איך ישתנה שוק העברות השחקנים?

דו"ח של הנציבות האירופית, שהיא הרשות המבצעת של האיחוד האירופי והיוזמת של מרבית חוקיו, מורה על כך שצריכים להיות שינויים גדולים מאוד בשוק העברות השחקנים. לא צריך להקל ראש בהתערבות של האיחוד האירופי בשוק העברות השחקנים. בפעם האחרונה שזה קרה, ב־2001, שונו כמה חוקים משמעותיים מאוד ברמת התקנות והעברות הכספים. בפעם האחרונה שהכדורגל יצא למאבק אמיתי באיחוד האירופי, זה נגמר בחוק בוסמן, ששינה את פני הכדורגל באופן דרמטי.

מאז חוק בוסמן, שאפשר את התנועה החופשית של שחקנים בתוך האיחוד האירופי ברגע שחוזיהם נגמרו, שוק העברות השחקנים צמח ב־744%. ב־1996 נאמד השוק ב־403 מיליון יורו וב-2010/11 עמד על 3 מיליארד יורו. מספר העסקאות שולש מ־5,735 ב־1996 ל־18,037 ב־2011.

עם זאת, למרות הנפח האדיר נראה כי הבזבוזים מרוכזים במספר מצומצם של מועדונים בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר או כאלו שבבעלות "משקיעים מאוד עשירים". או בקיצור, סוג של מונופולים - מה שהאיחוד האירופי נורא לא אוהב. במיוחד כשהם "פוגעים בשוק החופשי" וב"תחרותיות".

גם עניין "התנועה החופשית" של שחקנים מוגבל מאוד בשוק ההעברות הנוכחי.

על פי הדו"ח, השווי שמעניקים המועדונים לשחקנים בכירים מייצר "שיטה של ליגות סגורות דה פאקטו" ו"חוסר איזון תחרותיות בליגות הלאומיות ובליגות האירופיות". על פי הדו"ח, פחות מ־2% מהכספים מההעברות מחלחלים למועדונים קטנים או למשחק החובבני. וישנן גם סכנות למעורבות פלילית בשוק העברות השחקנים, שפועל בחוסר שקיפות. בקיצור, שוק ההעברות פוגע בעקרונות שעליהם הוקם האיחוד האירופי.

ואלו ההצעות

כאמור, האיחוד האירופי רוצה שהכדורגל יפעל על פי עקרונות של תחרותיות, הוגנות ופתיחות. ואלו ההצעות:

• אימוץ תקרת מחיר לשחקן. קבוצה לא תוכל לשלם על שחקן יותר מ־70% ממה שהיא מתכננת לשלם לשחקן עצמו (ברוטו) לאורך החוזה שלו. כלומר, אם קבוצה מתכננת לשלם לשחקן 10 מיליון יורו לאורך חמש שנים, היא לא תוכל לשלם עבורו יותר מ־7 מיליון יורו. זו הצעה שאם תתקבל תשנה את פני שוק ההעברות בצורה ניכרת וקושרת באופן בלתי ניתן להפרדה בין השווי של השחקן למשכורת שלו.

• חובת "סעיפי יציאה". כיום רק במדינות ספורות יש חובה לשים "סעיף יציאה" בחוזה של שחקן. סעיף יציאה אומר שעל פי חוזה, יוחלט על מחיר מקסימלי עבור שחקן כדי שלא ייווצר מצב שבו כל בעלים של קבוצה יחליט כמה שחקן שווה לו באותו רגע נתון.

• הטלת מס על סכום תשלומים מעבר לנקודה מסוימת. או בפשטות יתר "מס יוקרה". קבוצה שתשלם עבור שחקן מעל סכום מסוים תצטרך לשלם מס נוסף שיחולק באופן שווה למועדונים קטנים יותר – במטרה להחזיר איזון תחרותי.

• שקיפות גבוהה יותר בשוק העברות השחקנים ומעקב טוב יותר – כדי לוודא שתשלומי הסולידריות (שעליהם הוחלט ב־2001 אחרי המלצה של הנציבות האירופית) יגיעו למועדונים שמגיע להם. כיום, קבוצות שמגדלות שחקן רשאיות לקבל עד 5% מסכומי העברת השחקן שגדל אצלן. כך, למשל, מאלמו השבדית קיבלה כסף מכל מעבר של זלאטן איברהימוביץ'. על פי הדו"ח של הנציבות, התשלום הזה צריך לגדול מ־5% ל־8%.

• מקסימום שחקנים בכל מועדון. אנחנו רואים שמועדונים כמו צ'לסי ומנצ'סטר סיטי קונים שחקנים ומשאירים אותם בסגל מבלי לתת להם לשחק. אלו שחקנים מוכשרים שהיו יכולים לתרום לקבוצות קטנות יותר. ברגע שיהיה מספר מקסימלי של שחקנים לכל קבוצה, לא ייווצרו עתודות של כישרון במועדון אחד והן יחולקו בצורה שוויונית יותר בין הקבוצות.

כמו כן, בנציבות האיחוד דורשים רגולציה ברורה לגבי השאלת שחקנים ורכישת שחקנים דרך גורם שלישי.

איזון עכשיו!

"הנציבות האירופית מבינה את הזכות שיש לרשויות ספורט להחליט לגבי החוקים של העברות השחקנים, אבל הדו"ח שלנו מראה שחוקים שקיימים לא מאפשרים איזון הוגן בכדורגל או בכלל משהו שמתקרב לזה", מסרה אנדרולה ואסיליו, האחראית בנציבות האירופית על הספורט. "אנחנו צריכים מערכת העברות שתתרום לפיתוח של מועדונים ושחקנים צעירים". כאמור, לא מדובר בדו"ח ריק מתוכן. הוא יכול לשנות את פני שוק העברות השחקנים. עו"ד ניר ענבר, בוגר הפיפ"א מאסטר, מפירמת עו"ד הדין הבינלאומית זיסמן, אהרוני, גייר ושות' מציין: "האיחוד האירופי החל לכפות את הנורמות, ההלכות והחוקים שלו גם על עולם הספורט, ובפרט על המונופולים האדירים פיפ"א ואופ"א, שנלחמים כדי למנוע כל התערבות מצד ממשלות וגופים החיצוניים לספורט. מעורבותו של האיחוד האירופי גרמה לשינויים של ממש בעולם הספורט ובייחוד בנושא חופש התנועה של השחקנים. כך, למשל, האפשרות להחזיק ב"כרטיס שחקן" רלבנטית רק למדינות כישראל - גם אם לא בכרטיס השחקן פיזית - אך כבר אינה רלבנטית למדינות החברות באיחוד, שם זכויות השחקן קרובות בהרבה לזכויותיו של עובד מן המניין".

Kea, חברת הייעוץ שערכה את הדו"ח, מסרה: "17 שנה אחרי חקיקת בוסמן ו־11 שנה אחרי ההסכם הלא פורמלי בין פיפ"א, אופ"א והאיחוד האירופי על רגולציות לגבי העברת השחקנים, המסמך מגלה שהחוקים החדשים אפשרו עלייה במספר ההעברות אבל לא מנעו עלייה במחירי השחקנים. הדו"ח החדש מעודד חוקים שיעניקו יותר איזון והוגנות לתחרות וחלוקה מחדש של הוצאות על שחקנים. לצערנו, כרגע הפיצוי שמגיע למועדונים שמגדלים את השחקנים מההתחלה הוא חלק קטן מכל המכניזם. רק 1.84% מכל ההעברות באירופה הם דמי סולידריות".

איך ישנו?

בעיקרון, אסורה ההתערבות הפוליטית בנעשה בעולם הספורט. אבל האיחוד האירופי, כאמור, כבר שינה את הכדורגל האירופי דרך בית המשפט - ובניגוד מוחלט לאופ"א ולפיפ"א. ונראה שכעת ניצבים שוב אופ"א ופיפ"א מול הרצון של האיחוד לשנות את פני הכדורגל.

"לאחרונה, המגמה באיחוד האירופי היא לכפות על פיפ"א ואופ"א, שמצדן לא יכולות לנקוט כל סנקציה נגדית כגד האיחוד, גם חוקים להגברת שקיפות והבטחת ניהול תקין", אומר ענבר. "אני מעריך שגם המגמה הנוכחית תחייב את פיפ"א ואופ"א לערוך שינויים משמעותיים באופן שבו קבוצות יצטרכו להתנהל - כללים חדשים יחולו על האפשרות של צדדים שלישיים להיות מעורבים בזכויות על שחקנים וכך כל עולם ההעברות, המגלגל מיליארדי יורו מדי שנה, יעבור רפורמות שיגבירו את השקיפות בו. כך גם אופן חלוקת הכספים מאותן העברות יעבור מהפכה, ומסים חדשים, הדומים לדמי הסולידריות, יוטלו באופן אשר תכליתו לקדם את המועדונים החלשים יותר, את הנוער ובתי הספר לכדורגל, את התשתיות של המשחק ואת הקהילה".

ואיך החוקים החדשים ישפיעו על ישראל?

"ישראל, ממש כפי שהיא מושפעת באופן רב, גם אם לא מוחלט, ממהלכי האיחוד האירופי והשפעתו על פיפ"א ואופ"א, תצטרך להתאים את עצמה גם לחוקים החדשים שיותקנו, אך מהפכה של ממש תלויה במחויבותם של המחוקקים ובתי המשפט בישראל לאכוף את ההלכות שכבר הצליח לאכוף האיחוד האירופי על פיפ"א ואופ"א, וכך לא תיחשב אכיפה מעין זו כהתערבות שלטונית אסורה במשחק הכדורגל. הסדרה של החוקים תועיל דווקא בעיקר להתאחדות ולקבוצות ותסיר מעליהן את הסיכון לתביעות עתידיות".