מיהר נתניהו לחלק השני של ההצגה, בהשתתפותה של שלי יחימוביץ'. הוא לא באמת התכוון להציע לראשת מפלגת העבודה הצעה מפתה כלשהי, אבל יחימוביץ' כמו לבני היא חלק מהמחזה שעשוי לסייע לו להוריד את לפיד מהעץ.

לנתניהו אין זמן לבזבז על פוליטיקאים טירונים, שמפנטזים לרשת אותו. הנשיא האמריקאי כבר נושף בעורפו. הקשר של נתניהו ואובמה חם כמו הקשר של נתניהו ובנט. הם מדברים כשאין ברירה. לאובמה, מסיבותיו, חשוב להוכיח שאין לו שום דבר נגד מדינת ישראל, על אף ראש הממשלה שלה. לאמריקאים דרכים משלהם להביע רגשות כלפי מנהיגים שהם פחות מחבבים. כך, לדוגמה, הם מעטרים בעיטורי כבוד נושאי תפקידים רמים אחרים באותה מדינה. בשנה שעברה אובמה העניק לנשיא פרס את מדליית החירות, העיטור האזרחי האמריקני הגבוה ביותר, והשבוע זכה הרמטכ"ל גנץ לאות כבוד מהפנטגון. אם נתניהו לא יצמק את לפיד עד סוף מרץ, אובמה עוד עלול בביקורו בארץ להזמין את יאיר לשיר אתו את "We Can Work It Out". לפיד כבר הוכיח שהוא יודע לשיר את הביטלס, אבל נתניהו לא מתכוון להניח לו להפגין את כישוריו.

גם בלי לפיד מדינת ישראל מתמודדת בימים אלה עם איומים קיומיים, אומרים בסביבתו של נתניהו. מישהו בלשכת ראש הממשלה הסב השבוע את תשומת לבו לדמיון מסוים בין מפקד חיל האוויר למפקד "יש עתיד". לשניהם יש כריזמה, תלתלים וקומה פחות או יותר דומה. אבל אמיר אשל, שלא כמו לפיד, מבין את תפקידו בכוח. נתניהו היה שמח להצריח ביניהם, אבל עד שתימצא הטכנולוגיה המתאימה לכך הקדנציה שלו עשויה להסתיים.

ככלל, נתניהו מעדיף להאציל את הבוטות ממנו והלאה. המחשבות השליליות שחולפות במוחו משתחררות, בדרך כלל, מפיותיהם של מקורביו, כך שבציבור נתניהו מצטייר כאדם נעים הליכות. נדמה לי שהפעם היחידה שהוא נזף במישהו באופן פומבי אירעה בישיבת הממשלה, כשאיבד את סבלנותו כלפי מזכיר הממשלה, צביקה האוזר. האוזר, אחד האנשים הטובים שעבדו לצד נתניהו, לא עמד כידוע בציפיות "המשפחה", ומיום התפוצצות פרשת החצאית של נתן אשל החל לחשב את קיצו לאחור.