פישר רומז על חידוש ההתערבות במסחר במטבע חוץ

נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר שולח רמזים עבים לגבי האפשרות שבנק ישראל ישוב ויתערב במסחר במטבע חוץ, במטרה להחליש את השקל ולעודד בדרך זו את היצוא הישראלי. הפעם האחרונה שבה התערב בנק ישראל במסחר במט"ח ורכש דולרים הייתה בחודש יולי 2011. את הרמזים בדבר אפשרות להתערבות מחודשת בשוק המט"ח בחר פישר לשגר דווקא מפראג בירת צ'כיה, שבה נשא בסוף השבוע שעבר את הנאום המרכזי בכנס בינלאומי לרגל חגיגות ה- 20 לבנק המרכזי הצ'כי ולקיומו של המטבע הצ'כי העצמאי.

סטנלי פישר | צילום: אבי פרץ, ynet

בנאום, סקר פישר את מדיניות ההתערבות במסחר במטבע חוץ של הבנק המרכזי של שווייץ, ואמר: "כולם אומרים שאי אפשר להילחם עם השוק. זה סיפור טוב. אפשר להילחם עם השוק, אם מה שהשוק רוצה זה שהמטבע שלך יתחזק. אני אדבר בשקלים, כי זה הנושא שעליו אני חושב. אנשים באים למדינה ורוכשים נכסים במטבע מקומי, ואתה מייצר עבורם שקלים. אנחנו יכולים לייצר שקלים בכמויות מאוד גדולות. את השקלים האלה אנחנו 'מעקרים' (סופגים בחזרה מהשוק - א.א.) באמצעות מכירה מיידית של ניירות ערך לטווח קצר (הכוונה לאגרות מק"מ - א.א.). אפשר לעשות זאת לנצח. זה יהיה מאוד יקר לפעול כך, אבל ניתן לעשות זאת".

מה שפישר אומר למעשה, הוא שבניגוד לדעה הרווחת, כאשר הבנק המרכזי רוצה להחליש את המטבע המקומי, הבעיה אינה קשה, כי הוא יכול לייצר לשם כך כמויות בלתי מוגבלות של כסף. דברים אלה של הנגיד עולים בקנה אחד עם דברים שהשמיע לפני מספר שבועות יועצו הבכיר ומי שהיה במשך שנים אחראי לניהול יתרות המט"ח של ישראל, בארי טאף.

בראיון ל"כלכליסט" אמר אז טאף: "שער החליפין הוא נושא מאוד חשוב, ואנחנו לא אדישים לרמתו. אנחנו חושבים אמנם שעדיף לא להתערב בשוק, אבל אם נחשוב ששער החליפין סוטה במובהק מהתנאים הבסיסיים במשק, לא נהסס לשוב ולהתערב במסחר במט"ח".

בהמשך נאומו רמז פישר למכשיר פעולה נוסף, שגם אותו עשוי בנק ישראל לשלוף בהמשך השנה. כאן נתן פישר את הדוגמה של הבנק המרכזי של יפן, שנאלץ להתמודד עם מציאות שבה הריבית הייתה בשיעור של 0%. מכשיר הפעולה במקרה כזה הוא מה שנקרא "הרחבה כמותית", או בשפה פשוטה יותר - רכישת אגרות חוב על ידי הבנק המרכזי.

פישר כבר הפעיל בעבר מכשיר פיננסי זה, כאשר התחיל בפברואר 2009 לרכוש אג"ח ממשלתיות בבורסה. בעתיד עשוי פישר לשוב ולרכוש אגרות חוב ממשלתיות, אם המצב יחייב שיטת פעולה זו: או כאשר ריבית בנק ישראל לטווח קצר תהיה ברמה מאוד נמוכה, או כאשר יתעורר הצורך לעודד את הורדת הריבית לטווח בינוני וארוך.