פוליטיקה לחוד ועסקים לחוד

שלוש שנים כמעט לאחר תקרית המרמרה, ודומה כי דבר לא השתנה ביחסים בין אנקרה לבין ירושלים. היחסים הדיפלומטיים נראים בשפל נמשך, וראש ממשלת טורקיה טאיפ ארדואן ממשיך בהתבטאויותיו המתריסות והארסיות כלפי ישראל. התיירים הישראלים ברובם מדירים את רגליהם מחבילות "הכל כלול" באנטליה. בנוסף, ישראל מפלרטטת בפומבי עם יוון וקפריסין - השכנות הלא ממש אהודות של טורקיה - ודנה עמן בהרחבת שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה והתיירות, בהחלט צעד של התרסה בעיניים טורקיות. 

יחסי המסחר פורחים

אבל לא פחות חשוב הוא מה שקורה מתחת לפני השטח, הרחק מהכותרות בתקשורת והמיקרופונים של הפוליטיקאים. ובתחום זה מזומנת הפתעה.

בתחום העסקי המצב מעודד הרבה יותר. מאז תקרית המרמרה נרשמת עלייה בהיקף הסחר הדו־צדדי בין המדינות. ב־2010 הסחר הזה הסתכם בכ־3.4 מיליארד דולר, ב־2011 הוא עלה ל־4.5 מיליארד דולר, וההערכות הן שבשנה שעברה הנתון הזה המשיך לעלות. עלייה זו משקפת את המדיניות של ארדואן: במישור הפוליטי תקיפות בלתי מתפשרת מול ישראל, אך בצד השני של המטבע חוסר רצון בולט להתעמת עם הקהילה העסקית, המעוניינת בהמשך היחסים עם ישראל.

במידה מסוימת, ניתן למצוא בדואליות הזו הקבלה גם למקרה של איראן - טורקיה מנסה בכל כוחה לבלום את הגברת ההשפעה האזורית של משטר האייתולות. מצד שני, אנקרה הפכה בשנה האחרונה לצינור החמצן של המשק האיראני, הנתון במצוקה גוברת נוכח לחץ הסנקציות. ההערכות הן שתנועת הסחר בין המדינות זינקה ב־50%, בייחוד נוכח הגברת יצוא הזהב מטורקיה לאיראן.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. אנקרה הפכה בשנה האחרונה לצינור החמצן של המשק האיראני | צילום: בלומברג

"האביב הערבי" מדאיג גם את טורקיה

מאז מאי 2010, אז פשטו חיילי השייטת על המרמרה, חלה תנועה של ממש בעולם הערבי. החששות מפני "האביב הערבי" אינם נחלתה של ישראל בלבד וגם טורקיה אינה חסינה בפני השפעותיו. המצב בסוריה מעורר דאגה גם בקרב הטורקים - הן בשל החשש מהבדלנות הכורדית והן בשל אי־הרצון לראות את איראן מנסה להגביר את השפעתה שם. זו אולי הסיבה שבאחרונה הסירה טורקיה את התנגדותה להשתתפות ישראל בתרגיל נאט"ו השנה. גם כאן נראה כי כשמדובר באינטרס טורקי, באנקרה מוכנים לשתף פעולה עם ישראל גם בלי התנצלות רשמית.

בנוסף, כשעובדי הנמלים במצרים פתחו בקיץ האחרון בשביתה, הדבר גרם לקשיים עבור המגזר העסקי בטורקיה. מאז המשבר בסוריה הפכו נמלי מצרים לתחנות המעבר של הסחורות הטורקיות למדינות המפרץ. אז דווח בעיתונות הערבית כי היצואנים הטורקים החליטו להשתמש בנמל חיפה כדי להעביר סחורות בדרך היבשה לירדן ומשם לשוקי היעד. עוד הוכחה כי בעיניים הטורקיות פוליטיקה לחוד ועסקים לחוד.

מכל המתואר לעיל נעדרת ארה"ב. מאז המרמרה עשה ממשל אובמה כמה ניסיונות לקדם דיאלוג בין שתי בעלות בריתה של ארה"ב, אך ללא הצלחה. עתה מנשבות מוושינגטון רוחות חדשות: מזכיר מדינה חדש ונשיא שלא חושב יותר על סיכוייו להיבחר. הביקור הקרוב של הנשיא ברק אובמה באזור והדיבורים המחודשים על מו"מ מדיני עם הפלסטינים עשויים לשנות את המצב גם ביחסי טורקיה וישראל.

הכותב הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת) www.infoprod.co.il