"שותף ביגאל ארנון החליף צד באמצע ההליך"
חברת א.צ.ו.מ עתרה למחוזי כדי לאסור על עו"ד מוטי בייץ לייצג צד אחר לאחר שייצג אותה בהליך בוררות. החברה טוענת שההיתר שקיבל בייץ מוועד המחוז לייצג את הצד האחר נגוע בניגוד עניינים. משרד ארנון: הטענות כוזבות
באילו נסיבות יכול משרד עורכי דין יכול "להחליף צד" תוך כדי הליך ולייצג גורם אחר באותו הליך? עתירה מינהלית שהוגשה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, מעלה את הסוגיה לבירור. חברת א.צ.ו.מ, שהגישה את העתירה, טוענת כי לפני כמה שנים החל הליך בוררות בינה לבין איגוד ערים איילון, כשחברה נוספת, ניטרון־כימטק, היתה צד שלישי להליך.
לפי העתירה, בתחילת הבוררות ייצג עו"ד מרדכי בייץ ממשרד יגאל ארנון ושות' את א.צ.ו.מ, שייפתה את כוחו לייצגה בהתאם להסכם שנכרת בינה לבין ניטרון, ולפיו שתיהן היו מעוניינות בניהול הבוררות נגד האיגוד, על יסוד זהות אינטרסים ביניהן. אלא שבהמשך החליף משרד יגאל ארנון צד, והחל לייצג את ניטרון. א.צ.ו.מ עותרת גם נגד ועד מחוז ירושלים של הלשכה, משום שלטענתה, הוועד אישר את הייצוג בעת שאחד מחברי הוועד הוא שותף במשרד יגאל ארנון.
"החלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני"
א.צ.ו.מ טוענת כי "עתירה זו מכוונת כנגד החלטה פסולה של ועד מחוז ירושלים המתירה למשרד יגאל ארנון ושות' לייצג צד ג' כנגד העותרת, שניתנה בניגוד לדין, בחוסר סמכות, בשרירות, תוך חשש כבד למשוא פנים, בחוסר תום לב, תוך שקילת שיקולים פסולים וממניעים זרים, ולוקה בחוסר סבירות קיצוני ובוטה. ההחלטה ניתנה תוך חשש כבד למשוא פנים הואיל וחבר ועד המחוז שנתן את ההחלטה הנו שותף במשרדו של ארנון ובעל אינטרס ישיר ומובהק בתוצאות ההחלטה".
לפי החברה, העובדה שעו"ד בייץ ייצג בתיק את א.צ.ו.מ "קיבלה ביטוי בכל כתבי הטענות שהוגשו במסגרת הבוררות".
אלא שבעיצומה של הבוררות נוכחה החברה, שעו"ד בייץ "נגוע בניגוד עניינים חמור שאינו מאפשר את המשך הייצוג בתיק ועל כן ביקשה ממנו להתפטר מהייצוג". בעתירה נטען שניגוד העניינים היה טמון בקשרים של עו"ד בייץ עם ניטרון, והעלה חשש בחברת א.צ.ומ שעו"ד בייץ אינו מגן על האינטרסים שלה אלא פועל אך ורק למען האינטרסים של ניטרון. בחברה טענו שחששו ש"ייצוג כאמור יהווה חרב פיפיות המופעל כנגדה דווקא על ידי ניטרון".
במסגרת ניתוק היחסים עם עו"ד בייץ, הודיעה לו א.צ.ו.מ שהוא מנוע מלייצג גם כל צד שלישי בעניין הנוגע לבוררות, ומן הסתם, הוא מנוע מלייצג את ניטרון. אלא שלטענת באי כוחה של א.צ.ו.מ, עורכי הדין דני ניסים ושלום גולדבלט ממשרד גולדבלט גינדס יריב, מיד עם ניתוק היחסים, עו"ד בייץ נטל על עצמו את ייצוגה של ניטרון והחל לשלוח בשמה מכתבי התראה ודרישות כנגד א.צ.ו.מ עצמה. אם לא די בכך, החברה טוענת שעו"ד בייץ השתמש בחומר שהועבר לו במסגרת ההתקשרות עמה והשתמש בו נגדה.
בעתירה מתואר המצב שנוצר בלשון נוקבת: "כיצד יחוש אותו אדם כשיפגוש באותו עורך דין שהיה עורך דינו, שבו בטח וגילה את כל צפונותיו, כשאותו עורך דין ייצג צד אחר, באותו עניין ממש, ויחקור אותו בחקירה נגדית, יטען כנגדו בהליכים משפטיים והכל תוך שהוא הופך את עורו ממגנו לתוקפו?", נכתב בעתירה. "מצב זה הוא בדיוק המצב אותו כללי האתיקה מבקשים לאסור. לא רק מפאת הרצון להגן על הלקוח הספציפי, אלא גם מפאת הרצון להגן על שמם הטוב של עורכי הדין והמקצוע בכלל, ועל מנת לעודד לקוחות לבטוח בעורכי דינם ולאפשר להם לפעול ללא חשש ממי שאמור להגן עליהם".
באי כוח העותרת טוענים כי "קיימות עשרות אם לא מאות החלטות של ועדת האתיקה המתריעות כי עורך דין שייצג שני צדדים אינו רשאי לייצג לאחר מכן צד אחד כנגד השני בסכסוך שהתפתח ביניהם. יותר מכך, ועדות האתיקה אף הבהירו שאפילו קיימת הסכמה בכתב של לקוח שמתירה ייצוג כאמור, הסכמה זו אינה תקפה, בין השאר מכיוון שהמטרה בכלל אתיקה זה היא לשמור על אמון הציבור בעורכי הדין".
אלא שבמשרד יגאל ארנון מציינים כי בהסכם שנחתם בין ניטרון לבין א.צ.ו.מ בשנת 2008, עם הכניסה המשותפת לבוררות, אישרה א.צ.ו.מ לניטרון להמשיך בייצוג אחרי שייפרדו האינטרסים ביניהן, וכי באי כוחה של ניטרון יוכלו לעשות שימוש במידע שיקבלו במהלך הבוררות. "מובהר", כך לפי ההסכם, "כי ההסכמה לשיתוף הפעולה שבין ניטרון וא.צ.ו.מ בניהול הבוררות שבין א.צ.ו.מ לבין האיגוד יסודה אך ורק באינטרס המשותף של שתיהן בתובענה נגד האיגוד בשל אי־העברת כספים לא.צ.ו.מ וממנה לניטרון".
בהמשך מובהר עוד כי א.צ.ו.מ מצהירה שמובנות לה ההשלכות הנגזרות, לרבות האפשרות ש"כל מידע שיגיע לניטרון ולבאי כוחה במהלך הבוררות עשוי לשמש את ניטרון בהליכים המשפטיים שבינה לבין א.צ.ו.מ ולהפך". בא.צ.ו.מ מסבירים שניגוד העניינים התגלה להם רק בהמשך ההליך וחייב את "ניתוק היחסים" עם עו"ד בייץ.
"ללא ההיתר, יש חשש לאבד לקוח גדול"
לטענת החברה, בעקבות פנייתה לעו"ד בייץ בדרישה להפסיק לייצג את ניטרון, פנה זה לוועד המחוז וביקש לאשר לו את הייצוג. עו"ד בייץ שלח לוועד כמה פניות, ובמהלך ספטמבר האחרון אף נפגש עם נציגי הוועד, כך על פי הנטען. מפרוטוקול הפגישה, טוענת העותרת, עולה שמדובר בהליך חריג, שכן פניות מסוג זה להיתר ייצוג מטופלות על ידי ועדת האתיקה של המחוז ולא על ידי הוועד עצמו. בא.צ.ו.מ התעוררו שאלות בנוגע לניגוד עניינים, שכן אחד מחברי הוועד הוא עו"ד דורון תמיר, גם הוא שותף במשרד יגאל ארנון ושות'.
בתגובה שמסר משרד יגאל ארנון (ראו מסגרת) נטען שעו"ד תמיר כלל לא השתתף בישיבות הקשורות לבקשת ההיתר, ואף לא נקט כל עמדה בעניין.
בפתח הישיבה מצוטט חבר בוועד אומר כך: "בדרך כלל בפניות מסוג זה מבקש הוועד המלצה של חברי ועדת האתיקה ואין (למבקשים) אפשרות להופיע בפני הוועד. במקרה זה מדובר במשרדו של עו"ד דורון תמיר, חבר הוועד, ולכן הוזמנו לישיבה עורכי הדין שהגישו את הבקשה לוועד. מוסיף כי מכתבם של עורכי הדין הועבר לכל חברי הוועד". בהמשך, לפי פרוטוקול הישיבה, מבקש עו"ד בייץ להוסיף שאם לא יקבל את היתר הוועד, "יאבד המשרד לקוח גדול", מה שעלול לגרום למשרד "להפסיד 7.5 מיליון שקל".
זמן קצר לאחר אותה ישיבה בין נציגי משרד יגאל ארנון לבין נציגי ועד המחוז, באוקטובר האחרון, קיבלה א.צ.ו.מ פנייה מלשכת עורכי הדין והתבקשה להגיש תגובה מיידית לבקשתו של עו"ד בייץ למתן היתר. בסוף נובמבר הוגשו טיעוני החברה, כשבין השאר נטען לחוסר סמכות של הלשכה להתיר את הייצוג בנסיבות העניין, משום שהדין וההלכה הפסוקה אינם מאפשרים להתיר את הייצוג.
"החלטה סתמית ובלתי מנומקת"
החלטת הוועד התקבלה באופן סופי ב־27 בדצמבר, ולפיה מתקבלת בקשתו של עו"ד בייץ להמשיך ולייצג את ניטרון. לטענת א.צ.ו.מ בעתירה, מדובר ב"החלטה סתמית", בלתי־מנומקת ופסולה, שניתנה בחוסר סמכות ובניגוד לדין. בעתירת החברה נטען כי "החלטת הוועד נגועה בחשד כבד למשוא פנים, שהרי משרדו של עו"ד בייץ הוא למעשה משרדו של עו"ד תמיר, שהוא גם חבר ועד בלשכה, וכפי שעולה באופן מובהק מפרוטוקול הפגישה, טעמיה המובהקים של הבקשה הם אינטרסים כלכליים של המשרד, אשר על פניו, חבר הוועד תמיר שותף לאינטרסים אלו, והוא אשר גם גרם לכך שבניגוד למקובל, ייפגשו חברי הוועד עם עו"ד בייץ. על פניו, טוענת העותרת, "ההחלטה הסתומה שניתנה על ידי הוועד אינה מתיימרת להתמודד עם אף טענה מטענות העותרת, ניתנה בניגוד לדין, בשרירות, בחוסר סמכות, תוך חשש כבד למשוא פנים, בחוסר תום לב, תוך שקילת שיקולים פסולים וממניעים זרים, ובחוסר סבירות קיצוני".
בעתירה נטען כי "על החשש למשוא פנים ניתן ללמוד מפרוטוקול ועד המחוז, שממנו עולה כי חבר ועד המחוז זימן את עובדי משרד ארנון שבו הוא שותף, בניגוד למקובל, ואפשר להם להעלות את טענותיהם בפני חברי ועד המחוז, כשבמסגרת טיעוניהם הבהירו אלו כי המשמעות של אי־היעתרות לבקשה היא, לטענתם, הפסד של מיליוני שקלים למשרד, ומכאן הפסד כבד גם לחבר שזימנם לטעון בפני הוועד. ועוד עולה כי על יסוד היותו של חבר הוועד שותף במשרד חרגה הוועדה ממנהגה ולא העבירה את הבקשה, כמקובל, לקבלת חוות דעת של ועדת האתיקה".
תגובה אחת לכתיבת תגובה