נוסעים בנטל: כך פוגעים דמי הזיכיון הגבוהים בדיוטי פרי בציבור הנוסעים

עד לפני כמה חודשים עמד בדיוטי פרי בנתב"ג, קצת ליד העמדה של חב"ד, חדר כושר משוכלל. המקום אמור היה לשרת תמורת תשלום נוסעים לפני טיסה, וגם להשכיר בגדי ספורט למי שלא בא מצויד. לטענת היזם שעמד מאחורי חדר הכושר, זאוספורט, בבנייתו הושקעו 7 מיליון שקל, והוא כלל מלתחות מפוארות, מכשירי כושר משוכללים, פינות התרגעות לפני הטיסה ואפילו חדר מסאז'.

אלא שרק מעטים מבין עשרות אלפי הנוסעים שיוצאים מדי יום את ישראל זכו ליהנות או אפילו לדעת על קיומו של חדר הכושר. המקום נפתח ב־2008, אך פעל במשך שבועות ספורים בלבד משום שרשות שדות התעופה סירבה לאפשר לזכייני חדר הכושר להפעיל במקום דוכן של קפה, מיצים טבעיים ומזון בריאות. לפני כמה חודשים הוסב חדר הכושר לטרקלין של מלונות דן.

הדיוטי פרי בנתב"ג. תמהיל מוזר של עסקים וחנויות ריקות | צילום: ערן גרנות

תגובת רשות שדות התעופה "קומץ זכיינים מנהלים נגדנו מסע הכפשות" כך אמר יורם שפירא, סמנכ"ל מסחר ברשות שדות התעופה. עוד מסר כי במהלך השנתיים האחרונות פרסמה רשות שדות התעופה יותר מ־90 מכרזים מסחריים שבהם השתתפו מאות חברות מהארץ ומחו"ל גיל קליאן, תגובה אחתלכתבה המלאה

כיום מתגלגל הסיפור בין בתי המשפט, ובקרב זכייני הדיוטי פרי הוא כבר הפך לפולקלור שממחיש את הבעייתיות במערכת היחסים שבין רשות שדות התעופה למפעילי החנויות במתחם. בשיחות שלא לייחוס, הציגו בפני "כלכליסט" זכיינים בדיוטי פרי בעבר ובהווה טענות קשות על התנהלות כוחנית של הרשות כלפיהם. התנהלות זו נשמרת גם כאשר נפגע האינטרס של הנוסעים בשדה התעופה, ואפילו כשנפגעים האינטרסים של רשות שדות התעופה עצמה.

1. דמי הזיכיון על חנויות בדיוטי פרי קפצו למעלה

הטענה הראשונה שעולה כמעט בכל שיחה היא דמי הזיכיון הגבוהים שגובה הרשות בניהולו של יעקב גנות מהזכיינים שלה. לטענת כמה גורמים שמפעילים או הפעילו חנויות בדיוטי פרי, בשנים האחרונות העלתה הרשות משמעותית את התשלום על הפעלת החנויות. לטענתם, דרישת התשלום יוצרת לפעמים הפסדים למי שמפעיל את החנות ומכריחה עסקים רבים להעלות מחירים לצרכן.

כך קרה למשל במכרז מסעדת ההמבורגרים בשדה, שיצא לדרך ב־28 ביולי 2011. למכרז ניגשו הרשתות בורגראנץ' ומקדונלד'ס, שעד אז הפעילה מסעדה בדיוטי פרי. אם עד קיץ 2011 שילמה מקדונלד'ס דמי זיכיון של 3 מיליון שקל בשנה, במכרז קפצו דמי הזיכיון ל־8.5 מיליון שקל בשנה. בתגובה החליטו במקדונלד'ס לסגור את הסניף שלהם בדיוטי פרי.

דבר דומה קרה גם במכרז האלקטרוניקה האחרון שפורסם באוקטובר 2012. כפי שחשף אז "כלכליסט", קפצו דמי הזיכיון המינימליים מ־15 מיליון שקל ל־25 מיליון שקל בשנה. בעקבות המכרז הוחלפה חנות באג בחנות א.ל.מ, לאחר שהמכרז הסתיים בלי הצעות מצד אף חנות אלקטרוניקה בישראל. באג מתכננת לתבוע את הרשות על התנהלותה במכרז, ואף פנתה בנושא למבקר המדינה. יצויין כי הכנסות הרשות הן מדמי זיכיון בלבד, המשמשים לכיסוי הוצאותיה, בעיקר תשלום שכר, השקעות בתשתיות וכדומה. בשנת 2011 כ־70% מהכנסות הרשות, שעמדו על כמיליארד שקל, נבעו מחנויות הדיוטי פרי בנתב"ג.

2. בגלל המחירים הגבוהים אין מתמודדים במכרזים

המכרזים של רשות שדות התעופה זוכים למעט מאוד עניין מצד מציעים פוטנציאליים, וזאת אף שהדיוטי פרי הוא נדל"ן חלומי עבור כל חברה מסחרית. כמעט כל המדינה עוברת בו אחת לשנה, הקהל בו שבוי וכמעט תמיד מוצא את עצמו עם שעה לפחות שהוא צריך להרוג בשיטוט בין החנויות. כמו כן, המוצרים שנמכרים שם נתפסים על ידי הציבור כזולים ומשתלמים - בקיצור הקניון החלומי עבור כל מותג. ניתן היה להניח כי בתנאים כאלה הזכיינים יריבו עד זוב דם על הזכות להקים חנות בדיוטי פרי.

אבל המצב רחוק מלהיות כך. בדיקה של המכרזים שפרסמה הרשות בשנת 2011 - שנה מרובת מכרזים יחסית ברשות שדות התעופה - מעלה כי מתוך 19 מכרזים שפרסמה הרשות לאורך תקופה של כשלושה חודשים (מכרזים שפורסמו אך ורק לחנויות בדיוטי פרי), שישה כלל לא זכו להתעניינות (0 מציעים), ועשרה הסתיימו במציע יחיד שזכה בפעילות. רק לשני מכרזים שפורסמו בתקופה זו ניגשו יותר משני מציעים.

ב־2012 פרסמה הרשות ארבעה מכרזים בלבד הנוגעים להרכב החנויות בדיוטי פרי. אחד המכרזים, שבו הועמדה על המדף חנות האלקטרוניקה בנתב"ג, הסתיים, כאמור, ללא מציעים בגלל דמי הזיכיון הגבוהים שנדרשו ממפעילי החנות. מכרז נוסף לחנות שמעניקה שירותים למכשירי סלולר טרם הסתיים. לאחרונה יצא לדרך המכרז להפעלת חנות הבשמים, האלכוהול והסיגריות שמופעלת כבר שנים על ידי ג'יימס ריצ'רדסון. זהו המכרז המשמעותי ביותר בדיויטי פרי, ולאור נתוני העבר, יהיה מעניין לעקוב אחרי מידת ההתעניינות בו.

חנות הבשמים בדיוטי פרי בנתב"ג. המכרז המשמעותי ביותר | צילום: גלעד קוולרציק

הסיטואציה שבה לא ניגשו למכרזים בדיוטי פרי מציעים גרמה לרשות במשך כמה פעמים לפרסם את המכרז פעם נוספת, אך בצורה שונה מעט - בפעם השנייה הפחיתה הרשות את דמי הזיכיון שדרשה מהמציעים, מה שהוביל לכך שלפחות גוף עסקי אחד מצא את המכרז אטרקטיבי. כך קרה למשל במכרז לתכשיטי יוקרה שפורסם ביולי 2011 ולא משך הצעות, חזר שוב בספטמבר והצליח להביא מציע אחד; במכרז המרת המט"ח מאוגוסט שחזר בספטמבר ואז הצליח למשוך מציע אחד; ובמכרז מוצרי הספורט שלא משך מציעים ביולי 2011, פורסם שוב בספטמבר, ומשך מציע אחד.

אחד הזכיינים שפועל כיום בדיוטי פרי טוען שחוסר העניין הקיצוני שמפגינים זכיינים כלפי הנדל"ן המשובח שמוצע בדיוטי פרי נובע מהדרישות הבלתי סבירות שמעלים אנשי רשות שדות התעופה במכרזים על הנכסים. "הם לא מאפשרים לתת הצעה כלכלית סבירה. דרישת המינימום הפסדית מראש. אנשים בשביל לזכות נותנים הצעה שיודעים מראש שהיא לא כלכלית או שלא מבינים שהיא לא כלכלית, או לוקחים על עצמם סיכונים. על חשבון מי זה בא? על חשבון העובדים, הלקוחות. הם אומרים שהתפקיד שלהם זה למקסם את הרווח, אבל מה עם לדאוג לתמהיל החנויות, לנוסעים? לאיכות? אני לא אומר שצריך להיות פראיירים ולחלק חנויות בחינם, אבל אין שום הסתכלות על כלום, חוץ מעל מחיר הזיכיון".

3. מי שזוכה במכרז נאלץ לגבות מחיר גבוה יותר

רשות שדות התעופה אינה גוף עסקי רגיל, אלא גוף סטטוטורי הפועל על פי חוק. מאחר שהרשות היא גוף ציבורי, מוטלות עליה גם חובות ציבוריות. אף שבחוק רשות שדות התעופה שנחקק בשנת 1977 לא מוזכרת חובת הרשות לדאוג לרווחת הציבור, ברור כי היא לא אמורה לפעול נגדו.

בפועל קורה בדיוק להפך. העלות הגבוהה של דמי הזיכיון שגובה הרשות מבעלי חנויות בדיוטי פרי מאלצת אותם לגבות מהנוסעים מחירים גבוהים למדי, לעתים גבוהים יותר מאלה שנגבים מחוץ לדיוטי פרי.

אם נחזור למשל למכרז שפרסמה הרשות למסעדת ההמבורגרים בנתב"ג ביולי 2011, הרי שמקדונלד'ס גבתה מהלקוחות בדיוטי פרי מחיר גבוה יותר מאשר המחירים הנהוגים בסניפיה האחרים של הרשת (מקדונלד'ס כבר לא מפעילה את הסניף, כאמור). אותו דבר קורה היום ברשתות ארקפה וארומה, שגובות בדיוטי פרי מחירים גבוהים יותר מאשר בסניפים האחרים. הסיבה העיקרית לכך היא דמי הזיכיון הגבוהים.

דוגמה נוספת לגביית יתר ניתן למצוא בסיפורה של רשת גלובל אקסצ'יינג שהחזיקה בזיכיון להפעלת סניפים להמרת מט"ח בנתב"ג. ביוני 2012 עצרה הרשות את פעילות הרשת בדיוטי פרי, אחרי שהתברר כי הוא גובה שערי המרה לא הוגנים לכאורה מהנוסעים. הזכיינים האחרים נותנים את הסיפור הזה כדוגמה כיצד הדרישה לדמי זיכיון גבוהים גורמת לזכיינים לגבות פרמיה מהלקוח.

גם תמהיל החנויות בדיוטי פרי מעלה לעיתים תהיות. הדיוטי פרי בנתב"ג הוא המקום היחיד בישראל שבו פעלה חנות צעצועים תחת המותג סקאל או באג - בכל קניון ניתן היה להניח שחנות הצעצועים תינתן לגורם מתמחה או לאחת הרשתות הקיימות. עוד דבר שקורה בדיוטי פרי הוא חנויות ריקות. במשך חודשים ארוכים עמד דוכן פלאפון בנתב"ג כשהוא שומם, אחרי שחברת הסלולר עזבה את שטחה באולם הנוסעים היוצאים. מספר זכיינים התעניינו בשטח אך נרתעו מהמחיר הגבוה שרצתה עבורו הרשות. כך עמד הדוכן שומם במשך חודשים ארוכים - כשכאן אפילו רשות שדות התעופה נפגעה מכך שהיתה יכולה לקבל עבורו דמי שכירות כלשהם, גם אם נמוכים יותר, ובמקום זאת לא קיבלה תשלומים כלל.

שיחות עם מספר גדול של זכיינים וגורמים שהיו קשורים בעבר או קשורים כיום לדיוטי פרי מעלות תמונה מאוד לא מחמיאה באשר להתנהלות הרשות. תלונות הזכיינים לא מוגבלות רק למחיר, אלא גם לשרירותיות שבה מתקבלות לעתים החלטות, לחוסר ההיגיון העסקי שצץ לפעמים, ולנושאים שאותם הזכיינים לא רגילים לפגוש כאשר הם עוסקים בשכירת שטחים מסחריים מגופים אחרים. והרשות? כרגע עושה רושם שבמקום להפיק תועלת מהביקורת של הזכיינים שלה, היא בוחרת לבטל אותה ולהמשיך הלאה באותה דרך בדיוק.